אף לא טיפת דת אחת/ אברהם שרון
אברהם שרון- בן למשפחת שרון, חברה בקיבוץ "עין השופט"
קטע הנלקח ממוסף "סגנון", "מעריב".
במוסד החינוכי למדנו תנ"ך-פרק פה פרק שם. בבחינת הסיכום התבקשנו לענות על שאלות בנוסח "מי אמר למי",והייתה בכך בדיקה שאינה מצביעה ולו בשיעור על רמת ההבנה,יכולת המיצוי וההפשטה הרעיוניים של החומר.
אנחנו בקיבוץ,אכן חברה חילונית מובהקת,אולם אין דין דחיית הדת כדין אי הכרתה.
מה אנחנו יודעים כופרים אדוקים שכמונו,על דת ישראל ומסורתה?על הרעיונות המנחים אותה?על האידיאות המהוות את בסיסה?
משך שש שנים לא נגענו בדף מן הספרות שבעל-פה;לא ראינו צורת אות של מדרש,לא טעמנו מדובדבניה של ספרות האגדה המקסימה בעושרה,בעומק טעמה ובחוכמת החיים המתגלמת בה; לא גילינו פן נסתר בכבשוניה של ספרות המוסר:
לא למדנו סוגייה תלמודית אחתףלא פגשנו דבר מן המשנה. יצאנו ידי חובת משרד החינוך,רק בשיעור זעיר ושולי של קריאה בספר הספרים,ריקים ועניים,כמו שאינם יודעים לשאול. סיימנו את המוסד החינוכי -יהודים חילוניים,בני הארץ הזאת שכל רגב בה מלא תהודת דת.אנחנו דוחים בעיקום פנים מופגן כל מה שנודף ממנו אד דתי.
נפשנו נוקעת מכל מה שיש לו נימוק,הסבר וכיסוי במקור מן המקורות.לפי דעתנו כל מהשאינו חילוני במוצהר-נדחה וננטש.התשתית היהודית שלנו רעועה ודלה
עד להדהים.
סיימנו את המוסד החינוכי כאנשים שטוחים,נבערים ועמי ארצות.וכאשר אנו הופכים את הזלזול הגאה שלנו לדרך חיים שדבר אינו יקר וקדוש בה,יש בכך משום סיכון עצמנו.
שבת אחת שעשיתי,לאושרי,ברקיבוץ דתי בעמק בית שאן,הטעימה בי את שיעור ההפסד שלנו בהעדפת אורח חיים הניזון מקליפות ומעטיפות צבעוניות,על פני טעם עמוק המובטח למי שמזונו הרוחני רב וחשוב לו מהאוכל שהוא זולל.
כיבוד המסורת,מנהג זהיר צנוע ואהבת הזולת בדרכי חייו-הופכים את חיי הקיבוץ הדתי לאנשים יפים שנעים להימצא בחברתם,לשהות במחיצתם,לכאוב עימם את טעם הדלות שלנו,להרהר בקול על נחיצותו של שינוי מוחץ בתכנית הלימודים שלנו.