מהם הגבולות לפלורליזם?
שאלה:
רציתי לשאול אתכם דבר שמציק לי מאד. בבית הספר הממלכתי בו לומדים ילדי מדברים הרבה בזכות הפתיחות – קבלת השונה, פלורליזם מחשבתי ודתי וכו'. במפגש הורים ומורים שהיה לאחרונה, העליתי את השאלה: מהם הגבולות? מתי באמת יש לשים קו אדום? שהרי לא יתכן כי הכל-הכל מותר. להפתעתי שמעתי דברים מאד קשים. כנראה שלפי תפיסה זו באמת כל אחד קובע את הקו האדום שלו. ואני לא יודע מה זה יביא לי? אנחנו משפחה ישראלית חילונית רגילה עם יחס חיובי למסורת, אבל יש לנו ערכים שעליהם איני מוכן לוותר, כמו: שייכות לעם היהודי, לחיות רק בארצנו ועוד. מה לדעתכם עלי לעשות?
בתודה,
אמנון מחולון
לאמנון שלום וברכה!
אכן אני מזדהה מאד עם חששותיך. אחד היסודות בחינוך קובע כי יש לחניך לדעת את הגבולות אותם אין הוא חוצה בשום מצב. עד לפני שנים ספורות היו מוסכמות שהחברה קיבלה אותם ושידרה ליחיד כי הם "מרחב המחיה" שלו. בהקמת המדינה בתש"ח היה ברור לכל אחד כי קמה כאן מדינה יהודית. הדתיים ציפו לצביון דתי יותר, ואילו החילוניים הסתפקו בסמלים כלליים: שבת, חגי ישראל וכו'. לכל היה ברור שקיומו של עם ישראל והמשכיותו אינם ניתנים כלל לערעור וויכוח. הדתיים טענו שרק דרכם תשמור על הרצף ההיסטורי, ואילו החילוניים מנגד טענו כי עצם מציאותנו בארץ ישראל שכולה יהודים היא ממילא ערובה להמשכיות ותריס בפני ההתבוללות שעשתה שמות באירופה לפני השואה, ובארה"ב, בריה"מ וגרורותיה לאחר המלחמה.
כיום, לצערנו, המצב שונה לרעה בצורה מדאיגה. תחת הכותרת של הפתיחות וכו' ניתן למעשה לעשות הכל, וממש הכל. התקשורת כמובן מובילה את הקו בכתבות אוהדות, מבינות ומפרגנות לזוגות מעורבים או זוגות שהכניסו עצמם בידיעה ברורה למצבים חריגים, אפילו אם הונו את הרשויות, זוכים להבנה ולסיקור אוהד על העזתם ואומץ לבם.
זכור המקרה של הנכריה מראשל"צ אשר בני משפחתה שיקרו לאנשי החברה קדישא שהיא יהודיה, ובמצח נחושה דרשו לקברה בבית קברות יהודי. אנשי החברא קדישא לא העלו בדעתם שיש כאן תרמית, וקברוה כנהוג בקבר ישראל. לאחר שהתגלתה התרמית הוצאה מקברה ע"י אנשי ח"ק, ונקברה במקום אחר. כל עיסוקה של התקשורת היה בעוולה של הוצאתה מקבר שאינו ראוי לה, ומקום ששאר הקבורים בו בודאי לא היו רוצים אותה ביניהם. אגב, מכוח אותה היסטריה תקשורתית נידונו שני אנשים יקרים אלו למאסר בפועל, כאשר כל חטאם היה שרצו לתקן את העוול הנוראי שנעשה ע"י המשפחה.
איש לא העלה את שאלת השקר והכזב שביודעין ובמזיד נעשו כאן, ובגללם פרצה השערוריה.
לאורך כל הדורות היו גבולות אלו ברורים. יהודי נקבר בבית קברות יהודי, ולשם כך נעשו לעיתים מאמצים על אנושיים, ונכרים נקברו בבתי קברות שלהם. וגם הם רצו זאת. מה להם בבתי קברות יהודיים? השאלה מה ההבדל בין נכרי ליהודי לא עלתה כלל. ברור שיש הבדל, וממנו נגזרות שאר התוצאות.
היום זה לא ברור! עד כדי כך לא ברור שיש עורך עתון מכובד הקורא לקוראיו להביא את השלום עם שכנינו ע"י יצירת משפחות מעורבות. כן, כך, לא פחות. כאשר יהיו נישואי תערובת, לא תהיה לחמ"ס או לפת"ח סיבה לפגוע בגיסים, אחיינים או הורים יהודיים. כך נדפס באותיות עבריות. מה חבל שהעורך המכובד לא למד מעט מההיסטוריה הקרובה שלנו, עד כמה הביאה ההתבוללות לשנאה מטפיסית באירופה.
ההיסטוריה היהודית הרחוקה יותר למן ימי פרעה במצרים, כאשר אנו קוראים כי בני ישראל יצאו ממקומם מארץ גופן "ותמלא הארץ אותם", אומר המדרש: הם הופיעו בכל מקום בארץ מצרים. וראה פלא, כל עוד חיו בתחום המושב בארץ גושן, לא הפריעו למצרים, אך משהגיעו לכל הארץ – יצא הקצף. ההתבוללות והטמיעה לא זו בלבד שלא פתרו את הבעיה, אלא החריפו אותה ביותר. כך היה בספרד בשנות הפריחה שגררה אחריה התבוללות והתערות בכל תחומי החברה, האומנות והמדע, והזהות היהודית הלכה ונטשטשה. או אז הגיע הגירוש הנוראי.
כך היה כאמור גם בגרמניה של שנות השלושים הנוראות.
ואלו הם דברי הנבואה בפי הנביא יחזקאל: "וְהָעֹלָה עַל-רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן: חַי-אָנִי נְאֻם אֲדנָי יֱהוִה אִם- לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֱמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם". תמיד נשאר עם לבדד, וכל קבלת שונה או סיסמה יפה ואופנתית אחרת לא תשנה עובדה זו. מה חבל שאלו המטיפים לכך לא הכירו את עמם ומורשתם עליהם הם מוותרים בקלות כה רבה.
לסיכום, דומה שאם ביה"ס אינו עושה זאת, עשה זאת בעצמך בביתך, והחדר את הערכים שאתה אכן מאמין בהם. אל תרים ידיים ואל תתייאש. כאשר ילדך יראו וישמעו עד כמה הדברים חשובים לך ויקרים בעיניך, תחדור גם ללבם השקפה והבנה זו.
בברכה,
הרב יוסף ברוק