לקט מאמרי חינוך / ממכתבי החזון איש זצוק”ל

האדם בחיים כתועה ביער עבות, אין דרך ואין מסילה. לולא שמתלווים עמו אלה שכבר עברוהו, והציבו בזיכרונם ציונים, והמה לצעירים עיניים, כי אז מעדו רגלי העוללים בכמשונים וחתחתים, הזרועים בהרים ובקעות בכל ארץ החיים.
(קוב”א א’ נ”ה)

תכלית הבריאה

כאשר זכה שכל האדם לראות אמיתת מציאותו יתברך, מיד נכנס בו שמחת גיל אין קץ ונשמתו נעימה עליו, והדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ה’, וכל תענוגי בשרים חמקו עברו, ונפשו העדינה מתעטפת בקדושה, וכאילו פירשה מגוף העכור ומשוטטת בשמי שמים. ובהעלות האדם בערכי קודש אלו, נגלה לפניו עולם חדש, כי אפשר לאדם בעולם הזה להיות כמלאך לרגעים, וליהנות מזיו הקודש, וכל תענוגי עולם הזה כאפס נגד עונג של דביקות האדם ליוצרו יתברך.

הכוח הטמיר הלזה הוא אחד מכוחות הטמירים שנתן היוצר בנשמת האדם, וכוח זה מעיד על קשר הגבר ליוצר כל היצורים, ואשר נברא לעבוד את בוראו ולדבקה בו.

*

משוכנע אני כי העולם סתום כחידה אשר אנו מתגלגלים בו מספר שנים, הוא נברא מכוח ספון שאי אפשר ליצור להשיגו, וכי כוח נבואי הקושר נימין בין נשמת האדם לרצונו של הממציא, וכי היו זמנים שמחים ומאירים דורות מזהירים שזכו לכך, וכי האנושיות עתידה לחזור לאושר ההוא, והבינתיים של החיים זכו לשלל של הדורות הספורים הוא שיור התורה שבידנו, וחוץ מזה הכל הבל ורעות רוח.(קוב”א א’ ז’)

*

ומהסודות שנתגלו לבני אדם כי יש כוח בבן אדם לעדן נפשו ולזכך דעתו בהכרת בוראו יתברך עד ששורה עליו רוח מרומם והרגשה עילאה, ואז משפיע עליו הבורא יתברך מעין קשר בינו ובין בורא, והוא ראוי לשמוע צואות מפי עליון כאשר שומע איש שפת רעהו, ומדרגה זו אנו קוראין אותה נבואה. אין אנו יודעין את איכות הקול הנבואי, אבל עלינו לצייר במחשבתנו לפי הקול הידוע לנו ולפי שמיעת האוזן הידוע לנו ככתוב.

ואמנם אין ליחס להבורא יתברך שפה מדברת כשפת בני אדם, אבל הקול הוא נברא לשעה זאת להרגיש את אוזן הנביא, ולפעמים באה הנבואה בלב האדם ומצטייר בלבו כל מה שהעיר הבורא את רוחו ונפשו לעשות את אשר ציווהו ה’, או לדבר למי שנצטווה להגיד נבואתו.

קשר נבואי בין היוצר לייצוריו הוא אחד היסודות של בריאת העולם, ומחשבה זו עלתה לפניו ית’ לברוא את האדם, ולתת לו חכמה דעת ותבונה, ולהיותו מוכשר לשמוע אמרי היוצר ב”ה, שמיעת נבואי, כי תכלית האדם שנברא בשני יצרים יצר טוב ויצר רע ר”ל, נטייה טבעית להערב לשעתו, והערה מכוח השכל, לחכמה, לחסד, ולשאר מעשים טובים, והרצון לפניו יתברך היות האדם ממאס ברע ובוחר בטוב, ולא ניתן כל הטוב לדעת בשורש השכל לבד, רק בשרשו לבחור בטוב עד שיהי’ מסוגל לכוח הנבואי, ואז יצוונו ה’ את האסור לפרוש הימנו, ואת המעשה הטוב אשר יתחייב לעשותו.
(אמו”ב פ”ו)

ערך התורה ונצחיותה

מתוך מכתב לשר נכרי

בשנה השנית לצאת ישראל מארץ מצרים – חדשות בעולם המדע. ישראל יתפאר על פני כל העמים ושרי החכמה, בספר תורה שבידו, אשר הטילה רעש בין חכמי חידות וחוקרי צפונות מני אז ועד עתה. כל אוהב דעת, כל הוגה תבונות, כלתה נפשו לדעתה לחקרה ולהבינה. המשפטים אשר חרצו חכמי ארץ מדור דור על אודות תורת עם ישראל, המה הפכיים ורחוקים זה מזה מאד. אלה יאמרו כי קצרה לשונם להביע את רב תהילתה ואת חמדת יופייה כעצם השמים לטוהר, אין זאת הגות לב בן תמותה, רק בת השמים, אצולה ממקור התבונה, ואלה יפערו פיהם לחרף ולבזות ולהרבות גנות. אך כל לבבות נרגשו ממנה, אלה ברגש כבוד ואהבה, ואלה ברגש קנאה עד רקב העצמות, כי מאז יצא טבעה בעולם ילחמו עליה מלכי אדמה ועריצי ארץ בימים קדמונים, להמיש אותה מקרב הארץ, ולסוף זכרה, ואדירי עמים נאספו פעמים מספר לחפש את ספריה ולשורפם במוקד אשם בראש כל חוצות, וכל עבודתם עלתה בתוהו, ועם ישראל ותורתו היו לפליטה גדולה כיום הזה, אשר כבר עברו ממשלת זדון מן הארץ, והפראות הלכו חלפו למו, וכל העמים יקראו לחכמה לחסד ולמשפט, והיראה משריפת התורה בחזק יד הדלה, אפס מקניאיה ואויביה בנפש טרם עברו מן הארץ, וישראל עוד לא שקט משבט סופרים הנלחמים אתם.

למה זה ידלקו אחריה בלי חַשָׂך בכל מדינה ומדינה, ובכל דור ודור, ואחר מי ימצאו, אחר ספר דומם מונח בארון, זאת אות על מעוז תכניתה, וסגולת פעולתה על לבות בני אדם, אשר ילבב את איש הלבב לראות את המראה הגדול הזה, לדעת ישראל ותורתו.

(קוב”א ב’ קע”ג ט”ו ט”ז)