מנורה ולא שמש

י.אביב

“דַּבֵּר אֶל אַהֲרן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:”

מתוך פרשת בהעלותך

מנורות המשכן והמקדש כלל לא שמשו כאמצעי תאורה. מהותן רוחנית בלבד.

שואל המדרש: וכי היה הקב”ה צריך תאורה במשכן? והלא נאמר “גם חשך לא יחשיך ממך, ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה” (תהילים קל”ט, י”ב), אם כן מדוע יש צורך במנורה?

ועונה המדרש במשל, למלך שהודיע לאוהבו שהוא מתכונן לבוא לאכול אצלו בתאריך מסוים. שמח אוהבו, והכין את כל כליו היפים והחגיגיים, אבל חסרה שם כף, וכאן צלחת סדוקה וכו’. הגיעו אנשי הטקס לראות את הסעודה. העמידו תפאורה מתאימה, רקע משתלב וכו’ וכו’. חשב האוהב: הכלים שלי הרי פשוטים. זה לא מתאים ולא מכובד. הסיר את כליו, והחליפו את הכל בסרוויסים המלכותיים.

הגיע המלך לסעוד, והוא רואה שולחן ערוך בסטים המוכרים לו מהארמון. שאל את אוהבו: האם לא אמרתי לך שאני סועד אצלך. מדוע אני מוצא כאן את הכלים שלי? אמר לו אוהבו: ראיתי את כל מה שהביאו לכבודך, התביישתי והחזרתי את כליי.

אמר לו המלך: אני באתי אליך כי אני רוצה לראות את ההשתדלות שלך בכלים שלך, החסרים והשבורים, בהם אראה את הערכתך ואהבתך אלי. ולכן “בהעלתך את הנרות” שלך, אף שהשמש שלי  (ע”פ מדרש רבה במדבר פרש ט”ו פסקא ח’).

ולמדנו כאן מסר חשוב. אדם שיסיים את חייו כפי שנולד, הריהו כאותו אוהב שארח את המלך בסרוויסים המלכותיים. זה, אמר המלך, יש לי בארמוני. רציתי לראות את מה שאתה תכין לכבודי. נכון, כאן חסרה כפית, ושם צלחת שבורה או סדוקה, אבל אם תתן לי את כל מה שיש לך מכל הלב, בכך אראה את אהבתך.

כשרונות, תכונות שנתתי בך, אל תשאר בהם. אני רוצה את מה שאתה בונה, מוסיף ומשפר. “בהעלותך את הנרות”. השמש היא שלי, ומאירה לעולם כולו. מה אתה העלית? התרוממת וגדלת.

הבה נגדל, נתרומם ונתעלה.