על גרים וגירות/ י. אביב

“וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:” (שמות כ”ב, כ’)

“וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם” (שמות כ”ג, ט’)

בעת האחרונה שוב עולה נושא הגיור לדיון ציבורי. יש לדעת נקודת מוצא בסיסית.

השוני הקיים בין עם ישראל לבין אומות העולם הוא שוני רוחני מהותי.

הכוזרי, רבי יהודה הלוי, מחלק את הבריאה לחמש הגדרות: דומם, צומח, חי, מדבר וישראל. אף כי בין המדבר-אומות העולם וישראל אין שום שוני פיסי חיצוני, מהותם הרוחנית שונה לחלוטין, שכן כל בן לעם ישראל שעמד למרגלות הר סיני וחווה את קבלת התורה, השתנה, התעלה וקיבל כלים – נשמה גבוהה יותר שביכולתה להתקשר עם בורא עולם. ומכאן, למי שחסר כלים אלה, אינו יהודי. עצם הדבר שניתן לאינו יהודי להצטרף אל שורות העם היהודי יש בדבר חידוש גדול. רק במהלך של קבלת עול מצוות, מילה וטבילה, בהכרה, באמת ובכנות מוחלטת, יכול להביא למצב זה. ומכאן ההסבר של חכמינו: “גר שנתגייר כקטן שנולד”, כלומר מהות רוחנית חדשה נוצרה כאן.

לאורך כל שנות העם היהודי הצטרפו אליו גרים, ומהם שהיו מגדולי האומה, אמנם מעטים, אך כולם עשו זאת מתוך אמת פנימית יוקדת. כולם שמרו את כל המצוות בהתלהבות ובשמחה. כל סיבה לגירות שיש עמה טובת הנאה כזאת או אחרת נפסלת מראש. ולכן מצאנו כי בימי דוד המלך ושלמה בנו לא קיבלו כלל גרים, כי חששו שהם באים להצטרף בגלל אינטרס זר.

לצערנו, המציאות כיום, כמעט כל ה”מתגיירים” אינם עושים זאת מתוך כנות ואמת, אלא בגלל סיבה צדדית (בן/בת זוג או תעודה כזאת או אחרת), ומתוך ידיעה מראש שזה הליך פורמאלי ואינו מחייב, ובמהותם לא השתנה דבר.

היהדות מקבלת בזרועות פתוחות כל מי שמצטרף אליה לפי הכללים הנוהגים מזה אלפי שנים. אך ברור שכל אלה שלא יעשו זאת מתוך אותו שכנוע פנימי, ישארו נוכרים במהותם, כי “יעבדו” על ה’ ולא את ה’. תהליך כזה בודאי יפורר את העם מבפנים תוך זמן קצר.

הנושא כמובן הוא רחב מאוד, והועלתה בזאת נקודת אחת. אך אולי יהיה בהם הסבר לאיש כנה ואמיתי.