להתבגר צעיר

להתבגר צעיר/ ר.אהובה

לדעת להזדקן היא גולת הכותרת של החכמה. אי אפשר למנוע את תהליכי ההזדקנות, תהליך ההזדקנות הוא חלק מהחיים. לא יעזור לאיש מאתנו, כאשר הזקנה באה, היא באה, דופקת על דלת חיינו במועד ובזמן אשר היא צריכה להגיע. איש אינו יודע מתי יזדקן, כשם שאיש אינו יודע מתי יזכה בפיס או – לא עלינו – מתי יחלה חלילה במחלה זו או אחרת, שכן הכל בידי שמים. יש מי שמכוון את כל פעילות הקוסמוס מרמת המיקרו – הרמה האישית, ועד לרמת המקרו – הרמה הקוסמית, הגלובלית.

אל לנו להסתנוור מול אלה אשר מבטיחים לנו "מניעת זקנה", או "עיכוב תהליכי זקנה" והבטחות אחרות, ברוח זו. כך הם דברי פרופ' אבשלום מזרחי, ביוטכנולוג וחוקר מחלת הסרטן, שהפך למורה דרך רוחני בתחום הרפואה ההוליסטית. פרופ' מזרחי הפך למוּכָּר בארץ ובעולם בעקבות פרסום של יותר ממאה מחקרים מדעיים לעשרות ספרים מקצועיים בתחום הביוטכנולוגיה, המשמשים כיום באוניברסיטאות בארץ ובעולם.

פרופ' אבשלום מזרחי החל להעמיק ולחקור את תחום הרפואה ההוליסטית, הרואה במשולש – גוף, נפש, רוח – יחידה אחת, להבדיל מהרפואה הקונבנציונאלית אשר נתפסה ככוללנית בדרכי ההתמודדות של המחלה.

המהפך הוביל לפיתוח תחום הרפואה המשלימה בישראל. בשנת 1989 מונה על ידי שר הבריאות דאז לתפקיד יו"ר ועדה ציבורית לבחינת הרפואה המשלימה בארץ ובעולם, ובשנת 1990 ייסד את האיגוד הישראלי למקצועות בריאות משלימים.

אומר פרופ' מזרחי: "כל תרבויות העולם מתייחסות אל החיים כאל ערך עליון, כך גם היהדות, אשר מתייחסת לחיים במאור פנים. היא מסתכלת על היקום בהתפעלות ובהשתאות, כמו שנאמר בתהלים (ק"ד, כ"ד) "מה רבו מעשיך ד', כולם בחכמה עשית". החיים ניתנו לנו על ידי כוח עליון, אשר נסתר מבינתנו ומעינינו. הקב"ה הוא שנתן לנו את החיים וציווה עלינו לחיות נבון ובתבונה, כפי שנאמר: "העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים" (דברים ל', י"ט). אדם בא לעולם בריא. על כך אמר הרמב"ם: "והיות וגוף האדם בריא מדרכי השם הוא". כל שיש לו לאדם הוא לשמור על בריאותו.

לדעת פרופ' מזרחי, כל אדם הוא ישות בפני עצמו: בגופו, בנפשו ובאישיותו. לכל אחד יש להתייחס בצורה אישית ביותר בראיית החיים, הבריאות והמחלה. על כך אמר הרמב"ם: "שום חולה אינו דומה במחלתו למשנהו. הגישה האישית-אינדיבידואלית היא מיסודות ההבנה ההוליסטית. גישה זו שונה בתכלית השינוי מראיית הרפואה המערבית. זו האחרונה מתייחסת למחלה, לסימפטום ולא לאדם על כל מארג ישותו הגופנית, הנפשית והרוחנית.

כדי לשמור על הבריאות מציע לנו פרופ' מזרחי דבר חשוב מאד – להרבות בשתיית מים. מים הם חיים וחיים הם מים, אין חיים בלי מים. במקורות נאמר: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נ"ה, א') וכפי שנאמר בשלחן ערוך "המים הם המשקים הטבעיים ובריאים לגוף". גוף האדם מכיל 25% מוצקים ו-75% מים. מוח האדם מכיל 85% מים. עם מידע בסיסי זה ברור לכל בר דעת, שמים הם מהמרכיבים החיוניים ביותר בחיינו.

המים מהווים את אחד מחמשת האלמנטים מרכיבי הטבע והחיים על פי פילוסופיית החיים, הבריאות והרפואה ההוליסטית (ארבעה האלמנטים האחרים הם: אדמה, אויר, אש ומתכת). הצורך בשתיית מים הוא חיוני ביותר לחיי האדם. המים שאנו שותים דרושים לשורה של צרכים פיזיולוגיים חשובים ביותר.

והחשובים שבהם:

• המים הם המרכיב החשוב ביותר של כל תא ותא בגוף. הם מהווים כ-75% מתכולת כל תא בגוף ו-85% מתכולת תאי המוח.
• המים שאדם שותה נקלטים בדם ומגדילים בכך את נפחו והדם נעשה יותר דליל, כתוצאה מכך זרימת הדם מתקיימת בצורה טובה יותר.
• המים מסייעים להתחדשות תאים ורקמות בגוף.
• המים מהווים מרכיב חשוב במספר עצום של ריאקציות כימיות הקורות בכל תא ותא בגוף.
• המים משמשים כנשאים של חומרים כימיים שונים בנוזלי הגוף (דם, לימפה, נוזל חוט השדרה ועוד).
• המים מהווים נשאי פסולת הגוף אשר מורחקות ממנו בדרכים המקובלות.
• אין משקה כמו מים אשר גורם לשבירת צימאון ומביא לרוויה מלאה ובריאה.

 

אין ספק שאנשים העושים פעילות רבה או שעבודתם נעשית מחוץ לבית בשמש, וכמובן כל אחד מאתנו בעתות הקיץ הלוהט, עליו להרבות בשתיית מים.

פרופ' מזרחי מציע להתרחק מגאווה ויהירות – שתי תכונות שהן אחת: התנשאות האדם מעל לרף הנורמות של צניעות וענווה אינן מוסיפות לאדם הגאוותן והיהיר, אלא שואבות ממנו אנרגיה רבה למסע קצר של התנשאות מיותרת. הענווה והצניעות הן התשובה לגאווה ויהירות, ושומר נפשו ובריאותו יירחק משתי תכונות אחרונות אלה. ציניות מזיקה לבריאות. יש אנשים אשר דרך חייהם היא להציג דברים, לבקר במלל, לספר בדיחות ועוד, אך רק באפיקים של ציניות, של עוקצנות וכוחנות מילולית, וזאת במקום ללטף, להרעיף אהבה וחום על ידי המלים היוצאות מהפה. ציניות אינה מוסיפה חן, עדנה ובריאות, לא לאדם הציני ולא לסביבתו, אשר צריכה לספוג את אמירותיו הציניות. ציניות היא באיזשהו מקום בעיה נפשית.

נוסחה חשובה ביותר לבריאות: לתת מתוך הלב, לעשות חסדים, תמיד וכמה שיותר. חסד בראייה היהודית והאוניברסלית הוא רחמים ללא תנאי, טוב לב ללא גבולות וללא סייג. זוהי אהבת חינם, שהיא אהבת אמת שזורמת, עוטפת ומחבקת את נותן החסד. לחסד אין גבולות, לא גיאוגרפיים ולא אחרים. זו נתינה רחבת ממדים, ללא יוצא מן הכלל ותמיד לכולם.

בנתינה מסוג זה יש משום הרעפת שפעת אנושיות העטופה במעטפות, מעטפות של בריאות ואהבה, בנתינה כזאת זוכה הנותן לקבל בהיזון חוזר תמורה נפשית רוחנית אשר היא יותר מערכו של שכר או טובת הנאה חומרית כלשהי.

לדעת פרופ' מזרחי קיימת ברכילות שפעת אנרגיה שלילית "לא תלך רכיל בעמיך" נאמר בספר ויקרא (י"ט, ט"ז). בנוסף לאיסור ברכילות, רכילות אינה מוסיפה בריאות, דעה או חכמה. יש בה משום מאגר של עשייה אשר טמונה בה אנרגיה שלילית, זו עלולה להביא נזק למי שהולך רכיל, לנושא הרכילות ולשומע את דברי הרכילות. רכילות הוא מעמד עצוב של אנשים אשר אין להם נושאים יפים, אהובים, בונים ויצירתיים לדבר, לספר, להשמיע ולתאר. על כן שומר נפשו יימנע וירחק מדברי רכילות.

פן נוסף בהרגלי החיים החשובים ביותר אשר על האדם לקיימם הם הרגלי האכילה. מתי אוכלים? איך אוכלים? כמה אוכלים? תשובות והתייחסויות להרגלים אלה ולקיומם חשובות לא פחות מאשר התשובות על השאלה מה אוכלים? הרגלי אכילה הם פן חשוב ביותר בנוסחה לבריאות. הרגלי אכילה הם נוסחה לבריאות. יצר האכילה הוא היצר הקשה ביותר לשליטה אצל האדם. לעומת האדם, בעלי חיים שולטים היטב ביצר זה, וחיים על פי חוקי הטבע. ואין ספק שגם בנושא האכילה חשוב לאמץ את האמרה "איזהו גיבור הכובש את יצרו", אך כמובן שיש לדעת להציב גבולות לסיפוק היצר.

נושא התזונה הנבונה והנכונה מעסיק מאד את האדם, בעיקר בחברת השפע. הסיבה ברורה ומובנת: מחלות רבות קשורות להרגלי אכילה פסולים ולאיכות מזון קלוקלת. ועל כך נאמר בקיצור שלחן ערוך "רוב מחלות הגוף וחולשתו תלויים בעיכול המאכל".

צורך ראשון במעלה הוא לשמור ולהקפיד על הרגלי אכילה כנוסחה לבריאות. הבעיה קיימת לא רק בימינו. מסתבר שזוהי תופעה שאפיינה חברת שפע בכל הדורות. על כך מצאנו גם במקורות היהודיים העוסקים בנושא הבריאות. הם מרחיבים את חשיבות נושא הרגלי האכילה ומתמקדים גם במענה על השאלות: מה אוכלים? איך אוכלים? וכמה אוכלים?

מתי אוכלים? אדם צריך לאכול או לשתות רק כאשר הוא רעב או צמא. זהו חוק טבע. על כך אמר הרמב"ם: "לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב, ולא ישתה אלא כשהוא צמא. הרוצה לשמור בריאותו, לא יאכל עד שתהיה האצטומכא ריקה מן המאכל הקודם. והדרך הממוצעת היא שש שעות".

כדי שהקיבה תהיה ריקה אין לאכול בין הארוחות, ויש לאכול רק לאחר שהקיבה מתרוקנת ומופיע מה שקרוי הרעב האמיתי. אחד ההרגלים הפסולים בחיינו הוא האכילה על פי מה שנקרא התאווה הזרה, כלומר על פי הרעב הזר: אנו נוהגים לחטוף אוכל בין הארוחות. הקפדה על ארוחות קבועות ומסודרות והימנעות מאכילה בין הארוחות – הן מהנוסחאות לבריאות טובה.

לגבי מועדי הארוחות, במספר לא קטן של שפות אנו מכירים פתגם האומר בערך כך: "אכול בבוקר כמלך, בצהרים כאזרח ובערב אכול כעני".

רוב הגישות התזונתיות מדגישות את חשיבותה של ארוחת הבוקר (פת שחרית). בקצור שלחן ערוך (ל"ב, י"א) נאמר: "טוב להרגיל עצמו לאכול פת שחרית" כבר חכמי התלמוד הגדילו בשבחה של אכילת פת שחרית, שהשלכותיה החיוביות נוגעות לאפיקים רבים של חיינו. וכך נאמר במסכת בבא מציעא: …"שלשה עשר דברים נאמרו בפת שחרית-מצלת מן החמה ומן הצנה ומן הזיקין ומן המזיקין, ומחכימת פתי וזוכה בדין ללמוד תורה וללמד ודבריו נשמעין ותלמודו מתקיים בידו ואין בשרו מעלה הבל"… ועוד ועוד.

לעומת פת שחרית, מסתבר שארוחת הערב היא אחד מפגעי האדם. האוכל בערב, מזונו מתעכל לאט במעיו ושנתו אינה רגועה. לא אחת בבוקרו של יום המחרת הוא קם עייף ויגע, כאילו הלך לישון רק לפני זמן קצר. השמטת ארוחת הערב או הקטנתה במידה ניכרת ואכילתה לפני שקיעת החמה, היא מהרגלי האכילה החשובים שיכול אדם להקנות לעצמו. ללכת לישון "על בטן ריקה" היא נוסחה לבריאות טובה.

כדאי לזכור: הממעיט בארוחות – דואג לבריאותו. ישנם אנשים החיים על שתי ארוחות בלבד ביום.

איך אוכלים? לשאלה זו כמה פנים. על תנוחת האדם בשעת האכילה אמר הרמב"ם: "לעולם כשיאכל אדם ישב במקומו או יטה על שמאל ולא יהלך ולא ירכב ולא ייגע ולא יזעזע גופו ולא יטייל עד שיתעכל המזון שבמעיו" (משנה תורה, ספר המדע, הלכות דעות ד. ג.). ועוד נאמר על תנועת האדם בזמן האכילה: "שלשה דברים מתישין גופו של אדם ושניים מהם – אכל מעומד ושתה מעומד".

הפן האחר לשאלה "איך אוכלים" עוסק בנושא הלעיסה. לעיסה איטית וממושכת של המזון היא כלל חשוב בתרבות אכילה נבונה. יש הגורסים את הצורך ללעוס כל נגיסה שלשים ושתיים פעמים כמספר השיניים בפה. ובקיצור שלחן ערוך אנו מוצאים: "מהיות כי התחלת העיכול היא בפה על ידי טחינת השיניים והתערבות עם מיץ הרוק, לכן לא יבלע שום מאכל בלי לעיסה, כי אז יכבד העיכול באיצטומכא לבדה"; ללעיסה איטית וממושכת חשיבות רבה בעיכול נכון של המזון. נקודה זו חייבת הדגשה כיוון שרובנו איננו לועסים די הצורך את מזוננו, אלא בולעים אותו. יש ללעוס את המזון עד שיהפוך נוזלי, ורק אז יש לבלוע אותו. והחשוב מכל אלה, כשלועסים הרבה אוכלים מעט, כיון שמגיעים לשובע לאחר אכילת כמות קטנה יותר של המזון. התוצאה – מניעת השמנת יתר, שהיא מתחלואיה של חברת השפע. מאידך, אכילה בכמויות קטנות – בריאות.

בריאות טובה
ואריכות ימים