עֲקֵדָה/ דוידי
הַדְּמֻיּוֹת קְרֵבוֹת וְהוֹלְכוֹת
לְאִטָּן.
סָבִיב סָבִיב הָרִים
וּנְשָׁרִים מְלַוִּים.
לֵב פּוֹסֵע – לֵב אָב
מִתְגַּלְגֵּל מִתְנַפֵּץ אֶל צוּרִים
הֵד קִרְעֵי זַעֲקוֹת-אֵם:
"הַלְאִמּוֹ אוֹ לֵאלֹהָיו הוּא?"
לֹא, כִּי אֱלֹהִים נָתַן.
וַיֵלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.
"מַה חִוְרִים פְּנֵי אָבִי
זֹהַר נוּגֶה בְּעֵינָיו?"
וְהַחֹם לוֹהֵט כֹּה
וּמַשָׂא הָעֵצִים עַל כָּתֵף.
"וְאַיֵה הַשֶׂה לְעוֹלָה, אָבִי?"
שָׁמַיִם עֵדִים וְחוֹזִים.
עָב בּוֹדֵד עוֹצֵר דִמְעָה.
הַמִּזְבֵּח עָרוּךְ.
הַיוֹם נוֹטֶה לַעֲרֹב
וְעֵינֵי הַנַּעַר שׁוֹאֲלוֹת.
וַיְעַקְּדֵהוּ.
הַנִּצָּב בְּכַפּוֹ וּמַבָּטוֹ בִּשְׁחָקִים
וּבְרַק הַלַּהַב בְּעֵינֵי הֶעָקוּד.
רַעַם וּדְמָמָה עוֹלָמִית.
"אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ…".