ל"ג בעומר- על שום מה?
שאלה:
כבכל שנה עם התקרב חג ל"ג בעומר, אני עומד ומשתומם לנוכח החג המשונה הזה. מצד אחד המקום שהוא תופס אצל הילדים הוא חשוב מאד, ואילו המבוגרים לא כל כך מבינים מהי הסיבה למסיבה. האם זה מעין טכס לקראת הקיץ המתקרב, ולכן מעלים אש רמז לחום השמש שמתחיל להתגבר? ולמה החגיגה העיקרית היא דוקא במירון בגליל? בקיצור, הייתי מבקש בטובכם הסבר קצר לחג נחמד זה.
בתודה, צור מחולון.
צור היקר, שלום רב!
אמנם ל"ג בעומר מורגש מאד בקרב הילדים, וכבר למחרת חג הפסח זריזים שבהם מתחילים לאגור ולאסוף גזרי עץ, ריהוט ישן, גלגלי מכוניות שיצאו מכלל שימוש (טיירים) ועוד ועוד דברים דליקים לחגיגה הגדולה, אך הרעיון העומד מאחרי כל זה אינו "קבלת פנים לקיץ", כפי שכתבת או כל טקס דומה. המקור לכל זה הוא הפסוק "נר ה' נשמת אדם" – הנר, בהיותו מציאות רוחנית – הלהבה, הקשורה בדבר חומרי – שמן, חלב וכו' מזכיר יותר מכל את הנשמה הרוחנית הקשורה ואחוזה בתוך הגוף החומרי והגשמי. ולכן מנהג הוא להדליק נר ביום פטירתו של אדם, לסמל את נשמתו הנצחית, אף כי הגוף שב לאדמה שמשם לוקח.
אחד מגדולי החכמים בזמן המשנה היה ר' שמעון בר יוחאי, אשר חבר את ספר הזוהר והיה מורם מעם. יום פטירתו חל בי"ח באייר, שהוא היום השלושים ושלש לספירת העומר. על כן, ביום זה, כסמל לעילוי נשמתו וקיומה עמנו העלו על קברו הידוע לנו על פי המסורת בהר מירון מדורות אש. וביום זה עלו על קברו להתפלל ולהתבשם מתורתו. משם עבר המנהג לכל המקומות, והמדורות המפורסמות והמקובלות בעצם זהו מקורם.
המסורת לעלות אל קברו בל"ג בעומר היא עתיקת יומין, ומזה מאות בשנים נוהגים יהודי צפת וטבריה לפקוד את קברו. מזה כמאה וחמישים שנה יוצאת מבית משפחת עבו בצפת תהלוכה עם ספרי תורה, וגם זה מהווה תוספת לשמחה ולהתעלות במקום.
עם עליתם של יהודי צפון אפריקה, קיבלה העליה למירון צביון עממי ורחב, ולצערנו הפך המקום למן "פיקניק" ו"הפנינג", כאשר המטרה הראשית של התעלות והתקדשות במקום המסוגל נשכחת ונזנחת, והמקום הפך למוקד עליה לרגל של נציגי חברות מסחריות, ואפילו פעילי בחירות ומפלגות שונות, מצאו כר נרחב לפעילותן (כאשר היו הבחירות סמוך לתאריך זה).
אם כן, נסכם את דברנו. אין ל"ג בעומר חג או יום-טוב כלל ועיקר. אך ההערכה והערצה לאישיותו של רשב"י הביאוהו אל כל שכבות הציבור בכל הארצות, והמנהג להדליק לזכרו את המדורות נפוץ בכל קהילות ישראל. הכינוס הגדול במירון אף הוא נובע מכך, אך יש לקיימו מתוך יראת כבוד ושמירת גדרי ההלכה, והצניעות, ואזי אפשר יהא לשאוב ביום זה יראת שמים ואהבת הבורא.
בברכה,
הרב יוסף ברוק