הקשיים הרגשיים של הכלה/ הרב שמחה כהן
בקשיים שבין כלה לחמותה, פעמים ששניהם פעילים ויוצרים את הקשיים ופעמים שאחד מהם הוא היוזמתי יותר. במאמר זה ננסה לבחון מה הם הקשיים שיכולים להיווצר מצידה של הכלה ביחסיה לחמותה.
הקשר שבין אשה לבעלה כיוצר קשיים.
בורא עולם שזר ברגשותיה של אשה נשואה רצון עז ליצור קשר מוחלט ומהותי עם בעלה. לכן חשוב לה מאוד לשאת חן בעיניו – היא מצפה לשמוע את מחמאותיו, היא מייחלת שיסכים עם הליכי חשיבתה ודעותיה על הסובב אותה. שיאזין למצוקותיה ויתמוך בהרגשת קשייה. כאשר היא בוחנת בגד כדי לקנות אותו, אחד השיקולים המוליכים אותה בבחירתו הוא האם הוא ימצא חן בעיני בעלה. ה'חזון איש' זצ"ל נתן לכך ביטוי בכותבו על אופיה של האשה "טבע שלה להתענג על חינה בעיניו, ואליו עיניה נשואות". צרכים רגשיים אלה נדרשים לה מבעלה יותר מכל אדם אחר. נכון הוא שיש התייחסות גבוהה יותר כאשר אשה שאינה ממשפחתה תחמיא לה כיון שהמחמאה נאמרת מאדם שאינו חייב להחמיא, אך מחמאות מאנשים שמחוץ לנישואין פחות נדרשות לה מאשר שבחים מבעלה.
היא עלולה להיפגע ממילותיו הלא חיוביות של בעלה כלפיה. אותם ביטויים קשים אם יאמרו לה על ידי אדם אחר לא יפגעו בה כפי שהם מכאיבים וצורבים אם הם נאמרים על ידי בעלה. משום שבנוסף לפגיעה האישית המשתמעת מתוכן המילים היא מבינה שבעלה משדר לה התנתקות ואי רצון בקשר הרגשי.
אכפתיות לקשר זה שיצר בורא עולם ברגשותיה היא זיקה מופלאה ששזר הבורא ברגשות האשה כלפי בעלה, מערכת רגשית של קשר ותלות חיובית. בלעדי תלות זו לא סביר שנשים היו מעוניינות להינשא ולקחת על עצמן את עול הטיפול במשפחה והטרחה הרבה של גידול הילדים.
צורך רגשי זה גורם לה לא רק שהיא תהיה צמודה לבעלה אלא לשאוף לכך שבעלה יהיה קשור אליה ורק אליה. לכן היא אינה רגועה כאשר לבעלה יש קשר הדוק עם משהו אחר – זה יכול להיות חבר קרוב מאד, שהוא חולק עימו את רגשותיו. היא גם מתקשה להשלים עם עיסוק או תחביב שכובש את ליבו של הבעל והוא מרותק איליו באופן קבוע. לעתים קרובות אנו מבחינים בקשייה הרגשיים של האשה בצורה בולטת בנישואין שניים כאשר לאשה קשה מאוד להשלים עם קשריו של בעלה עם ילדיו מנישואיו הראשונים.
ההכבדה הרגשית יכולה להתפתח ברגשותיה של אשה, גם אם בעלה אינו 'משדר' מצידו חברות עמוקה לידידו הטוב, אך החבר הטוב משדר אהבה אליו, כמו כן הבעל אינו משדר אהבה מיוחדת לאמו – אינו מרבה להתקשר אליה, אינו מספר בשבחה, אך היא משדרת תלות רגשית עמוקה לבנה. בכל זאת, הרעיה חשה בזיקה שביניהם, וזה נדמה לה כחתירה תחת החיבור המשפחתי המושלם של הבית שהיא בונה, ערעור על החיבור המושלם שלה עם בעלה.
את אי-הנוחות הרגשית הזאת אם כי במינון נמוך יותר, אנו מזהים גם בתחושותיו של הגבר, כלפי קשריה ההדוקים של רעייתו, להוריה, לחברותיה לעבודה בבית ומחוצה לו. בקשרים האלה הוא רואה תופעה המפחיתה את דביקותה של רעייתו בו, ולדעתו מחלישה את המחויבות הרגשית של האשה לבית ואליו עצמו.
כתוצאה מהצורך הרגשי של כל אדם שקשריו של בן-זוגו יהיו בלעדיים עמו, אנו מבחינים לא אחת בתהליך די מצוי – אם כי לא חכם – בעיקר בתחילת הנישואין, כאשר אחד מבני-הזוג מזהה אצל זולתו קשר רגשי עמוק להוריו, המרגיש נפגע מכך, הבעל שומע את רעייתו מספרת בשבח משפחתה ובדבריה היא מעריצה את הוריה, הבעל חש בכך תחושת תחרות על מקומו הראשון ברגשותיה של רעייתו. כתוצאה מכך הוא מסביר לה שהוריה אמנם נחמדים אך אינם אנשים איכותיים כפי שהיא סבורה. הרעיה גם היא מבהירה לבעלה שהוריו אינם מוכשרים כפי שהוא טוען. לעתים המילים ברורות יותר "אבא שלך לא כל כך חכם כפי שסברת עד עתה, וגם אמא שלך לא מי יודע מה פקחית. ובכלל גם המשפחה שלך לא כל כך מיוחדת…
המניע לכך אינו נובע בדווקא מתוך צרות עין ונטייה להשפיל. ולא מתחרות ילדותית להשיג עליונות על ידי הקטנת החשיבות של משפחת הזולת, התנהגות זו מבטאת את הרצון הפנימי הטובע ב'גנים' העוברים מדור לדור, כי השותף שלנו למשפחה החדשה החדשה יהיה כולו שלנו ואף אחד אחר לא יתחלק 'בבעלות' עליו. הוא נוצר מדחף רגשי לקבלת תחושה שבן-זוגי יהיה שלי לחלוטין בלי להתחלק בכך עם אף אחד, וודאי לא ברגשותיו. כאשר אחד מבני-הזוג חש כי הקשר הרגשי הישן של שותפו כלפי בני משפחת המוצא שלו, כביכול, חוצץ בינו לבין היצירה המשפחתית החדשה, ועל הבלעדיות שלו על הקשר הראשוני, הוא מנסה ולא בחוכמה להפריד את בן-זוגו מהקשר הישן, ההדוק מדי לטעמו, על ידי הערות לא נעימות. דבר שכמובן עשוי לפעול כבומרנג ולהביא לתוצאות הפוכות. משום שאנחנו יודעים שכאשר שוללים את משפחתו של בן הזוג או גורם מזהה מרכזי אחר שלו, כמו החוג, החסידות, העדה וכו' הדבר דווקא מרחיק אותו מהשולל, ובוודאי לא גורם להתקרבות יתר.
המתח
את המילה 'מתח' מהבחינה הרגשית אנו מכירים כביטוי להרגשתו של אדם בעת שהוא נמצא במצב שאינו נוח לו, ובעיקר במצב של ציפייה – חיובית או שלילית – להתפתחות שעומדת להתרחש. למשל, בהמתנתו למצב שהוא מאוד רוצה שיהיה ויקרה – בצפייתו לביקור של אורח חשוב, בהמתנתו לקבלת תשובה חיובית על הצעה עסקית שהציע או לתוצאות מבחן, בתקוותו להסכמה להצעה שידוכית או להכרעה בין שתי הצעות שעומדות על הפרק. תשובה על הצעה לקבלת משרה כלשהי, בייחלו לקבל תשובה על בדיקה רפואית שעשה. או בפחדו מפני דבר שאמור ועתיד להיות והוא אינו רוצה שיהיה. קיים גם מתח בנושא ציבורי כלשהו שמרכז את מעייניו ומעורר בו חששות, ובעיקר אי-ודאות.
במקורו נלקח הביטוי 'מתח' מפעולה הנעשית במתיחת חפצים. למשל, מתיחת "גומי". הגומי תפוס בשתי קצותיו. כאשר התופסנים שמחזיקים אותו נמצאים בתנועה של התרחקות זה מזה, בעוד שהגומי הנמתח מצוי בתנועה לכיוון של התקרבות והתכווצות. כשמדובר על מתח נפשי מתרחשת תופעה דומה.
בעת שאדם צריך להחליט על עשיית פעולה מסוימת בעיקר כאשר היא חשובה והוא צריך להכריע באיזה דרך לפעול ולשם כך עומדות לפניו שתי אפשרויות בכל אחד מהם יש יתרונות וחסרונות. כמו – כאמור – בזמן שמועלות בפניו שתי הצעות שידוך, שבכל אחת מהן יש יתרונות המושכים להכריע לטובתה, וכן להפך, יש גם חסרונות, והוא בתווך, מתלבט בין שתיהן מכיון שמדובר בהכרעה, ואולי החשובה ביותר בחייו, הוא נקלע למצוקה של לחץ נפשי פנימי עמוק, ולא אחת אף 'נקרע' בין שתי האפשרויות העומדות בפניו. כאשר הבחירה בין שתי האפשרויות העומדות בפניו מכבידה עליו מאד וגורמת לו למתח רב. אנו מזהים מצב של מתח גם כאשר אדם רוצה לעשות משהו שאינו עושה, הרי הוא מצוי מבחינת רצונותיו בשני קצוות, קצה אחד מצוי ברצונו לעשות את הפעולה האחת, הקצה האחר מצוי בנטייה לפעול בצורה אחרת.
בדומה לכך אנחנו מזהים מצב של מתח, כאשר אדם נתבע לעשות משהו שאינו חפץ בו, ולטעמו אינו לטובתו, או שהוא עושה דבר שאינו רוצה לעשות, ואז הוא מצוי מבחינת המעשים והרצונות בשני קצוות.
בדומה לכך אדם הנמצא במקום שאינו רוצה להיות או עושה דבר שאינו רוצה לעשות, הרי הוא מצוי במתח בין שתי מגמות אלו – בין רצונו להימנע מהפעולה ובין המציאות שבה הוא עושה את הפעולה. בצורה החריפה של המתח מוצא אדם את עצמו כאשר הוא צריך להכריע האם להצהיר על החלטה ללכת לנישואין עם
ההצעה השידוכית המוצעת, או להודיע על החלטה לסרב להצעה.
את עוצמת המצוקה הרגשית בהימצאות בספק והתלבטות אפשר להבין מהגדרתו של הרמב"ם, על אדם שספקותיו נפתרו, בכותבו "אין שמחה כהתרת הספקות". למדים אנו מדברי הרמב"ם כי אם עוצמת השמחה מיציאה מספקות היא כל כך גדולה עד שהיא זוכה לתואר שאין שמחה הדומה לה בעוצמתה, יתכן ואפשר להבין מכך, עד כמה מתח והימצאות בספק מקשה ומכביד על האדם.
עוד נושא שבו מופיע המתח המטריד, הוא המצב החברתי שבה נמצא האדם. אדם חש בנוח וברוגע בעת שהותו בחברה שבה מסכימים עם דעותיו, מקבלים את אישיותו כפי שהיא ויותר מכך כאשר אוהבים אותו. ולא פחות מכך כאשר הוא מקבל משוב חיובי לדעותיו והתנהגותו. לעומת זאת הוא מרגיש תחושת אי-נוחות ועובר בו מתח גלוי או סמוי בנוכחותו בקרבת שוללי דרכו והשקפתו.
הרגשת הנינוחות כל כך חשובה לו עד שבהשפעת הרגשת הנוחות או אי נוחות זו הוא בורר את חבריו, מחליט עם מי להתחבר וממי להתרחק ואף קובע את מקום מגוריו ופעילותו.
בחלק מהמסגרות שבהן אדם מצוי, שוני ההשקפות בינו לבין הסובבים אותו אינו מציק לרגשותיו. טבעי בעיניו שבחברה האנושית קיימים חילוקי דעות, בין אדם לאדם. כפי שחז"ל אומרים (ברכות נח.): "שאין דעתם (של ישראל) דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה".
במקצת המסגרות שבהן מצוי האדם שוני ההשקפות אינו מציק לרגשותיו. טבעי בעיניו שבחברה אנושית המורכבות מאנשים שונים תהיינה גם דעות אחרות משלו וכפי שחז"ל אומרים במסכת ברכות דף נ"ח עמוד ב' "שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומים זה לזה". ואכן, יש מסגרות עם אנשים שהלך חשיבתם שונה משלו ובכל זאת תחושת המתח שבה הוא יהיה שרוי תהיה מזערית גם אם הם יחייבו אותו לבצע דברים בצורה שונה ממה שהוא סבור שיש לבצע, למשל, אם מדובר במערכת יחסים של עובד ומעביד, הרי ברור לפועל או לפקיד או למורה כי הוא חייב לקבל את עמדותיו של מעבידו בנושאים הנוגעים לסדרי העבודה, כמקובל במערכת היחסים בין עובד למעביד. כך גם הורים ובנים, מורה ותלמידיו, שלא לדבר על מסגרת צבאית שבה ההיררכיה ברורה מאד.
העובד, הפקיד, החייל, הבן והתלמיד מודעים לכך שהחברה האנושית היא חברה סמכותית – בה כמעט כל אדם מצוי תחת סמכותו של אדם אחר – האזרח תחת
שלטון המדינה; העובד מחויב לכללי העבודה שקובע מעסיקו; כפי שהוסכם ביניהם, החייל תחת פיקודו של מפקדו, התלמיד תחת מרותו של מורהו; הבן נמצא, מילדותו,תחת סמכות הוריו. ההיררכיה והסמכותיות אינם תוצאה מקרית של התפתחות יחסי חברה, אלא הם חלק מהבנה החברתי שהקדוש ברוך הוא עיצב בעולמו, וכך טבע באופיים של בני-האדם השלמתו של אדם שהוא נתון למרותו של אחר כיון שהוא בעל סמכות גבוה משלו, על אף שמטבעו הוא אדון לעצמו, מתפתחת בנפשו כדבר המובן מאיליו בשחר נעוריו בתקופה שהוא תלותי בהוריו בכל הצרכים הדרושים לו. מאז הופכת הפנמת ההיררכיה והסמכותיות לחלק מהתנהגות והלך חשיבתו. לכשגדל הילד ונהפך לנער ולבוגר עדיין הוא מקבל עליו (אם כי לא בהתלהבות) את מרותו של הבכיר ממנו. במקרה זה אם בעלי הסמכות הבכירה, לא יחרגו מסמכותם בשליטתם על אלה שתחת פיקודם, ולא ינצלו לרעה את השליטה שניתנה בידיהם, לא תתפתח בלב אלה שנתונים תחת מרותם עוינות כלפיהם ברגשותיו של מבצע ההוראות. ואף תתגלה נכונות לבצע את אשר הוא מורה כאשר הכל מבינים שללא נכונות זו של האדם לקבל סמכות, לא ניתן היה כלל לקיים מערכות חברתיות פעולות, והייתה נוצרת אנדרלמוסיה כללית, כשבסודה שיבוש מוחלט של המערכת החברתית ופגיעה קשה ביכולתם של בני האדם לתפקד לטובת כולם. טבע שני זה של רצון להיררכיה, הוא – דרך אגב – הסיבה שמביאה אנשים רבים לתמוך דווקא במנהיג שנראה סמכותי ויודע את אשר לפניו.
גם חילוקי דעות בין חברים אינן גורמות לעוינות הדדית, כיון שאינן מחייבות את מי שדעתו אינה זהה לדעת זולתו.
ראוי לציין, כי מעבר להשפעה הטבעית והחינוכית שיש להורים על נפשו של הילד ועל הנכונות המובנית שלו לקבל את מרות הבוגרים ממנו כטבע שני, מהמדרש (בראשית רבה פרשה ח' סימן ח) אנחנו למדים כי מראש ברא הקב"ה את האדם עם תכונה זו כאשר הוא עיצב את החברה האנושית כחברה של מנהיגים מחד גיסא, ושל מונהגים הנתונים למרותם של המנהיגים ונשמעים להנחיותיהם מאידך גיסא, כלומר, לא רק המציאות הראשונית של האדם שבא לעולם כחדל אונים וכתלותי לחלוטין בהוריו היא זו המכתיבה את תהליך קבלת הסמכותיות בנפשו, והטמעת החובה והיכולת להכפיף את עצמו לכללים ולציית לאנשים אלה. מבנה הנפש של אדם נברא מראש לקבלת מרות של סמכות עד שבסופו של דבר הוא מקבל את מרותו של הקב"ה. כך מסביר האברבנאל את המצווה שהבורא ציווה אותנו "כבד את אביך ואת אמך". אין זאת רק כדי להכיר להם תודה שהביא אותנו לעולמו של הבורא, אלא המצווה נועדה להרגילנו על ידי קיומה לציית לאחרים, כדי שבסופו של דבר תהיה בנו היכולת להפנים ולהבין כי גבוה מעל גבוה, שהכל סרים למרותו, ואת מצוותיו יש לקיים ללא ערעור
המתח מפני החמות
הבה ונבחן מה הוא מקור המתח שבו נמצאת הכלה ביחסיה עם חמותה. הכלה לכודה בין שני קטבים רגשיים, מחד גיסא, היא מכירה בכך שחמותה הינה בעלת מעמד גבוה משלה בהיררכיה המשפחתית בה היא מצויה עם נישואיה, וזאת בהיותה מבוגרת ממנה, ובעיקר בהיותה האמא של בעלה, שעם הנישואין הופך לדמות המרכזית בחייה. כלומר,גם היא במידה מסוימת בדרגת חשיבות גבוה משל בעלה, ובהתאם לטבע האנושי וכן על-פי החינוך שהכלה קבלה יש להקנות סמכותיות ועמדה בכירה ומשפיעה להורים ולדור המבוגר יותר. מכיון שכך, גם הכלה אכן חשה נטייה טבעית וחינוכית לכבד את חמותה, והיא מבינה שעליה להטות אוזן לעצותיה של החמות, גם בהיותה בעלת ניסיון בנושאים רבים שהכלה מתלבטת ומתחבטת בהם.
בבית הזה, אני בעלת הבית.
הרגשה טבעית זו מהווה סתירה לנקודת מוצא אחרת הרוחשת ברגשותיה של הכלה, 'משהו בליבה אומר לה שהסמכותיות היתר לא שייכת לאמו של בעלה שהיא גורם שמחוץ לבית אלא דווקא לה כרעייתו של הבעל, ולכן "אני בעמדת חשיבות גדולה וגבוה יותר משל חמותי" היא אומרת לעצמה. בצד ההבנה שהשוויגר ראויה לכבוד כראוי לאם הבעל עוברת בלבה התחושה של "עם כל הכבוד, בבית הזה אני בעלת הבית…". היא אומרת: אמנם החמות מבוגרת ממני היא גם האמא של בעלי והיא ראויה לכל שבח על שהשקיעה בבנה את תמצית חייה ועשתה הכל כדי לגדלו ולחנכו ולעשותו לאיש, וגם סייעה לנו בעת הנישואין אך כל זה לא נעשה כדי שיישאר תחת חסותה, וימשיך לקבל את מרותה, אלא הפוך מכך, היא גידלה אותו כדי שיקים לעצמו משפחה משלו שתנוהל על ידו ועל ידי אשתו. תפקידה של כל אם להכין את בנה לשלב הנישואין הכולל התנתקות ממנה להיצמדות מוחלטת לרשות של אשתו. הכלה אף נותנת למהלך מחשבה זה הסבר 'רעיוני' ברור, שבמרכזו אכן ההבנה שתפקידה של כל אם הוא להכין את בנה למצב שבו הוא יכול לנהל בית משלו, ואחרי שביצעה את המטלה המוטלת עליה הרי עם כל התודה והכבוד על כך, יש בכך משום השלמה של הפרק הזה, וכעת עליה להיות שמחה ומאושרת שאכן עשתה עבודה טובה ונתנה חינוך מעולה שמאפשר לבנה לעמוד על רגליו ולנהל בית משלו ללא כל עזרה חיצונית תוך כדי התייעצות עם שותפו הטבעי, אשתו כפי שחז"ל מורים לנו על הצורך של הבעל לקיים התייעצות עם אשתו וכפי שמתבקש מהדברים שכולנו קראנו כבר בפרשת בראשית "על כן יעזוב איש את אביו ואמו" ומה שנותר לה, לחמות, בשלב זה תפקיד חשוב מאד, לרוות נחת, ליהנות מכך שהמשפחה שהקים הבן מתקיימת בצורה תקינה, ובנה וכלתה משתפים פעולה ביניהם כדי להקים בית נאמן בישראל.
סיבה נוספת מקשה על הכלה להעניק סמכותיות יתר לחמותה, והיא, אם היה די בגינוני כבוד כלפי החמות והאזנה לדבריה בדרך ארץ, הכלה הייתה מתמודדת עם זאת בלא קושי כלל ועומדת במטלות אלו, אך כיון שבמערכת משפחתית יש להתמודד עם עשיה וביצוע של דברים ולעתים באופן שונה ממה שהחמות סבורה שצריך לבצע, הכלה מתקשה להסכים לדעתה ועמדותיה של חמותה.
כיון שהכלה נקרעת בין שני הקטבים שבתוך אישיותה, הנטייה לכבד את חמותה לעומת הרצון הטבעי והמתבקש שלה לשמור על מעמדה ועל סמכותה במשפחה הקטנה שלה, היא מתקשה לקבל את עמדות החמות. למשל, אם החמות מציעה צורת התנהגות שהכלה אינה סוברת שהיא נכונה עבורה, (ופעמים שהיא חושבת כך רק בגלל שחמותה הציעה זאת וקול פנימי קורא לה להפגין עצמאות) מחד גיסא, בגלל מעמד החמות לא נוח לכלה להתעלם מדעותיה ולסרב להצעותיה. מאידך גיסא, תוספת הידע והניסיון שיש לחמות, היותה אם הבעל וגם הסיוע שהיא מושיטה לכלה ולבעלה הבן אמנם מעניקים לחמות חשיבות אך לא ברמה ובסמכות המחייבת את הכלה לבצע את הוראותיה, ובוודאי לא לנהל את חייה על פי הצעותיה, כאשר הכלה אומרת לעצמה: "הרי היא בכל זאת לא אמא שלי", התוצאה היא שהכלה עלולה להיכנס להתרגשות נפשית ולמתח של אי וודאות בקשרים עם חמותה. כלומר, לעומת מערכת היחסים בין הורים לבנים, שבה להורים יש שליטה על הבן הצעיר וכן המפקד על פיקודיו וזאת בצורה חד-משמעית ומקובלת שאין עליה עוררין, הרי העליונות שיש לחמות על כלתה אינה חד-משמעית ואינה מקובלת בהכרח, ואין מאחוריה רקע ביולגי והרגל התנהגותי רב שנים. לכן, הימצאות הכלה במצב שאינו חד-משמעי יוצר את המתח ברגשותיה, וגורם לה לעתים להגיב בצורה שאינה נכונה, או לכבוש את מתחיה ולא לתת להם ביטוי, עד שקיים חשש שהמתחים יתפרצו יום אחד כלפי בעלה, וזה יקרה דווקא ברגע הפחות מתאים, שוודאי לא ייטיב לשלום הבית, ואיש לא יבין מה הניא אותה להתפרץ בצורה כה חמורה דווקא עתה. כך שבמקום מילוי רצונה הטבעי לבנות את הבית הצעיר, היא תמצא עצמה פוגעת בו.
דרך אגב, חילוקי דעות עם חברות אינם גורמים עוינות, כיון שדעת החברה אינה מחיבת ובוודאי אינה כופה. לעומת זאת, דעת בעל הסמכות, במקרה זה החמות, אכן מחייבת, ומכיוון שכך היא מביאה לעתים לדי התמרדות.
הימצאות בין שני הקטבים – קבלת מרות של סמכות גבוה יותר ומאידך הרצון לשוויון, היא הסיבה לטענת המהר"ל שאשה נפגעת רגשית ברמת פגיעה נפשית
מתח דומה של קריעה בין שני קטבים, בא לידי ביטוי בדברי רב (בבא מציעא נ"ט ע"ב) על נושא אחר, בינה לבין בעלה: "לעולם יהיה אדם זהיר באונאת אשתו, מתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה". מסביר המהר"ל מפראג: רב לימד אותנו, כי אשה נפגעת רגשית יותר מאמירות פוגעות של בעלה מאשר מאמירות פוגעות של אדם אחר. גם אם זה יהיה המעביד שלה מחוץ לבית, ואפילו אם היא אמה עבריה העובדת אצל אדונה. מקום הפגיעה נובע, גם כן, מן הקטבים הרגשיים שביניהם מיטלטלת האשה. מחד, הרצון שבעלה ימשול עליה ויהיה אחראי על כל מה שיקרה לה, צורך שטבוע עמוק בנפשה מיסוד ברייתה. ומאידך, היא רוצה להיות שוות דרגה ומצפה לקשר שוויוני עמו. שוב, שני קטבים שקורעים אותה וגורמים לה למתח רב.
יהיה מאד מועיל לכלה, אם הולך ומתפתח מתח בינה לבין חמותה, שתנתח לעצמה את הסיבות הרגשיות שגורמות לה להיקלע לתסבוכת הזו, שעלולה להביא למערבולת ביחסים. כאשר היא תנתח לעצמה מה הכן מפריע לה, הדבר יעזור לה מאד לא להיות עוינת לחמותה, גם אם לא בהכרח תקבל את כל עצותיה. כלומר, היא תוכל להחליט בליבה מה נכון לעשות, לקבל את עמדות חמותה או שלא לקבל, ולבצע את הדברים כפי ראות עיניה. ואם בכל זאת היא תרגיש שעדיין היא מצויה במתח, היא תוכל לומר לעצמה: המתח שבו אני מצויה אינו נובע משוויגר אימתנית המאיימת עלי, אלא מקושי שלי. ואז, הכלה תשתחרר מהקושי הרגשי שבו היא נתונה, ותגלה כי עמדות חמותה כלל אינן כה גרועות. או שבעקבות ההתייעצות עם בעלה תתגבש עמדה כלשהיא של שניהם, גם אם שונה חלקית או כללית מעמדת החמות. החשוב הוא שבכל אחד משני המקרים היא תבין כי עמדת חמותה נובעת ממניעים חיוביים, ומטרתה היחידה היא רק לסייע, אף אם הכלה סבורה שהחמות אינה צודקת.
רגישות
עומק הרגישויות של הכלה
לכל אדם יש רגישות לדברים שאינם תואמים את דעותיו. גם אם הם אינם קורים בסביבתו הקרובה. למשל כאשר אדם קורה ידיעה בעיתון על פעולה שנעשתה ביבשת רחוקה, פעולה שלדעת הקורא אינה נכונה שתעשה, הידיעה מעוררת התנגדות פנימית וחוסר הסכמה לפעולה. אם הפעולות השליליות נעשות במקום שהוא ביקר בהם אי פעם, רגישותו תעלה, וככל שהדברים שיכתבו בכתבה
קרובים אליו יותר, רגישויותיו גוברות. על פי רוב הרגישות תסתיים בהבעה פנימית קצרה ברמה של צער. רגישויותיו של אדם גוברות מאוד לדברים שאומרים לו, ולאמרות הנאמרות עליו. יותר מכל, אדם נפגע רגשית ממילה או משפט המכוונים נגדו אישית.
אפשר לבחון תהליך זה בבדיקה מעניינת, הצעתי לקורא השורות לבחון מה מרגיז אותו יותר כאשר ידברו נגד העם היהודי או נגד החסידות שאליה הוא משתייך. במחקרים שנעשו התברר כאמור שעל אף שהיה צריך להיות שאדם יחוש לא בנוח משלילת היהודים, אך כאשר שוללים את חסידותו של הקורא הדבר חורה לו יותר כיון שהדבר נתפס שלילת אישיותו שלו, דבר שפחות מוחש כאשר שוללים את כלל היהודים. דבר נוסף התברר שאם ידברו עם אדם נגד אישיות שהוא מעריץ הוא יחוש הרבה יותר שלא בנוח מאשר עם ידברו נגד כלל הגברים וחסרונותיהם או נגד נשים וחסרונותיהן.
עומק הפגיעה הרגשית משתנה מאדם לאדם. בודדים הם האנשים שאינם מרגישים שום תחושה לא נעימה כאשר אומרים להם דברים השוללים משהו בהתנהגותם.
יש אנשים המגיבים בצורה קשה על העלבה שפגעה בהם ויש המבליגים ולא ניכר על פניהם שום סימן האם הם נפגעו מהעלבה או לחלוטין לא נפגעו. כמו כן יש לזכור שאין קשר הכרחי בין עומק הפגיעה לרמת התגובה. למשל, יש אנשים רגישים הנפגעים עמוקות מהעלבה שמעליבים אותם, בכל זאת תגובתם הינה קלה ורפויה. את הכאב הרגשי הם צוברים בקרבם. לעומתם יש אנשים שגם על פגיעה קלה ושטחית מגיבים בחומרה. עומק הפגיעה ורישומה ברגשות הנפגע אינם תלויים רק בנעלב, אלא גם במי הוא האדם שהעליב. על פי רוב הפגיעות המכאיבות הן הפגיעות מאנשים קרובים, שהייתה צפייה מהם להבנה, "ולקבלתי כמו שאני".
מצבי לחץ של כלה
אנו מזהים שרוב הנשים מצויות במתח לקראת ביקורם של אורחים בבית המשפחה. הרצפה אמורה להיות מבריקה, הרהיטים חייבים לעמוד במקומם, וכלי הכסף ממורקים. מתח זה אינו מצוי בחיי היום יום כשלא מגיעים אורחים לביתן וזאת משום שבסדרי העדיפויות של עקרת הבית מצויים לעתים קרובות דברים אחרים שנחשבים לחשובים יותר – טיפול בילדים, וסיוע בשיעורי הבית, הכנת ארוחות טעימות וכו'. בואם של האורחים גורם לבעלת הבית להסתכל על מצב דירתה דרך עיניהם של האורחים. בואם של הורי בעלה לביקור בביתם, הכלה משקיעה בסידור הבית וניקיונו, על אף שבית הורי בעלה אינו נקי ומצוחצח והם אינם רגישים כלל כאשר ביתם אינו מסודר.
אנו מזהים מצב שבו כלה מאוד רגישה להתנהגות ילדיה בעת שחמיה וחמותה מגיעים אליה. כתוצאה מכך היא נוזפת קשות בילדים, גם על פעולות שבחיי השיגרה היא כלל לא מתייחסת אליהן. הילדים שחשים שקורה משהו שונה מהרגיל בבית מגיבים בהתמרדות, ואמם שוב נהפכת לכעוסה. עכשיו כבר נרשם בזיכרונה של הכלה 'תמיד כשהורי בעלי מגיעים יש לי קשיים עם ילדי'. היא תולה את הדבר בכך שהילדים מנצלים את שהותה של החמות כדי להשתולל, וכן את הסלחנות שהחמות מציע לכלתה להתנהג כלפי ילדיה.
קושי דומה אנו מזהים כאשר בני-הזוג הולכים להורי הבעל או אפילו להורי האשה, וההורים מאוד מקפידים על ניקיון וסדר בדירתם. והם אף מעירים לילדים ולהורים על כך שהילדים הופכים את הדירה. יחד עם זאת הם דורשים שיבואו לבקרם ומתלוננים קשות על הזנחתם ועל ההתעלמות מהם אם לא פוקדים את ביתם, ואם הם לא רואים די את הנכדים. במצב כזה כל הליכה לביתם רוויה מתח, וגורמת הרגשה מאוד לא נעימה לשהות אצל החמות. הרגשת מתח זו מטרידה יתר את הכלה מאשר את בעלה, כיון שהוא מרגיש קרוב יותר להוריו ולכן הערותיהם פחות מציקות לו, מה שאין כן הכלה שהיא במידה מסוימת אורחת בביתם חשה יותר ממנו את תחושת האי נעימות. כמובן שהאשה שמאוד מבינה את ילדיה ומאוד לא מבינה את חמותה, מפתחת מחשבה שהחמות אשה קפדנית לא פתוחה ומכאן למחשבות שליליות נוספות קצרה הדרך.
ואם בביקור החמות גם מוסיפה לספר על כל תחלואיה הביקור עוד פחות נעים.
פעמים כאשר כבר נרקם מתח בין החמות לכלה, כשהבעל מגיע כעוס הביתה, האשה חוששת שאמא שלו דיברה עליה רעות בשיחות הפלאפון או בשיחות הטלפוניות שהיא משוחחת עם בנה למקום עבודתו. היא בטוחה שבשיחות אלה היא מתחקרת את בנה על הנעשה בבית ועל מעשיה של אשתו. היא גם אולי אומרת לה שלא כדאי לוותר לה.
לעתים דווקא בתחילת התרקמות הקשר בין שתי משפחות רגילים לדבר כל אחד על חשיבות משפחתו. דבר שגורם שבני המשפחה
האחרת חשים שהאומר זאת מצוי עם רגשי עליונות ומתנשא. הדבר יוצר הרגשה של "עשינו לכם טובה שהתחתנו עמכם".
הכלה מעוניינת במערכת חיים ברורה שיש לה גבולות ברורים. החמות מעדיפה מערכת חיים פתוחה והיא חותרת לספח את המשפחה הצעירה לשולחנה. כאשר הכלה מבחינה שבעלה עדיין מתייעץ עם אמו היא עשויה לפרש זאת כאיום על תפקידה כרעיה.
כאשר החמות פוגעת ברגשותיה של כלתה, הכלה נפגעת בעוצמה רבה יותר מאשר החמות התכוונה, אם בכלל היא התכוונה לפגוע. כתוצאה מכך הכלה מתכנסת בתוך עצמה עצורה בדבריה ובסגירות שהיא מבטאת בפניה. החמות שאינה מבינה עד כמה פגעה, וכן בגרותה בשנים רבות יותר מכלתה, לא מאפשרת לה להבין את התנהגותה של כלתה, ואז החמות מתחזקת בדעתה שכלתה פשוט רגישה יותר מכל נשות העולם, והיא באמת לא בסדר.
אחד הדברים שיוצרים את המתח בין הכלה והחמות, הוא הדעות המוקדמות הלא כל כך מחמיאות שיש לבעל על משפחת אשתו ולאשה על משפחתו של בעלה. בני-זוג שרוצים להקדים 'תרופה למכה' יועילו לעצמם רבות אם כבר מתחילת שזירת הקשרים הראשונים ביניהם, כל אחד מעם ירבה במילות שבח כלפי משפחתו של האחר.
לעתים במשפחה של"ע האמא התאלמנה הופך הבן לתחליף, לראש המשפחה, וכשהוא מקים לעצמו משפחה חדשה קשה מאוד לנתק קשרים עם המשפחה ועם אמו, שהרי הוא המשענת שלו לאורך שנים ארוכות, ולאשה הדבר קשה מאוד.
חובת הרגישות של הכלה כלפי בעלה.
במערכת יחסים העדינה שבין כלה לחמותה לא רק הבעל הוא זה שצריך להשקיע ולהשכין שלום, הדבר מוטל גם על האשה, גם עליה לתרום לשלום, וגם היא צריכה להתאמץ שאכן הוא ישכון בביתה. והנכון הוא, שהאשה תגלה זהירת מרבית כאשר היא משמיע באוזני בעלה תלונות כלפי אמו. גם משום שהוא עשוי לקבל את הדברים בצורה שונה מזו שהיא התכוונה לה. ולהבין כי התלונות שאתו משמיעה באוזניו נגד אמו מכוונות למעשה נגדו, ואשתו נוהגת על פי הכלל של "נוזפים בבת ומתכוונים לכלה". אל האשה לבין כי במקרה כזה עלול הבעל לפתח רגשות עלבון ויריבות, דבר שיגרום
לכך שתיווצר חסימה שתמנע בעדו מלהקשיב לה, ובמקום לשמוע מה חש לה לומר, הוא יתמקד בפיתוח מחשבות על תכונותיה השליליות של אשתו. זאת בכתגובה על מה שהוא פירש כטענות אשתו כלפיו, וייווצר מעגל סגור ולא בריא של טרוניות וטרוניות שכנגד.
על האשה להבין עוד, כי עמדה שלילית קבועה מצדה כלפי חמות, סוגרת כל אפשרות להקשבה אמיתית של הבעל, בכל הקשור להערות כלפי אמו, ועל כן, בכל מקרה עליה להישמר מלעבור את הגבול, ואל לה להסתמך יתר על המידה על כך שהוא יגיב נכון. כי יתכן מאד שזה לא יקרה, ואז ההפסד יהיה כולו שלה, ולא של חמותה.
האשה צרכיה לקחת בחשבון גם את העובדה, שלמרות שהיא סבורה שהצדק עמה בתלונות נגד חמותה, הרי העימות שלה עם אמו מציק לבעלה עד מאד. גם אם כלפי חוץ הוא אינו מסגיר זאת. היא צריכה לגלות הבנה לנקודת המוצא שלו, ולהבין כי כמו כמעט כל אדם הוא מחובר בנימי נפש רבים אל אמו, וממילא גם נוטה לראות את הטוב שבה, וממעט לראות בה תכונות שליליות, כאשר על רקע הקשר רב השנים במחיצתה הוא גם רואה את מגרעותיה באור אחר ובצורה הרבה יותר מגומדת, הוא גם מלא תחושת הכרת טובה כלפיה, וממילא גם מאד מחובר אליה בזהות העצמית הפנימית שלו וכאשר הוא שומע ביקרות על האם, הוא נוטה לזהות אותה כיקרות מוסווית המופנית כלפיו.
אם האשה לא תנהג כך, היא עלולה לעתים לגלות כי בעקבות דברי הביקורות שלה על אמו, נכנס בעלה לעמדת מגננה שהיא תוצאה של תחרות עויינת, ומתחיל להזכיר לה את פגמי האמא שלה. במקרה כזה היא עלולה להיות מופתעת מרשימת הציטוטים שתחזיר ארותם לימים קדמוניים. הוא למשל עלול להזכיר את מה שהוא רואה כהתערבות הקבועה של אמה בחייהם הפרטיים[ או אף את הדברים שהיא עצמה השמיעה בשלב כשלהו כלפי אמה. ואז התוצאה תהיה שיתפתח ריב שבו הבעל והאשה יתחרו ביניהם בהוכחות איזו משתי ה"שווגריות" גרועה יותר.
ומה כן תוכל לעשות אשה שמבקשת שבעלה יהיה קשוב יותר לתלונותיה על אמה? היא תיטיב לעשות את תשתדל להקדים לתלונה שהיא מתכוונת להשמיע דברים חייוביים שהיא מזהה אצל חמותה, ולא תיצור את הרושם שמדובר בפסילה כרנולוגי.