ערוץ תקשורת ישיר עם הספקטרום הרוחני
מאת הרב בועז שלום, מחבר הספר 'משנת החלומות' ומרצה ב'ערכים'
חיים אנו בתקופה לא פשוטה. מדינית וכלכלית. העולם מתחמש, האסלאם מתחזק, איראן מתקדמת לאטום בצעדי ענק, לבנון משולה לחבית אבק שריפה, נשיא סוריה מתלהם, ועזה מחוררת במנהרות כגבינה שוויצרית ואוגרת נשק ל'אם המלחמות'.
גם מהבחינה הכלכלית המצב לא מלבב. אולי במאקרו- יטענו הכלכלנים -אנחנו כבר על המפה, אולם במיקרו המקרר ריק…
גם מבחינה רוחנית אנחנו שרויים לכאורה באפילה. בתקופות קדומות היו נביאים, היו בעלי רוח הקודש, היו גילויים רוחניים כבירים של שידוד איתני הטבע ומערכותיו, שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, אבני אלגביש יורדות משמים, חומות יריחו נבלעות באדמה, ושאר ניסים ומופתים שכה מוכרים לנו מן התנ"ך. כיום, לעומת זאת, דומה שננטשנו. אין לכאורה ולו שביב אור שמימי שיאיר את חשכת חוסר האמונה. 'משהו' שיכניס תחושה שהנה גם בתקופתנו יש ערוץ תקשורת ישיר עם הספקטרום הרוחני, שנותר עדיין פתוח. המאמין – שואב חיזוק לאמונתו מעצם היות המציאות כה אפילה. שהרי כך הובטחנו מראש- 'ואנכי הסתר אסתיר פני מהם'. עצם ההסתר הוא הוא הגילוי האלוקי שמאמת את הבטחתו. אך התוהה ומחפש הדרך, עדיין שואל – היכן בורא עולם? מדוע איני חש בקיומו עד עתה? מדוע אינו שולח איזשהו איתות לציין את מציאותו?
הבה נבדוק את העובדות. האומנם אנו שרויים בעלטה רוחנית? האומנם נסתתמו כל ערוצי התקשורת המטאפיסיים?
הסכיתו למעשה שהיה. בוקר אחד מגיעה בחורה לביתה של הרבנית א. ומספרת לה את הסיפור הבא: החתונה שלי נקבעה לעוד שבועיים. והנה, בחלומי אמש, נגלה אלי אדם כלשהו שלא זיהיתי אותו, והזהיר אותי שלא להינשא באולם שבו אמורה להתקיים החתונה. התעוררתי בבהלה, ומאז איני מוצאת מרגוע לנפשי. החלום היה ברור: אל תתחתני באולם זה! מה עושים כעת? הזמנות כבר נשלחו, הכל כבר מוכן. לבטל בגלל איזשהו חלום? שאלה. הרבנית חככה בדעתה והשיבה שכדאי לחפש אולם אחר. ואכן, ברגע האחרון נשכר אולם אחר, והחתונה הועברה לשם. האולם שבו הייתה אמורה להיערך החתונה, היה 'ורסאי', התאריך היה אותו לילה שבו קרס האולם, והחתונה עצמה הייתה אמורה להיערך באולם התחתון, שעליו קרסו שתי הקומות העליונות! בסופו של דבר בעקבות הביטול לא נעשתה שם כל חתונה, היות ובעל האולם לא הספיק למצוא [-תוך שבועיים] זוג אחר שיתחתן שם. ניתן רק לתאר מה היה עלול להתרחש, אם— [עלינו לשבח ח"א עמ' תע"ו, הובא במשנת החלומות עמ' 368].
מי העביר לה את המסר בחלום? האם חלום זה נבע מהרהורי הלב? או אולי היו אלה "הפרשות של המח"? ללא כל ספק ניתן לומר שגם בעלטה בה אנו שרויים, ניתן עדיין לחוש שיש יד מכוונת. יש מי שמשגיח, ואף דואג להעביר מסר בעל חשיבות עליונה. החלומות נותרו אפוא ערוץ התקשורת היחיד בתקופתנו שנותר עדיין פתוח. המפליא הוא, שמציאות זו נחזתה כבר בתלמוד[1]. החכם התלמודי רבא מצטט את הנאמר בפסוק- "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא"[2], ומדייק מכאן שכל ההסתר בדור האחרון יהיה דווקא "ביום", אולם בלילה– 'בחלום אדבר בו'". ואכן על אף ההסתר הגדול, עדיין ישנו גילוי-פנים אלוקי בחלומות.
החלום כמסר ל'פרט' בלבד?
החזון הנבואי המוכר לנו מן התנ"ך עוסק לרוב ב"כלל". הנביא נשלח למלכים, לאומות, לממלכות. הוא נשלח להוכיח עמים, לייסר את הציבור על מעשיהם, ולעתים אף לעודד את העם על ישועתם הקריבה. כמעט ולא מוכרת לנו נבואה בתנ"ך שנועדה אל "הפרט". [נבואות כאלה היו, רק שלא נכתבו. רק נבואות שהוצרכו לשעתן ולעתיד לבוא באו בכתובים[3]].
לעומת זאת החלום, כך נדמה, פונה בדרך כלל ל"פרט". הצלה אישית, הכוונה, וכדומה. אולם עלינו לציין שאין זה מדויק.
על אף שהחלום מטבעו בא באופן פרטי, פעמים והמסר שבו נועד להצלת כלל האומה.
ישנו איש תקשורת מפורסם בשם יעקב אגמון [מנכ"ל הבימה] המקיים מזה שנים תכנית ראיונות בגלי צה"ל.
לקראת "ראיון האלף" שלו, עסקה העיתונות, כדרכה, אודותיו ומסביבו. החליטו לראיין את המראיין ובקשו שיספר על חוויותיו הרדיופוניות. בין השאר, נשאל האיש על דברים שריגשו אותו במהלך אלף התכניות שערך. כתשובה הוא סיפר על ראיון שהעביר בו צמרמורת. "היה זה ראיון שקיימתי לאחר מלחמת יום הכיפורים" הוא פתח. באותה תקופה שהעם עדיין ליקק את פצעיו, והתקשורת ניסתה לחפש אשמים במחדל, ערכתי ראיון עם מפקד חטיבה 7 [יאנוש בן-גל], החטיבה היחידה שגויסה למילואים מספר ימים לפני פרוץ המלחמה.
היה זה בתקופה בה כולם היו שבויים עדיין בקונספציה האומרת שלא תפרוץ מלחמה, ושלאחר התבוסה הערבית בששת-הימים, הם לא יעזו לנסות לתקוף אותנו. מדוע אם כן בכל זאת גויסה החטיבה?
ראיינתי את מפקד החטיבה, והוא סיפר: אם אומר לך מה הביא אותי לגייס את אנשי, אתה לא תאמין. לילה אחד אני חולם שאומרים לי 'לך תגייס את החטיבה שלך, עומדת לפרוץ מלחמה!' החלום היה כל כך אמיתי ומוחשי שלא ניתן היה לבטלו במחי יד. יאנוש בן גל הבין שאם ייגש לדדו – הרמטכ"ל דאז- דוד אלעזר ויבקש לגייס את החטיבה על סמך החלום, הוא ישלח אותו לקב"ן… הוא נהג בחכמה ולחץ היכן שלחץ, עד שלבסוף קיבל את מבוקשו. החטיבה גויסה. היא אכן עמדה בראש החנית בתחילת המלחמה לבלימת כוחות האויב, ורוב חייליה שילמו על כך בחייהם. רק לאחר שעות ארוכות מתחילת הלחימה ניתן היה לשלוח כוחות שגויסו בחופזה לקו האש.
תקופה מסוימת לאחר מכן, ממשיך אגמון ומספר, ראיינתי את רפאל איתן, ששימש באותם ימים כמפקד אוגדה 36. רפול, סיפר כמסיח לפי תומו, ש"המזל" [על פי הגדרתו] של המלחמה היה, שחטיבה 7 הייתה מגויסת מבעוד מועד, שאילולי כן היינו צפויים לחורבן הבית השלישי! הוא רק לא ידע מי 'שלח' את הצו לגייס את החטיבה[4]… החלום כמוהו כקרן אור המבליחה בחשיכה. כאומרת- ילדי הקט- אבא עדיין כאן, גם אם הוא לא נראה. גם אם החלטת משום מה להתעלם מקיומו.
חלום עם השלכות שליליות
לא תמיד ההשגחה והקשר הרוחני השפיעו באופן חיובי. כבנבואה- לעתים החלום היה הרה אסון. [חשוב להדגיש! מקובלנו שאין רע יורד מן השמים, ואף נבואה החוזה שחורות, בסופו של תהליך משמשת כמנוף לתוצאה חיובית].
דוגמא לכך ניתן לראות במעשה הבא: בליל סגריר של בנובמבר 1917 [מלחה"ע הראשונה] היו צבאות גרמניה וצרפת ערוכים אלה מול אלה על שתי גדות הנהר סום, לכודים אחרי הפגזת תותחים רצחנית.
באחד הבונקרים של צבא גרמניה ישן רב-טוראי עייף מאוד, וחלם חלום, שהיה לחלום בלהות. הוא ראה בביעות-לילה זה, מפולת של עיי חרבות ואדמה נוזלית נוחתת עליו, כשהיא מוחצת וחונקת אותו. הוא ניעור מיד, ופרץ החוצה לתוך אויר הלילה הקר. בחוץ התברר לו כי היה זה רק חלום רע.
כעבור שניות אחדות נחת פגז צרפתי על הבונקר שזה עתה עזבו, וכל החיילים שישנו בו – נהרגו. החלום הציל את חייו.
לימים אמר, שעתה ברור לו, כי הצלת חייו נועדה לאפשר לו – ביום מן הימים, בבוא תורו – להציל את מולדתו.
שם החייל החולם- רב טוראי אדולף היטלר ימש"ו. ['חלומות ופשרם' עמ' 25, הובא במשנת החלומות עמ' 398]
האם מעתה נתחיל להתייחס ברצינות לחלומות?
בחז"ל[5] מצינו התייחסות אמביוולנטית לחלום ורמזיו.
מחד- ראו בחלום צוהר לאספקלריה רוחנית גבוהה, ומאידך- הביאו תימוכין מן המקרא שחלומות שווא ידברו[6].
לכאורה סתירה. אך חז"ל מיישבים את הפרדוכס ויוצרים הבחנה בין סוגי החלומות.
יש חלומות שמקורם במלאך, ויש שמקורן בשד. מהו מלאך ומהו שד, ומה הם עושים אצלנו בלילה בחלום?
לפני שנבאר זאת, תחילה עלינו להבין מהו בכלל חלום? כשיהודי הולך לישון, הוא קורא 'קריאת שמע שעל המיטה' ומסיים בפסוק 'בידך אפקיד רוחי'[7]. כאשר הוא קם בבוקר ופותח את עיניו הוא אומר 'מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי, בחמלה, רבה אמונתך'.
לאן הנשמה מפליגה בכל לילה? מבארים המקובלים שבשעת חצות לילה חלק מסוים מן הנשמה עולה לבית דין של מעלה ומוסר דין וחשבון על מעשיו באותו היום. החלום מתהווה בעת שהחלק הרוחני שבאדם מתנתק מן הגוף ועולה לשמי רום.
במאמר המוסגר, לאלה מביננו שהמושג 'התנתקות הנפש מן הגוף' נשמע להם מעט סוריאליסטי, נציין, שבחמישים השנה האחרונות נעשו כמה וכמה מחקרים על ידי אנשי מדע ופרא פסיכולוגים, והממצאים מרתקים. החוקרים גילו, שישנם אנשים המסוגלים לתת דרור ו'לשחרר' חלק מרוחם על מנת שיצא לשוטט מחוץ לגוף, ולאחר מכן לחזור לגופם ולדווח ב–100% הצלחה [!] את אשר ראו במקומות מרוחקים. יש שהיו מסוגלים להישאר בתודעה מלאה בעת הניסוי, ולדווח בזמן אמת להיכן הם הולכים ומה הם רואים בכל רגע נתון. תופעה זו מכוּנה 'פסיכו-כנטיקה' – תנודתיות הנפש. (אגב, ניתן לחוות חוויה דומה גם על ידי נטילת חמרים נרקוטיים, אולם איני ממליץ לנסות, היו שהתקשו לחזור לגופם…) ללא כל ספק שרותי הביון במדינות רבות היו מעוניינים לצרף אנשים אלה לשרותם… [ד"ר קרליס אוסיס -ניו יורק, וד"ר אלברט מוריס – צ. קרוליינה, המחקרים תועדו בהרחבה בספר 'החיים לאחר המוות' על ידי ד. סקוט רוגו הוצאת 'אור-עם' תשנ"ד].
נחזור לענייננו. כאשר חלק מן הנשמה נמצא מחוץ לגוף יתכן ויתקשר עם ישויות רוחניות המצויות בעולם המטאפיסי ויקבל מהן אינפורמציה. הרמח"ל [ר' משה חיים לוצאטו, מקובל ומשורר, 1707-1747 לספיה"נ] מבאר[8] שהבורא מסר את הנהגת הטבע ביד 'פקידים'. הפקידים הללו הינם מלאכים הממונים על כל פרט ופרט בבריאה, החל מהאורגניזם הזעיר ביותר וכלה בגלאקסיות המרוחקות אלפי שנות אור.
אותם מלאכים הם המעבירים את המסר השמימי בחלום. כנגדם יש בבריאה כוחות רוחניים שליליים המכונים שדים. הללו מעבירים מסר שיקרי ומראים לנשמה חזיונות שווא. לדעת הזוהר[9] שדים אלה הם מקור חלומות השקר שאנו חווים.
אנשים שנפטרו ומתגלים בחלום
חוץ משדים ומלאכים, יתכן עוד שהנשמה תתקשר עם 'רוחות', הלא הם נשמות בלא גוף, של אנשים שחיו כאן בעולם ונפטרו. כשהאדם יתעורר, הוא יזכור שחלם על קרובו שכבר אינו בין החיים שהעביר לו מסר. מעניין לציין שלדעת ר' יהודה החסיד [מגדולי בעלי המוסר, סוף המאה ה-12 תחילת ה-13 לספיה"נ] המפגש הספיריטואליזי הזה נערך דווקא כאן למטה, כאשר השד/מלאך/רוח גוחנים על אוזנו של החולם ולוחשים את דברם.
ישנו סיפור מדהים שמאשש את קביעתו של ר' יהודה החסיד. המספר הוא ר' זלמן שמואל שפירא רבה של דנוור- קולוראדו, המדווח על מעשה שאירע עמו בתאריך י"ב באלול תשט"ו: אשה אחת בעירנו, הגב' ג'ייקובס, ביקשה שאבוא אליה אל בית האבות לשם הטבת חלום [-תיקון לחלום רע]. בהגיעי אליה סיפרה לי כי בעלה ואביה, שניהם כבר בעולם-האמת, נראו לה בלילה בחלומה ואמרו לה: 'הכיני כל מה שצריך; שעת ערב-שבת היא'. ערב-שבת… הבינותי, אבל פתרתי לה את חלומה לטובה. [ב.ש.- העולם הזה נמשל לערב שבת, והעולם הבא לשבת. כמאמר חז"ל מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ורמזו לה שתתכונן לעבור לעולם שכולו טוב]. שלושה חדשים לאחר מכן הלכה לעולמה. עד כאן הסיפור די סטנדרטי. החלק המדהים הוא הפרט הבא: לאחר פטירתה נזדמנה לי ברחוב אשה אחת, שניגשה אלי וביקשה לדעת לא פתרונו של חלום, אלא פתרונו של דבר-שבהקיץ. הנפטרת- הגב' ג'ייקובס- היתה שותפתה לחדר בבית האבות. לפני שלושה חודשים, היא מספרת, החריד אותה משנתה רעש מוזר בחדר המשותף לה ולגב' ג'ייקובס. פקחה עיניה וראתה שתי דמויות ליד המיטה של שכנתה השקועה בשינה. את הדמויות ראתה, את פניהן לא ראתה: רכונות היו על מיטתה של הישנה כאילו גוחנות ולוחשות לה משהו. ראתה זו בהקיץ, מה שראתה שכנתה בחלום. ['המציאות האחרת' הלל צייטלין עמ' 344, הובא במשנת החלומות עמ' 492].
מהמסר המתקבל על ידי אנשים שנפטרו עולה תמונה מדהימה. הנפטרים מעורים היטב במה שקורה כאן בעולם. על אף שהם נמצאים במימד אחר של הבריאה, הם חשים במה שעובר עלינו. הם מעודכנים היטב בכל פרט, ולעתים אף באים כדי לעדכן אותנו בפרטים שאינם ידועים לנו… ברשותי גזיר עיתון מלפני כעשרים שנה, ובו זועקת הכותרת: "אמא לקחו לך את הקבר – אמרה הבת בחלום". הכתבה מספרת על "קשישה יהודיה מצרפת שחלמה חלום בלהות. בתה, שנספתה בשנת 1965 בתאונת דרכים ונקברה בחיפה, הופיעה בביתה בצרפת ובעיניים דומעות אמר: אמא, בחלקת הקבר שקנית כדי להקבר לידי נקברה אשה אחרת! הקשישה מיהרה לטוס לישראל, וכאן גילתה כי בקבר עבורו שילמה טבין ותקילין הוטמנה אשה אחרת. היא תבעה את החברא קדישא, ושופטת השלום החיפנית נאוה דנון חייבה את החברה לשלם לקשישה סולטנה סבן פיצויים על סך 10.000 ₪ בגין רשלנות".
חז"ל כבר ציינו בפנינו את העובדה שהמתים מעורים היטב במה שקורה כאן, והתלמוד הירושלמי[10] מביא את דברי רבי זעירא האומר "שומע הוא המת קילוסו כמתוך חלום".
נפטרים מצילים מן התופת
ישנם חלומות בהם הנפטרים מתגלים לחולם כדי להצילו מצרה.
בקובץ תיעודי 'זכור', [חלק ח' בהוצאת 'אגודת יזכור'] מכונסים כתריסר סיפורים מתקופת השואה, ובהם הצלה פרטית בעזרת חלום. תקופה זו נדמה שהייתה ה'לוז' של ה'הסתר פנים', אולם הנבואה העתיקה עדיין מהדהדת "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיהֶם".
על אף האסון הנורא בו נכחדו מיליוני יהודים, היו יחידים שזכו להישלף מן התופת כבעזרת 'פינצטה'.
אחד הסיפורים עוסק באדם בשם לייבל אונגר שהיה גר בעיר פילץ. בימי השמדות לקח האיש את אשתו והלכו להסתתר אצל מכריהם, האיכרים שבסביבה. מאחר ועיסוקו לפני המלחמה היה מסחר בתבואות, היו לו מכרים רבים בין הגוים.
הוא הצליח לשכנע את אחד האיכרים שייתן להם מחסה. האיכר הכין להם מסתור בתוך הרפת, שם שהו במשך שמונה חדשים. בשנת 1944 בעת נסיגת הגרמנים, כאשר התרבו המקרים של הלשנות הפולנים נגד אותם איכרים שהסתירו יהודים, וכל גוי שנמצא אצלו יהודי- הוצא להורג, גם האיכר שהסתיר את לייבל אונגר נתקף בפחד, ויום אחד הוא הודיע לו, כי עליו להסתלק מיד, כי הוא חושש לחייו. (מה גם שנגמרו ללייבל חפצי הערך ולא היה לו יותר מה לתת לגוי עבור החזקתו).
לייבל אונגר, היה מיואש, לאן ילך? ובפרט כשאין בידו כל רכוש לשלם למי שיסכים להחזיקו.
ואז קרה דבר מעניין. בלילה האחרון, לפני שהיה אמור לעזוב את מקום מסתורו אצל הגוי, נראה לו אביו בחלום ואמר לו: "לך לכפר פלוני, אל האיכר ולנטי, לקוח שלנו בעבר, ותחפש אצלו מתחת לתנור ותמצא אוצר". מאחר וממילא היה לייבל מוכרח לעזוב את מקום מסתרו, וכסף או רכוש כבר לא היו בידו, לא היה להם מה להפסיד. הוא ואשתו הלכו בדרכים ובשבילים צדדיים ובאו בלילה לבקתתו של ולנטי, וביקשו ממנו לארחם. ולנטי סירב, פחד. לבסוף, אחר בקשות ושידולים רבים, ניאות להלין אותם ללילה אחד בלבד.
השכם בבוקר, כשהאיכר יצא לעבודתו מחוץ לבקתה, התגנב לייבל אונגר אל מתחת לתנור התחיל לחפש במקום שהורה לו אביו, ואכן להפתעתו הגדולה מצא שם אוצר[11]. כעת, כשרכוש רב ברשותו, הצליח אונגר לאתר איכרים ממכריהם שניאותו להחזיק אותם -תמורת שלמונים- עד השחרור.
כיום חיה משפחת אונגר בניו-יורק שבארה"ב.
אכן, ניתן לסכם ולומר שעל אף העלטה, ועל אף שהשמיים נתקדרו עבים שחורים וסמיכים, עדיין מנצנצים שביבי אור ההשגחה המופלאה שלא עזבה את העם היהודי מעולם.
[המעוניין להרחיב דעת בנושא החלומות יוכל לעיין בספר המקיף שנכתב בנושא ונקרא 'משנת החלומות' יצא לאור בשנת תשס"ו, מאמר זה הינו ליקוט מתוכו]. בייבליוגרפיה ומקורות: [1] מסכת חגיגה דף ה עמוד ב. [2] דברים לא-יח. [3] מסכת מגילה דף יד עמוד א. [4] 'למעלה מן השמש' כרך 22 עמ' 5, הובא במשנת החלומות עמ' 367. את עיקרי הדברים אימתתי עם יעקב אגמון. [5] מסכת ברכות דף נה עמוד ב. [6] ספר זכריה פרק י-ב. [7] תהלים פרק לא-ו. [8] דרך ה' [ח"ג פ"א] בענין הנפש ופעולותיה. [9] זהר ח"ג דף כה. ועיין עוד בפ' לך לך דף פג. [10] מסכת עבודה זרה דף יח עמוד א. וכן מוכח מגמ' ומדרשים רבים. [11] חשוב לציין שמבחינה הלכתית אין כאן גזל אף לו היה מדובר בביתו של יהודי, עיין ברמב"ם [הל' גזלה ואבדה פט"ז ה"ח]. ועי' טוש"ע חו"מ סי' רס, ושנט ס"ד, ובשו"ת בני ציון סי' קסז-קעא.