חג הפסח
הלילה הזה כולנו מסובין

הגדה של פסח.

שלש מילים מרטיטות, אותן נושא בלבו כל אחד מבני עמנו באשר הוא.

חכמינו מחברי ההגדה התאימו את הטקטס למצוות סיפור היציאה של אבותינו ממצרים, שכל אב מנחיל לבניו בערב מיוחד ומרומם זה, וכך חוליה נאחזת בחוליה, ושלשלת הדורות מתהדקת.

הם מצאו לנכון להתחיל את ההיסטוריה מאברהם אבינו, כלשון המשנה: מתחיל בגנות ומסיים בשבח.

לא, איננו מתביישים בכך שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו. עד כמה שקשה לחשוב כי בעצם התחלנו נמוך, אברהם עקר עצמו מעברו ובית אביו, ויצא לדרך החיים החדשה לבדו. על כך גאוותנו, כי השכלנו להמשיך ולהתקדם, לא להשאר באותו מצב של מתחילה…

אבל עכשיו קרבנו הקב"ה לעבודתו. עמדנו למרגלות הר סיני כולנו, מיליוני בני אדם חווינו את הגדולה בחוויות האדם – הנבואה, וקיבלנו על עצמנו את המחויבות הנצחית להיות עם ה', העושים רצונו בעולם ונושאי דברו בין בני המין האנושי.

יש כאן קריאה לכל אחד ואחת מאתנו לבל נחשוב כי אנו קשורים וכבולים לעבר. כאן באה לידי ביטוי עליונותו ומעלתו של האדם מישראל, ביכולתו להתחדש, לצמוח ולגדול ללא שעברו יעצור בעדו, כנאמר: "פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש" (דברים ה', ד').

בערב זה תשמע הקריאה, התחינה והתקווה – "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".

כשם שאנו חותמים בתפילת נעילה את היום הקדוש, כך גם בסיום ליל הסדר אנו שבים ומזכירים לעצמנו כי ירושלים לה נשבענו ונשאנוה בלבנו, עדיין אינה בנויה, אין בה את המקדש, עבודת הכהנים וכפרת עוונותיהם של ישראל. אין אנו נכספים לבניינים של עץ ואבן, אלא לבניינה הרוחני השלם.

לכך אנו מצפים בכל יום, שעה ודקה.

והשב את העבודה לדביר ביתך ולירושלים הבנויה.

שבת שלום!
וחג שמח!
ראש הישיבה, הרב יוסף ברוק