מסחר הוגן/ הרב שמואל חסידה

רב ספרא, אמורא, מחכמי בבל שעלה לארץ ישראל והתגורר בקיסריה, העמיד אחד מחפציו למכירה, והזדמן לו קונה בשעה שהיה קורא "קריאת שמע". אמר לו הקונה: תן לי החפץ בכך וכך דמים, ולא השיב לו המוכר, משום שאסור להפסיק בקריאת שמע. היה הקונה סבור שאינו מתרצה למכור באותו מחיר, והציע לרב ספרא מחיר גבוה יותר. לאחר שסיים לקרוא את שמע, אמר לקונה: החפץ מכור לך במחיר שנקבת לראשונה, משום שבמחיר זה כבר הסכמתי בלבי למכור לך.

התנהגותו של רב ספרא שימשה מופת לא רק למסחר הוגן, אלא גם למיצוי מלא של הפסוק בספר תהלים ט"ז: "ה', מי יגור באוהלך… הולך תמים ופועל צדק, ודובר אמת בלבבו"…

במסחר ההוגן והישר ראו חכמינו את אחד מיסודות היהדות. במסכת שבת (ל"א) נאמר כי בסדרת השאלות שנחקר האדם בבואו לעולם האמת, בעמדו לפני כס המשפט, השאלה הראשונה הנשאלת היא: "נשאת ונתת באמונה"?

אמנם, כבר בתורה מוצאים אנו שורה של מצוות ואיסורים הנוגעים לכללי מסחר הוגן. בספר ויקרא נאמר: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו… ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוקיך, כי אני ה' אלוקיכם".

בפרק י"ט, נאמר בעניין מידות ומשקלות מסחריות: "לא תעשו עול במשפט, במידה במשקל ובמשורה. מאזני-צדק, יהיה לכם…". בספר דברים (כ"ה) אנו מוצאים ביטוי נוסף לאותו איסור: "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, גדולה וקטנה. לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה, גדולה וקטנה. אבן שלמה וצדק יהיה לך, למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך, כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה, כל עושה עול"…

מצוות רבות אחרות בתורה, גם הן נוגעות במישרין או בעקיפין בחוקי המסחר ההוגן. גם בספרי הנביאים אנו שומעים תוכחת מוסר על עיוות חוקי המסחר. על רק זה נשמעת גם נבואתו של הנביא עמוס (פרק ח'): "שמעו זאת השואפים אביון ולשבית עניי ארץ. לאמור: מתי יעבור החודש ונשבירה שבר, והשבת ונפתחה בר, להקטין איפה ולהגדיל שקל, ולעוות מאזני מרמה. לקנות בכסף דלים, ואביון בעבור נעלים, ומפל בר נשביר. נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם – – -".

את זעקת הנביא הפנו חכמינו לכתובתם של "אוצרי פירות (אוגרים לצורך הפקעת מחיר), ומלווי ברבית, ומקטיני איפה, ומפקיעי שערים" (בבא בתרא צ'). גם את הכתוב בספר תהלים (י'): "יארוב במסתר, כאריה בסכה, יארוב לחטוף עני… שבור זרוע רשע, ורע תדרוש רשעו בל תמצא" ראו חכמינו כאמור נגד מפקיעי שערים, שפגיעתם העיקרית היא בעניים. (מגילה י"ז, וברש"י שם: וכי הלסטים אורב את העני, והלא את העשיר הוא אורב? אלא במפקיעי שערים הכתוב מדבר, שרוב דעתם לעניים הוא!…).

*

דאגת התורה לכללי המסחר ההוגן, העסיקה רבות את חכמי התלמוד ואת כל חכמי ישראל בכל הדורות. הספרות התלמודית, ספרי הראשונים והאחרונים, כולם מקדישים פרקים נרחבים לסוגיה זו לכל ענפיה. בכולם בולטת החרדה והנאמנות לאיסורי התורה ולרוחם. לאלו המפורשים ולאלו המשתמעים מהם, מתוך שאיפה להגשים במלואו את הכתוב בספר ויקרא כ"ה: "וחי אחיך עמך"…

אם במשמעות הפסוקים שציטטנו מהתורה, בולטת המגמה למנוע מעשי אונאה מלווים ברמאות, אנו מוצאים בהלכות ובתקנות שתקנו חכמינו, צווים וכללים הנוגעים להגינות המסחר, גם בתחומים שאינם קשורים במעשי רמאות (לפחות גלויה). במיוחד ההלכות העוסקות בדרכים לקבוע מחיר סביר והוגן לסחורה, מחיר שיאפשר לחיות – – -.

לא נעסוק הפעם בספרות הענפה הנוגעת למעשים ואיסורים שיש בהם רמאות (כולל שקרים מסחריים גלויים כיפוי מצרך לצורך מכירתו, או עירוב סחורה רעה בטובה והסתרתה, או תיאור כוזב של מצרך וכו'). נעקוב אחר התקנות, הדיונים המעמיקים והמאמצים לשמירת השער ומחיר הסחורה הנמכרת בשוק.

*

על מנת למנוע האמרתם של מחירי המצרכים החיוניים הוטל איסור חמור לאגור מצרכים אלו: אין אוצרין פירות, דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות, שמנין, וסלתות (כלומר יין, שמן וסולת, והוא הדין למצרכי יסוד אחרים), אבל תבלין, כמון, ופלפלין מותר (בבא בתרא צ').

באיסור זה יש הרחבות וסייגים שונים, והמפרשים דנים בהם ארוכות. איסור זה של אגירה, מוגבל רק באגירת מצרכים על ידי קנייתם בשוק, אבל מצרכים מתוצרת עצמית מותר לו לאוגרם (זולת בשנת בצורת, שאז אסור לו לאגור בכלל, רק לצורך ביתו). גם הלכה זו מסתעפת לפרטי פרטים, שלא נוכל לדון בהם במסגרת זו.

בנושא האגירה אנו מוצאים גם שאלה מעניינת: האם מותר לאגור סחורה כדי למכרה מאוחר יותר, לכשיעלה השער, – בשער זול. בתלמוד מסופר על האמורא שמואל (בבא בתרא, שם) שנהג לאגור סחורה כדי למוכרה אח"כ בשער זול, ולהוזיל בכך את השער, ואילו אביו לא היה אוגר ומוכר בשעת הזול כשער הזול. שבחו חכמים את האב ולא את הבן, משום שהאגירה עצמה גורמת להתייקרות השער, ומשהוקר השער שוב אינו יורד בנקל, אפילו אם יש מישהו המוכר במחיר זול יותר.

על מנת לשמור על רמת מחירים סבירה אסרו גם לייצא לחוץ-לארץ (ולדעת אחדים גם בארץ ממחוז למחוז) מצרכים חיוניים, זולתי אם הם מצויים בשפע. נאסר על סוחר להמנע ממכירת סחורתו כדי להרוויח מעליית המחירים. בספרו של רב האי גאון, "המקח והממכר" שער ס', מובא גם איסור להפיץ ולפרסם שמועות בהלה העלולות לגרום להתייקרות המחירים.

מסיבה זו אנו מוצאים הלכות בתחום אחר לגמרי: "אין גוזרין תענית על הציבור בתחילה בחמישי בשבת, אלא בשני וחמישי, שלא להפקיע השערים" (תענית ט"ו, וברמב"ם ושו"ע). לדעת המפרשים, הטעם הוא שאם יקבעו תענית ליום חמישי יאלצו לקנות מזון רב בבת אחת, לארוחת סיום התענית ולארוחות השבת, ודבר זה יגרום להעלאת המחירים.

*

נושא אחר הנדון באותה סוגיא הוא שאלת הפיקוח על המחירים. האם מותר וצריך לקבוע פיקוח בעזרת שוטרים או ממונים – על המחירים, או אולי להניח להתחרות חופשית בין הסוחרים? בשאלה זו נחלקו כבר תנאים ואמוראים וניתנו טעמים לכאן ולכאן. בין הטעמים להגבלת התחרות החופשית נאמר גם שעלולה להתפתח מגמת רמאות בעקבות התחרות (המוכר ביוקר עלול להסוות מעשיו באצטלות שונות כגון: לומר שהתכולה של מידותיו ומשקלותיו גדולה יותר, או שישים את הסחורה היפה מלמעלה ויצניע את הרעה תחתיה, מה שאין כן אם המחיר הוא אחיד ובפיקוח. רשב"ם, בבא בתרא פ"ט). להלכה נפסק שיש אמנם לקיים פיקוח על המחירים וקביעת שער.

שאלה הפוכה נדונה גם היא בתלמיד, האם מותר לסוחר אחד להוזיל את מחירי מוצריו (כדי למשוך קונים, כמובן). שאלה זו קשורה גם בשאלה אחרת: האם מותר לחנווני לחלק פרסי עידוד לילדים, כדי שיתרגלו לבוא לחנותו? (כפי הנראה, באותה תקופה, לא נתפתו המבוגרים לאמצעי "מסחרי" זה).

הבעיות הללו נוגעות כבר, לכאורה, באיסורי אונאה וגניבת דעת (שימוש באמצעים פסיכולוגיים לצרכים מסחריים וכו'), אולם להלכה נפסק שדבר זה מותר בסייגים שונים. בקשר לשבירת רמת המחירים, מסכם בעל "ערוך השולחן" (חושן-משפט, רכ"ח י"ד): "אמנם נראה לי דזהו, רק בתבואה, מפני שעל ידי זה שימכור בזול, גם האחרים ימכרו בזול, ומתוך זה ימכרו בעלי האוצרות (החקלאים) בזול… אבל לזלזל במכירת סחורה – אסור גמור הוא, ומתוך כך מקולקל דרך המסחר, ומאבדין מעות אחרים… ואינו מותר לעשות רק דבר, שגם האחר יכול לעשות כן… (כלומר, גם התחרות מסחרית חפשית, חייבת להיות הוגנת, ונוקטת באמצעים מקובלים, הפתוחים בפני כל אחד).

*

שאלת ה"קרטלים" – בעיקר, קביעת מחירים מאורגנת ע"י הסכמים בין יצרנים ונותני שירותים, נידונה בתלמוד ובספרי ההלכה המאוחרים. להלכה הותרו הסכמים אלו במגבלה חשובה: אם יש במדינה או בעיר אדם חכם חשוב (מיהו אדם חכם חשוב, לצורך זה? זוהי שאלה אחרת הנדונה בספרי הראשונים) כל ההסכמים הללו אינם תופסים אלא אם נעשו על דעת החכם ובאישורו (רמב"ם, הלכות מכירה פרק י"ד).

ההלכה דנה גם בקביעת מתח הרווחים המותר בסחורות שונות ובמלחמה בספסרות באמצעות איסור הקניה (בנושא זה ידועה ההלכה המובאת בספר "מגן אברהם" בראש הלכות שבת בשו"ע או"ח, שאם הסוחרים (הערלים) מיקרין שער הדגים נכון לתקן שלא יקנו דגים (לשבת). תקנה כזו נדונה ע"י רבה של ניקולשבורג רבי מנחם מנדל קרוכמל, בספרו שו"ת צמח צדק, ס' כ"ח, המתיר להלכה להמנע מאכילת דגים בשבת כדי למנוע הפקעת מחירים, בהסתמך על תקדים מן התלמוד).

כדי למנוע האמרת מחירים קיימות גם הגבלות על תיווך במכירת מצרכים חיוניים. וכמו"כ מערכת מסועפת של הלכות בקשר לפיקוח וענישה על מפקיעי שערים.

*

אלפי דוגמאות, תקנות והוראות פזורים בספרות ההלכה בסוגיה של מסחר הוגן. בכולן בא לידי ביטוי מלא – חתירתם הבלתי נלאית של חכמי ישראל, להגשים חיי מסחר הוגנים, כשלב חשוב וחיוני בקיום חיי חברה תקינים.

בכל דור וגם בספריהם של גדולי ההלכה בדורנו, נוספו הפסיקות המתאימות בהתאם לבעיות שהזמן הכתיב לאורחות המסחר המשתנים.

החתירה למיצוי מלא של הכתוב "וחי אחיך עמך" מכתיבה ומצווה לחכם אובייקטיביות מקסימלית שתשרת את צרכי הציבור כולו, המכונה בתורה "אחיך". אמות המידה לראיה נכונה של חברה צודקת, נשאבות ממספר פסוקים בתורה, שבהם הובעו בקצרה הצוויים המנחים של בורא העולם, ואשר להבנתם אנו נזקקים למסורת ולפרשנות של חכמי כל הדורות.

 

עפ"י "מחקרים וסקירות במשפט העברי", חוברת ט"ז, הגנת הצרכן, ד"ר נחום רקובר. ואנציקלופדיה תלמודית, ערכים" אוצרי פרות והפקעת שערים.

 

 

מתוך "דע את יהדותך"