הקהילה הרפורמית

שאלה:

אודה לכם אם תתייחסו לשאלתי. אני מקווה שהיא לא תפגע בכם, ומתנצל מראש. אין כוונתי לקנטר אלא לדעת.

ידיד קרוב שלי יוצא בקרוב לרגל לימודיו לארה"ב. הוא ישהה שם רחוק מהמרכזים של יהודי ארה"ב, בעיר קטנה שם יש רק קהילה רפורמית. כיון שהוא היה הולך בראש השנה ויום כפורים לבית כנסת (הבחור חילוני), שאל לדעתי האם ילך שם לטמפל הרפורמי בימים הנוראים? לא ידעתי מה לענות לו, האם כדאי לו ללכת לפחות לשמור על קשר חד פעמי זה עם היהדות, מאידך, שמעתי התנגדות נחרצת מצד כל הדתיים בארץ לכך, ואיני יודע מה לומר לבחור. אודה לכם אם תבהירו את הדבר, ושוב איני שואל כדי לקנטר, השאלה היא מעשית.

בתודה,
אבנר מכפ"ס

לאבנר שלום רב,

ראשית, אני מודה לך שהפנית את שאלתך למערכת. שאלות כאלו עולות על שולחן המערכת לעתים קרובות, ואיננו רואים בכך שאלה לנגח, לכן תרגיש בנח.

לשאלתך, כל הציבור הדתי בארץ מאוחד בהתנגדותו מהסיבה הפשוטה: היהדות בנויה על בסיס של הכרה בבורא עולם שנתן את תורתו לעם ישראל. תורה זו, שניתנה במעמד כל העם, אנשים נשים וטף, ציבור שונה לכל הדעות, לפחות 2.5-3 מליונים של אנשים, קבל על עצמו את מלכותו ועולו של הבורא – באומרו: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", כי הכירו במעמד נשגב זה שאין עוד מלבדו, שלא קיימת ולא תיתכן שום מציאות כנגד רצונו. נבואה זו היתה הבסיס לכל התורה והמצוות, המנהגים והמסורות שהלכו עמנו לאורך כל שנות קיומנו. תמיד היו כאלה שהיה קשה להם לקיים מצוה זו או אחרת, שלא עמדו בפתוי ושקריאת זולתם או הונו ורימו אותו ועשקו את כספו, אך כל אלה בכל אשר עשו ידעו כי הם עושים עוול, וכי הם ממרים את רצון הבורא, אך כיון שקיימת בחירה, הם יכלו לעשות כרצונם.

שונה לחלוטין היא גישת הרפורמים. התורה עבורם היא "המלצה" או "השראה" בלבד. ניתן להתיחס אליה בהתאם. מקורה אינו אלוקי, וכל אחד יכול לקבל ממנה ככל העולה על רוחו. מתוך כך עולה כי כל דבר שאינו מתקבל על דעתו של פלוני, נמחק אוטומטית מתוך ציווי התורה.

אמת הדבר, כי בתחילתה היתה הרפורמה רק בדברים שוליים ולא בעלי ערך מהותי, כגון: היכן להעמיד את החזן – במזרח ביה"כ או באמצע האולם. אבל דרכם של דברים אלו שאינם נעצרים בכך, ואם הדור הראשון לא שלח יד בעיקר, הרי הדורות הבאים כבר ביטלו את ברית המילה (מבחן שהיה קשה גם לראשוני הנוצרים ובטלוהו), שללו את הקרבנות, וביטלו את הקשר עם ירושלים וארץ ישראל. סידור התפילה שלהם לא הכיל את הבקשה לשוב לירושלים, שהרי ברלין היתה עדיפה. מכאן כבר לא נשאר דבר בצורתו המקורית. למרבה הצער, הוליכה דרך זו להתבוללות רבתי, שהרי אם אין מגבלות בשום תחום, בודאי שלא יעמוד הראביי בדרכו של אדם החפץ לשאת אשה נכרית.

בתקופתנו, הדברים הפכו להיות ממש פרדוכסליים, כאשר 20 אחוז מבין הראבייס הצהירו בסקר כי אינם מאמינים באלוקים! הם משיאים זוגות של גברים, וכן נשים עם נשים, וכמובן יהודים וגויים יחד עם כומר. איש אינו מפריע להם ללכת בדרכם, אך שיאמרו כי זו דת חדשה ויקראו לה בכל שם שיחפצו, ברם הם עשו ויעשו הכל כדי שהדת המסורתית, זו שצעדה 2000 שנה בדרך שונה תכיר בהם "כזרם" בתוך היהדות. למה הדבר דומה? לאדם שתוך כדי משחק כדור-רגל יגע באין מפריע בידיו בכדור. משישרוק השופט, יאמר הלה: אני כדורגלן רפורמי – החוקים שנקבעו לפני 160 שנה באנגליה כבר לא מתאימים לזמן שלנו. מי יכול לרוץ 45 דקות כל מחצית. לי מספיק 30 דקות וכו' וכו'. הלא פשוט הדבר, כי אם הוא רוצה להתחיל ספורט חדש, איש לא יפריע לו, אך זה לא משחק כדור-רגל. קרא לו בכל שם שתרצה, אך אנא אל תאנוס את הדת שלנו.

על כן, ברור הדבר, שאין בטמפל זה מאומה. אין זה תפילה לפני בורא עולם, אלא צרמוניה וטכס שאין להם ולבורא וליהדות מאומה. עדיף שיעשה בביתו ביחידות את התפילות ויקרא נושאים הקשורים לימים אלו (חומר יש על כך למכביר), ויעשה כמעשה אביו ואבי אביו, היהדות המקורית ולא חיקוי וזיוף חסר כל תוכן.

בברכה,
ראש ישיבת "נתיבות עולם"
הרב יוסף ברוק