חודש אייר/ קיומו של עולם
מדהימים ומפליאים דברי התלמוד במסכת יבמות, וכך נאמר שם (דף ס"ב עמוד ב'): "אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת ועד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד (בתקופה קצרה) מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה (למדה) להם ר' מאיר ור' יהודה, ר' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה באותה שעה".
מתוארת בגמרא המגיפה שפשטה בהם, ותקופה קצרה זו מפסח עד שבועות המיטה אסון כפול – ראשית, ציבור כה גדול של 24,000 תלמידים זוהי טרגדיה בסדר גודל לאומי. ללא ספק המשפחות וקרובי הנפטרים היו ציבור שמנה מאות אלפים. אך הדגש מושם בעיקר על האסון הרוחני – "והיה העולם שמם", כלומר, העונש הביא לידי מציאות קשה נוראה – עולם שהיה שוקק חיים תורניים ומקיים את עצמו, הופך לשומם, חסר קיום וריק מתוכן, ורק הגרעין הזעיר שנטע מחדש, אותם חמשת התלמידים הם הם שקיימו את העולם מחדש.
* * *
אנו נזכרים בפסוקי התורה על תקופתו של נח, כיצד לאחר ש"השחית כל בשר את דרכו על הארץ", והבורא אומר לנח: "קץ כל בשר בא לפני והנני משחיתם את הארץ – אך אתה – עשה לך תיבת עצי גופר… ובאת אל התיבה אתה ואשתך ונשי בניך אתך וגו'". העולם נענש עד חורבנו וכליונו. כל האנושות, עולם החי והצומח עד עומק של 30 מ' באדמה – הכל נמחה, נעקר ונשטף. ורק מאותו גרעין של נח ומשפחתו החל לגדול מחדש עץ האנושות. כאן אמנם מדובר על חרבן גשמי פיזי – כאשר העולם כולו נשטף ונמחק עד היסוד. דבר זה נותן לנו ציור ודמיון לביטוי "והיה העולם שמם" חרב, שומם, בהיבט הרוחני תורני. אותו עולם של תורה שהיה בנוי על אותם עשרות אלפי התלמידים, ובהם בודאי תלמידי חכמים מובהקים ובעלי תריסין, חרב לגמרי, והעולם – כדור הארץ שלנו שבנוי על תורה, היה שומם – למרות שבריות הלכו בו, וחנויות ומסחר התנהלו בו – הוא היה חרב כמדבר שומם.
* * *
המבט המיוחד הזה, המעניק משקל מכריע לחיי הרוח על החומר, בא לידי ביטוי בהלכה מעניינת – ההגדרה של עיר על פי ההלכה אינה מספר תושביה, מעמדה וחוסנה הצבאי או הכלכלי, עיר ובתפיסת ההלכה היא מקום שיש בו "עשרה בטלנים" פרוש שבטלים מכל מלאכה ועיסוק אחר, וכל מעינם ועסוקם הוא לימוד תורה! לא גורדי שחקים נושקי רקיע, אף לא איצטדיונים בהם מריעים בהתלהבות עשרות אלפי אוהדים וצופים. לא, גם הם לא יזכו את מקימם בתואר עיר, אך אם ימצאו שם עשרה אברכי כולל (בלשוננו), אכן יזכה המקום להגדרת עיר. הם בטלים ממלאכתם הפרטית, ועוסקים במלאכת ה' – הבונה את העולם, כנאמר: "וכל בניך למודי ה'", אל תקרי בה "בנייך" אלא "בוניך". כי המבט התורני-רוחני שונה הוא בתכלית ממראה עין הבשר הקושרת את כתר ההצלחה, העושר, הפאר וההדר, לראש בשר ודם וקנייניו החומריים.
* * *
ועוד היבט. ר' עקיבא, הרב הגדול שכל מפעל חייו נחרב ונהרס, כמה כוחות נפש וגוף השקיע עד שהגיע למצב מרומם של עשרות אלפי תלמידיו. וכל זה הופך בפרק זמן כה קצר לתל חרבות. אך הוא אינו נשבר ואינו נופל ברוחו וכלשון הגמ' על הפסוק "בבקר זרע את זרעך ובערב אל תנח ידך". אם העמיד תלמידים בצעירותו אל תניח מלהעמידם בזקנותו, שהרי כל אותן תלמידי ר' עקיבא מתו ואבדו. אך רק חמשת תלמידיו שהחל ללמדם לאחר ש"היה העולם שמם", הם הם הקימו תורה באותה שעה ולדורות.
גם בדורנו שעבר את חורבן התורה ועקדת רוב בנין ומנין תלמידיה חכמי התורה, כגון: הרב כהנמן מפוניבז', הרב מבריסק, והאדמו"רים מגור, בלז וויזניץ ז"ל, לא נפלו ברוחם, והקימו מחדש את היכלי התורה לאחר שהיה העולם שמם. והם הם אשר הקימו תורה לדורנו ולדורות.
חודש טוב