פרשת "וארא"
לא רובוטים
"וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן:"
פגישת הפסגה התקיימה באווירה מתוחה. המשלחת שבאה אל המלך העריץ הייתה מצויידת ב"פטנט", שהיה אמור להוות נשק מכריע בוויכוח הקשה. ואז כאשר אהרון השליך את המטה, והוא הפך לנחש – קרא פרעה לאנשיו, וגם הם הפגינו אותה יכולת: "ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטֻמי מצרים בלהטיהם כן. וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינִם ויבלע מטה אהרֹן את מטֹּתם. ויחזק לב פרעה ולא שמע אלֵהם כאשר דבֶּר ה' " (שמות ז', י"א – י"ג).
אנו עומדים תמהים. מדוע ציווה הקב"ה על משה ואהרון להשתמש בכוח שיש גם לחרטומי מצרים? וכי לא היה יכול בורא כל העולמות והכוחות כולם לנטרל באותה שעה את כוחם של המכשפים? הרי הם השתמשו באותו רגע בכוחו של בורא עולם כדי להכחיש אותו ולהראות כי שלוחיו – אין בהם ממש!
וגם אח"כ, כאשר משה הודיע לפרעה כי יכה את היאור בדם ובצפרדע – גם כאן הצליחו החרטומים במעשה כשפים לעשות כעין מעשהו של אהרון. ושוב עולה השאלה: מדוע לא נטרלו משמַיִם את כוחם לאותה שעה?
למדים מכאן יסוד חשוב באמונה: תמיד-תמיד נשארת זכות הבחירה. בכך שהקב"ה לא מנע מהמכשפים לעשות את מעשיהם, יש לפרעה פתח לטעוֹת ולחשוב כי כוחו של הבורא מוגבל. כאן הייתה נקודת המבחן והפיתוי, אם לתלות בחרטומים את המופת ובכך לדחות את משה ואהרון או לקבל את דבריהם. ואכן חז"ל מסבירים את מקור השם "מכשפים" – מכחישים פמליא של מעלה, כלומר מעשיהם נראים כאילו נגד רצון שמַיִם.
אך הסיבה האמיתית היא נתינת האפשרות לטעות, כאמור: "הבא להיטהר – מסייעין לו, והבא להיטמא – פותחין לו". האדם נוצר ונולד כדי שיבחר בטוב. רובוטים שאין להם בחירה – אין לקב"ה חפץ בהם. מכאן שאין מצב שלא ניתנת לאדם זכות הבחירה. המשכיל יקבל את עצת התורה – "ובחרת בחיים" (דברים ל', י"ט).