ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחרות עולם/ הרב ברוק שליט"א

היציאה ממצרים הייתה ותהיה כסמל ומקור השראה לכל בני המין האנושי. ממצב של חוסר אונים מוחלט, אובדן כל הזכויות הבסיסיות של בני אדם, מעם עבדים, הופך העם היהודי לעם בן חורין, יוצא ביד רמה, ובעליונות מוחלטת על מעבידיו המצרים: "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כולנו מתים" (שמות י"ב). פרעה בכבודו ובעצמו משלח אותם "קומו צאו מתוך עמי" (שמות ל"א). כל זאת כאשר יד ה` הכבידה עליו ואילצה אותו להודות במלכותו של הבורא.

ההשגחה האלוקית שבאה כאן לידי ביטוי, והידיעה כי העריצים והשליטים הם בני חלוף ובני תמותה ומהווים רק כלי ביד אלוקי כל הארץ, הייתה מקור לתקווה לשינוי, לעתיד טוב יותר, ולאבדן הרע ונצחון הטוב בעולם.

בכל בורות הסוהר וחדרי הצינוק ברחבי העולם, בהם כלואים אנשים שנגזלה מהם חרותם על ידי שלטון אכזר וחסר רחמים- תמיד יעמוד מול עיניהם ובלבבם המחשבה על ניפוץ חומות מצרים ויציאת העם היהודי.

עמנו העתיק שבע הימים, אשר עבר את כל עריצי תבל בשנות נדודיו, והיה מטרה נוחה להתעללות, לדיכוי ולהשפלה, נשא את יציאת מצרים בלבבו, ולאורה צעד בחשכת הימים, לאמור "וגם את הגוי אשר יעבודון דן אנוכי" (בראשית ט"ו). אמת, עתה שפר מזלם של גוי זה, והכח והשלטון בידם, אך לא לעולם חוסן, ובמוקדם או במאוחר תשקע שמשם ויבוא לילם, ואנו ניוותר ונמשיך להתקיים ולמלא תפקידנו ביתר נכונות ואהבה לבורא, בראותנו שוב ושוב כיצד הוא מוציא את בניו "לחרות עולם".לאמור: לא ניתן לכלוא את הרוח, באשר היא, גם בגיא צלמוות אשר בנו בני האדם המתקדמים, הנאורים, והמלומדים- גם שם שוכן הבורא, ועמו אנחנו. מאז אותה יציאה אין מי שיוכל לבנות חומות גבוהות יותר, אטומות יותר, גדרות תיל חשמליות וזקיפים תאבי ירי. שלא תוכל רוחו של האדם להתעלות מעליהן כדי שהגיע למחוז חפצה- לחופש ולחרות!

v    v   v

ולכן תיקנו חכמינו בתפילה: ויוצא את עמו ישראל מתוכם "לחרות עולם" (מתוך תפילת ערבית), וכי כיצד ניתן להבין זאת? הרי אחרי היציאה ממצרים גלינו מארצנו בידי בני בבל, ואח"כ רומא, ומאז אנו בגלות – מה משמעות "חרות עולם", וכי אנו בני חורין?

אכן שעבוד פיזי קיים, והיינו תחת עולם של שליטים עריצים אכזריים, אך רוחנו נשארה בת חורין. בלבבות פנימה פעמה תקווה שהנה הנה יקיץ הקץ על שלטונו של הפריץ / המלך / המושל העריץ, ואנו נשוב להיות בני חורין. זוהי חרות עולם, המתרוממת מעל כל מצבי הזמן המשתנים, ונושאת עמה חרות בכל מצב.

בני חורין אלה קיימו את מצוות הבורא במחשכי המרתפים בזמן האינקוויזיציה, תוך שהם יראים ששביב אור מנרות השבת שהם מדליקים מאחורי התריסים המוגפים עלול להסגיר אותם ביד מבקשי נפשם האכזרים. ולמרות הכל, קיימו כל אשר בידם.

זוהי חרות עולם!

v   v    v

פסל החרות הניצב בכניסה לנמל ניו-יורק היה לרבים מעין מקבילה ליציאת מצרים. אך מה רב המרחק. אלו שהגיעו וראו את היד המושטת אל על ובידה הלפיד המפורסם כבר לא היו צריכים להשראה. הם כבר בארץ חלומותיהם, בעיניהם כבר באו כל צרותיהם על פתרונם, אך מי חשב על פסל החרות בהיותו במחשכי הגטו? מורעב ומוכה במחנות הריכוז ובבתי המלאכה שהקימו הארורים, כדי לסחוט מהיהודים האומללים והמעונים את טיפות כוחם האחרונות בטרם ימיתו אותם.

האם המודל של חיים שם בארצות החופש נסך בהם תקווה, או להיפך – מילא את לבבם כעס וחרון אין אונים על שאין מסייעים להם? רק בורא עולם ביכולתו וברחמיו יכול ויעשה, בבשר ודם נגוע באינטרסים אין תושעה

אלו שצפו מהקרקע בתוך מחנות המוות במטסים של עשרות ומאות מטוסי בנות הברית שטסו מעליהם כדי להמטיר טונות רבות של פצצות על גרמניה ובנות בריתה, ולא היה להם אפילו מטוס אחד!!! כדי להרוס את בתי החרושת למוות ואת מסלולי הרכבות שהביאו לשם את היהודים הקדושים המוצאים להורג!!!

סח לכותב השורות בן משפחה: "מעלינו חלפו לאור היום (היה זה כבר לקראת סוף המלחמה) מאות מטוסים של בנות הברית שהסתירו בדרכם את אור השמש כפשוטו!!! "התפללנו שגם על המחנה שלנו יטילו פצצות ומשעברו מעלינו בחוסר ענין קפצנו אגרופינו למולם וקללנום"!

גם שם ידענו כי אם נשרוד זוהי תהיה נקמתנו המתוקה. על אף הכל, אנו קיימים ונצחיים ואת אויבינו הגרמנים ואחרים נשאה הרוח.

אכן חרות עולם.