אוסטיאופורוזיס/ א.רוזנווסר

אוסטיאופורוזיס (“בריחת סידן”), היא מחלה המאופיינת בירידה בחוזק העצם ובעלייה בסיכון לחוות שבר. לדברי ד”ר יעל עולמי, מומחית ברפואת המשפחה, שירותי בריאות כללית מחוז המרכז- העצם היא רקמה חיה, העוברת תהליכי בנייה והרס בו בזמן כל הזמן. עד העשור השלישי לחיים, תהליכי הבנייה גוברים על תהליכי ההרס ולכן מסת העצם המרבית מושגת עד גיל 30 לערך. בהמשך החיים, גובר תהליך הרס העצם על תהליך הבנייה, וכתוצאה מכך מסת העצם הולכת ופוחתת עם השנים.

כאשר אצל נשים נפסק ייצור הורמון האסטרוגן מתרחשת ירידה מהירה יותר במסת העצם, ולרוב בשלב זה, אצל כשליש מהנשים תאובחן מחלת האוסטיאופורוזיס.

גורמי סיכון למחלה:

70% ממסת העצם נקבעת באופן גנטי.

גורמי הסיכון הגנטיים הם: מין (נשים יותר מגברים), נשים לבנות, סיפור משפחתי לאוסטיאופורוזיס ומשקל גוף נמוך.

30% ממסת העצם קשורה בגורמים סביבתיים.
גורמי הסיכון הסביבתיים הם: חוסר בסידן, העדר פעילות גופנית נושאת משקל, העדר חשיפה לשמש וירידה ברמות ויטמין D, צריכת אלכוהול מופרזת ועישון.

שכיחות המחלה:

אחת מכל 3 נשים מעל גיל 50 ואחד. מכל 7 גברים מעל גיל 60 יחלו באוסטיאופורוזיס.

אבחון המחלה:

צילום של איזור צוואר הירך וחוליות עמוד השדרה המתניות המתבצע ע”י מכשיר דקסה (Dexa). התוצאות משוות שינוי במסת העצם של הנבדקת מול מסת עצם תקינה של אישה צעירה והוא נמדד בערך שנקרא טי-סקור (T-SCORE) : ערך של (2.5-) ומטה משמעותו אוסטיאופורוזיס. תוצאות הבדיקה תיבחנה ע”י הרופא המטפל ובהתאם לכך יישקל טיפול רפואי.

השלכות האבחון של מחלת אוסטיאופורוזיס הוא בסיכון המוגבר לפתח שברים במקומות שונים בשלד.

בגילאים 50-65 השברים השכיחים ביותר הם שבר בשורש כף היד ושברים בעמוד השדרה. כשני שליש מהשברים בעמוד שדרה אינם מאובחנים – אין תסמינים.

שבר בצוואר הירך אופייני לגילאים 65 ואילך והוא השבר המסוכן ביותר. שבר זה מעלה סיכון לתמותה ב-20% בשנה הראשונה לאחר התרחשותו.

בגברים המחלה מתחילה בממוצע בגיל 70, מאוחר יותר מנשים, אך יחד עם זאת שיעור התמותה של גברים משברי צוואר ירך גבוה משמעותית מנשים.

המחלה מתקדמת במהירות, והופעת שבר אחד מעלה את הסיכון להתרחשות שברים נוספים.

השברים שנוצרים גורמים לכאב כרוני ולצורך בטיפול תרופתי ארוך טווח. כמו כן, קיימת מוגבלות משמעותית בניידות ובשל כך אובדן חלקי או מלא של העצמאות, וכתוצאה מכך קיימים סיבוכים בחלל הבטן ובמערכת הנשימה המובילים לתמותה.

טיפול:

מטרת הטיפול באוסטיאופורוזיס היא הקטנת הסיכון לפתח שברים.

חשוב לקיים אורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית נושאת משקל (הליכה, עבודה עם גומיות), הימנעות מעישון, תזונה עשירה בסידן ותוספות של ויטמין D, ומניעת נפילות העלולות לגרום לשברים.

מינרלים וויטמינים

סידן (קלציום): מינרל (מלח) חשוב בבניית מסת העצם. הכמות המומלצת למבוגרים היא בין 1000-1500 מ”ג ליום. חשוב לצרוך מזונות עשירים בסידן כגון מוצרי חלב, סרדינים, תאנים יבשות.

גורמים המעודדים ספיגת סידן: ויטמין D, ויטמין C (מצוי בפירות וירקות).

גורמים המעכבים ספיגת סידן: חומצה “פיטית” שמצויה בסיבים תזונתיים כגון חיטה מלאה, חומצה “אוקסלית” שמצויה בתרד, תות שדה, בטטה אפויה בקליפתה, פטרוזיליה, קקאו.

גורמים המגבירים הפרשת סידן בשתן: צריכה מוגברת של נתרן (סוג של מלח), של חלבון (בשר, ביצים, קטניות), אלכוהול, קפאין ועישון.

קלציום “ציטראט” נספג טוב יותר בגוף מקלציום “קרבונט” ומומלץ ליטול אותו.

ויטמין D: ויטמין חשוב בהגברת ספיגת הסידן לגוף ומומלץ ליטול אותו בנפרד או בשילוב עם כדורי הסידן. את כמות הויטמין D יש להתאים לכל אדם בנפרד בהתאם לחוסר, אם קיים.

טיפולים תרופתיים:

תרופות המקטינות את פירוק העצם (מקבוצת הביספוספונאטים): FOSALAN (פוסאלאן), ACTONEL (אקטונל), ACLASTA(אקלסטה):

תרופות ממשפחת הביספוספונאטים הנן הקו הראשון לטיפול באוסטיאופורוזיס.

יתרונות: מפחיתים שברים הן בעמוד שדרה והן בצוואר הירך ולכן מהווים לרוב את הטיפול הראשוני. אקטונל מקטינה את הסיכון לשברים כבר לאחר חצי שנה של נטילה לעומת פוסאלאן שמקטינה רק לאחר כשנה.

שתי התרופות ניתנות בכדורים במינון שבועי אך לאחרונה משווקת התרופה אקטונל במינון חודשי הכולל 2 טבליות במינון של 75 מ”ג הניטלות בשני ימים רציפים בחודש, ויתרונה בהעלאת ההתמדה בטיפול בשל הנוחות.

חסרונות: תופעת הלוואי העיקרית של התרופות ממשפחת הביספוספונאטים הניטלות בבליעה היא רגישות במערכת העיכול העליונה. ישנם הבדלים בין התרופות במספר תופעת לוואי זו. טיפול באקטונל גורם לפחות רגישות במערכת העיכול מאשר בטיפול בפוסלאן ולכן אקטונל נסבל יותר. יש ליטול אקטונל ופוסלאן על בטן ריקה עם כוס מי ברז ולחכות חצי שעה עד ארוחת הבוקר. כמו כן אין לשכב במשך חצי שעה מזמן הנטילה. שמירה על הוראות שימוש אלה מבטיחה ספיגה מירבית של החומר הפעיל והפחתת הסיכון לפתח תופעות לוואי במערכת העיכול.

במידה ויש תופעות לוואי בטיפול בתרופות הניטלות בבליעה ניתן לשקול לקבל עירוי תוך ורידי פעם בשנה של אקלסטה. לזריקה יתכנו תופעות לוואי דמויות שפעת.

HRT טיפול הורמונלי חליפי: מתן אסטרוגן החשוב בשמירה על צפיפות העצם.

יתרונות: מפחית את תופעות גיל המעבר, מקטין את דלדול העצם, מפחית סיכון לסרטן מעי גס.

חסרונות: מעלה סיכון לסוג מסוים של סרטן, למחלות לבביות, לקרישויות יתר ואבנים בכיס מרה.

לא מומלץ כיום כטיפול לאוסטיאופורוזיס אלא רק לטיפול בבעיות רפואיות אחרות.

EVISTA (אויסטה): תרופה שאינה הורמון שפועלת על הרצפטור לאסטרוגן בצורה שונה.

יתרונות: בטיפול באוסטיאופורוזיס: הפחתת שברים בעמוד שדרה בלבד.

חסרונות: אין הפחתת שברים במקומות אחרים בשלד, עלולה לגרום לגלי חום, סיכון לקרישיות יתר, התכווצויות ובצקות ברגליים.

יעילה יותר בקבוצת הגיל 50-65, בה יש סיכון מוגבר יותר לשברים בעמוד שדרה ופחות בצוואר הירך.

(פורטאו): חלק מהורמון בלוטת יותר התריס. הטיפול היחידי שבונה עצם.

יתרונות: ניתן לחולים שחוו שבר אוסטאופורוטי תחת טיפול אחר, ומהווה קו טיפולי שני לטיפול באוסטיאופורוזיס.

חסרונות: ניתן בזריקה תת עורית יומיומית, קיים סיכון לאבנים בדרכי השתן, תת לחץ דם והתכווצויות ברגליים.

לסיכום: חשוב מאוד הגילוי המוקדם של המחלה באמצעות בדיקת צפיפות עצם, ולכן מומלץ לגברים ונשים מעל גיל 60 לעבור בדיקת צפיפות עצם לאבחון אוסטיאופורוזיס, הכלולה בסל הבריאות. טיפול מוקדם במידת הצורך יגדיל את הסיכוי למניעת שברים בעתיד הגורמים לסבל רב, מחלות נלוות ואף למוות.