פרשת במדבר
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:"
(במדבר א', א')
משה זכה וזיכה את ישראל
בשלושת הספרים: ויקרא, במדבר, דברים, מופיע שמו של משה בראש החומש.
תחילת ויקרא: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו". תחילת במדבר: "וידבר ה' אל משה". בדברים: "אלה הדברים אשר דבר משה…".
במדרש מצאנו כי יש לכך משמעות ומסר חשוב.
וכך לשונו: "וידבר ה' אל משה – אשריו של משה, ששישים ריבוא (ישראל) עומדים, והכהנים והלויים והזקנים הכל עומדים שם, ומכולם לא נדבר אלא עם משה".
וכשם ששנינו באבות: משה זכה וזיכה את ישראל, שנאמר: "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל". ללמדנו כי כל התורה והמצוות הנעשים מאז מתן תורה הם לזכותו של משה, שכן הוא היה ה"צינור" דרכו העביר הקב"ה את תורתו – רצונו לעם ישראל.
הקב"ה שבחר בעמו להיות נושא דברו בקרב המין האנושי, חייב היה להעביר זאת באמצעות בן אדם, ולכך זכה משה מבין כל העם להיות הקרוב ביותר אליו, כנאמר: "בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר י"ב, ז'). ומכוח מה זכה משה לכך? משום מידת הענווה שהצטיין בה יותר מכל אדם אחר, כנאמר: "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר י"ב ג').
מידת הענווה היא הכלי בתוכו ניתן להכיל את כל האוצרות הרוחניות. ככל שהאדם משיג בענוותנותו, יוכל יותר לקבל ולהתבטל כלפי הנותן, ולהוות את "הצינור הנקי ביותר שאפשר" כדי להעביר את התורה לעם.
בעומדנו ערב חג השבועות, מסר זה יהא לנגד עינינו – כל אחד יכול לזכות, ובלבד שיהא ראוי לכך.
שבת שלום!
וחג שמח!
הרב יוסף ברוק