פרשת “בא”
מאמינים בני מאמינים
“ולא יכלו להתמהמה וגם צֵדה לא עשו להם”
משנחתה המכה העשירית על מצרים, נשבר פרעה. עכשיו היה ברור שהיציאה ממצרים היא עניין של ימים ספורים בלבד. משה הדריך את העם לקראת המכה, לימד את מצוות הפסח ואת כל שאר הנושאים.
אך, למרבה הפלא, לא ניתנה כל הנחָיה בדבר הכנת מזון ומים לימים הבאים. מדוע לא נצטוו להכין להם צידה? ובמיוחד שאח”כ, בעודם במדבר טרם כניסתם לארץ, הודיע להם יהושע כי עליהם להכין צידה, כי בעוד שלושה ימים יעברו את הירדן.
לאחר מכת בכורות ציווה-ביקש פרעה באמצע הלילה: “קומו צאו מתוך עמי” (שמות י”ב, ל”א). בני ישראל לא יכלו להתעכב. הם יצאו לדרך ללא אמצעי קיום. ומה יהיה מחר ומחרתיים? מחנה של מליוני אנשים, כולל נשים וטף, ללא כל עורף כלכלי, מזון ומים – כיצד יתקיימו? הרי הם צעדו לקראת אסון קטסטרופלי!
אך העם שתמיד לא היה מוכן לקבל דברים כנגד ההיגיון, יצא אחרי משה ללא שאלות והתלבטויות. אמון מלא היה להם בה’ ובמשה עבדו.
אלף שנה אח”כ (!) אמר ה’ לירמיהו הנביא: “כה אמר ה’ זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולֹתיך לֶכתך אחרַי במדבר בארץ לא זרועה” (ירמיה ב’, ב’). בני ישראל יצאו ממצרים באמון מלא ובביטחון שה’ כל-יכול. כתר זה נענד לראשם של מאמינים בני מאמינים.