פרשת ואתחנן- שבת נחמו
העשייה של המצוות
"ואֹתי צִוה ה'…
ללַמד אתכם חֻקים ומשפטים
לעשֹתכם אֹתם"
בעל "ספר החינוך" טבע כלל יסודי בתורת נפש האדם: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". לדוגמה: אם אדם ישר והגון יעסוק ויתחבר עם אנשים רעים ונוכלים, במשך הזמן הוא יימשך אחריהם ויתנהג גרוע כמותם. וכן להיפך: אדם רשע שכל עסקו עם אנשים הגונים וישרים, יימשך אחריהם במשך הזמן ויהיה כמותם. כלומר אף אם האדם אינו מתחבר עם הזולת מתוך הסכמה והכרה פנימית, אלא רק בפעולות חיצוניות גרידא – אט-אט יחדרו הפעולות ללִבו פנימה וישנו את הלך מחשבותיו, עד שייהפך לִבו כפי המעשים שעשה.
וכך אמר משה לעם: "ואֹתי צִוה ה' בעת ההִוא ללַמד אתכם חֻקים ומשפטים לעשֹתכם אֹתם בארץ אשר אתם עֹברים שמה לרִשתה" (דברים ד', י"ד). מילה אחת בפסוק זה נראית בלתי מובנת בקריאה שטחית "לעשֹתכם אֹתם". הלשון "לעשות אותם" נראית ראויה יותר.
ביאר הרב שך זצ"ל: אין כוונת משה הייתה שבני ישראל יעשו את המצוות בלבד, אלא שהמצוות "יעשו", יבנו את בני ישראל. כשאדם עושה מצווה, היא משפיעה עליו ומחדירה בו מקדושתה, ככתוב: "ועשיתם את כל מצְוֹתָי והייתם קדֹשים לאלֹקיכם" (במדבר ט"ו, מ'), כלומר לאחר עשיית המצוות תחול קדושה על הלבבות. וכן הוא נוסח הברכות: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו". המצוות, שהן עשיית רצון המְצַווה, משרות רוח קדושה על העושה אותן.
על כן אין האדם עושה את המצוות, אלא המצוות עושות את האדם.
שבת שלום,
הרב יוסף ברוק