פרשת “בא”
המסלול השונה
“הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:”
(שמות י”ב, ב’)
אחד המסלולים בו נע עם ישראל, בשונה מן העמים, הינו קביעת תחילת החודש.
בעוד העולם האלילי בעבר והנוכרי בימינו מונה את שנותיו על פי השמש, מונה עם ישראל את חודשיו ושנותיו, חגיו ומועדיו לפי הלבנה. ויש סמליות בכך שזו הייתה המצווה הראשונה שנצטוו במצרים: “החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה”. ניסן הוא החודש הראשון שלאחריו נמשכים שאר חדשי השנה.
מדוע היה צורך לשנות מכפי המקובל? האם אין הכל שווים?
תשובת הדבר: אכן כן. המסלול שונה, הדרכים אחרות. השמש במלוא כוחה ותקפה אינה משתנה – זריחה שקיעה, זריחה שקיעה. אין הבדל בין יום אחד לחברו. הירח לעומת זאת עובר שינויים רבים במשך החודש. בתחילת החודש הוא אינו נראה כלל. לאחר מכן מתחיל להיראות. באמצע החודש מגיע לשיאו, וככל שחולפים הימים, שוב מתמעט, עד שבסוף החודש מתכסה לגמרי.
כן הוא גורלו של עמנו – לעתים יגדל, יאיר לכל העולם מאוצרות הרוח שבידו, ולעתים יתגברו עליו שונאיו, ונראה חלילה…
ואכן, השם שנקבע למחזור שלם – שנה, ולחלקו חודש, מלמד על רעיון יסודי: “שנה” משמע – שינוי ומשמע חזרה (“כל השונה הלכות”), ו”חודש” מלשון חידוש והתחדשות, ללמדנו שאין יום דומה לחברו.
על כן, מידי שלושים יום אנו מחדשים את הלבנה, להזכירנו כי אל לנו לשים מגמתנו בעבר שחלף ואיננו, אלא נשאב ממנו כוח ועצמה לעמוד באתגרים שלפנינו. וכך אנו אומרים בברכת הלבנה: “שהם (ישראל) עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם”, כי כשם שבימים מצבי הירח הינם זמניים וחולפים, ובו יבוא מלואה והודה של הלבנה, כן העם הזה, על אף שנראה כי יוכלו לו שונאיו ואויביו, אבל עצת ה’ היא תקום והוא השומר על ישראל כהבטחתו, ועם ישראל חי.
ויקויים בנו: “קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה’ עליך זרח”.