“גזירת הסרט” בהקמת המשכן/ א.ש נתנאל

“וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן: וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן … כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת משֶׁה:”
(שמות, פקודי)

בשעה טובה מגיעים אל הרגע הנכסף – הקמת המשכן. לאחר עבודה מאומצת במשך שלושה חדשים, תשרי – כסלו, תמה העבודה. הכול המתין ולא הורכב עד תחילת חודש ניסן. ליתר דיוק, ב-כ”ג באדר החלו שבעה ימים, המכונים “שבעת ימי המילואים”.

נתבונן ברגע הסיום משתי זוויות:

• מפרק מ’ פסוק י”ז מתואר ה”פיניש”. התורה חוזרת לא פחות משבע פעמים על המילים “כאשר צִוה ה’ את משה” בכל כלי מכלי הקודש ואח”כ בסיום המשכן כולו. ללמד ולהדגיש את ניקיון הלב וטהרת המחשבה. הכול נעשה לשם ה’, כדי לעשות רצונו. אין כאן אפילו נטייה דקה שבדקה של רצון עצמי. הטבע האנושי מערב את “האגו” בכל תחום שרק ניתן: עזרה – כדי שישבחו, חסד – כדי למצוא חן, תרומה – למעמד חברתי. אף שאיננו יכולים לראות ולשפוט – הרי ה’ בוחן כליות ולב, ולפניו גלויות מחשבותינו. והוא המעיד שאכן נעשה הכול הכול בשלמות המחשבה, ואין כאן אפילו צל צִלו של פגם במחשבה.

• כתוב: “ויהי בחֹדש הראשון בשנה השנית באחד לחֹדש הוקם המשכן” (שמות מ’, י”ז). מהלשון “הוקם” משמע שהוקם מעצמו – לא כפי שנכתב מיד אח”כ: “ויקם משה את המשכן”. מה למדים משינוי הלשון? הקרשים היו כבדים מאוד: גובהם עשר אמות, רוחבם אמה וחצי, ועוביים אמה (בערך 0.60X90X6.00 מטרים). היו צריכים להקים את הקרשים הכבדים ולכוון שכל שני קרשים ייכנסו באדן אחד. זה היה מבצע לא פשוט ולא יכלו לעשותו ללא מנופים. היו הכול נבוכים: היאך יוקם המשכן? אמר הקב”ה למשה: הנח ידך על הקרשים ויעמדו מאליהם – וכך היה. על כך נאמר “הוקם” – מעצמו. ללמדנו שעל האדם לעשות עד שידו מגעת, ואת היתר הנראה בלתי אפשרי – ישאיר לבורא עולם.