וַנִּוָּתֵר יְחִידִים לַיְלָה/ יצחק לוית
וַנִּוָּתֵר יְחִידִים לַיְלָה
שׁוֹמְרֵי עֵדוֹתֶיךָ
נוֹטְרֵי אֱמוּנָה
יְחִידִים גּוֹלִים בְּאַרְצֶךָ.
וַנִּוָּתֵר בּודְדִים מִלַּיְלָה
זוֹכְרֵי שִׁמְךָ
עוֹשֵׂי דְּבָרְךָ
וְלֹא נֵחַת מֵהֵמָּה.
וַנִּוָּתֵר אֲחָדִים מְחַכֵּי פְּדוּת
מְיַחֲלֵי פַּעֲמֵי מְשִׁיחֶךָ
וֶאֱמֶת מִסִּינַי, וְהָגוּת,
וַנֵּבְכְּ וַנֵּשְׁתְּ צְעָרֶיךָ.
וַתַּעַל חַלוֹתֵנוּ מִמַּעַל
וַנָּמֹץ כּוֹס דִּמְעָתַיִם
עַד תֻּמָּה טִפָּתָה
וַתַּצִיבֵנוּ לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם.
-מתוך "אני לאחי"-