פרשת וילך – יום-הכיפורים
קריאה מהפסגה

הקריאה: “לשנה הבאה בירושלים הבנויה” נשמעת ככיבוש האוורסט!

כמה עומק, תבונה ומבט-על הִינחו את חכמינו בקביעתם זו.

יום הכפורים מבטא את שיא הנאמנות של העם לבוראו, המצהיר באזני כל: “אנו בניך ואתה אבינו” (מתוך מחזור התפילה ליוה”כ). אף אם לא נהגנו כשורה בכל השנה, הרי שאנו מתחרטים על כך לפניך, ומבטיחים לשפר ולהיטיב דרכנו, כי למרות הכל ועל אף הכל חשים אנו ברצון הפנימי להטהר ולהתקרב. עדים לכך מאות בתי כנסת מאולתרים – בבתי ספר, מרכזים קהילתיים, אולמי שמחות וכו’ ההופכים למקדשי מעט ליום אחד, יחד עם כ-90% מתושבי המדינה היהודיים הצמים ורוצים “להיות בסדר” עם הקב”ה לפחות ביום הכיפורים.

לפנות ערב אנו מתחילים בתפילת כל נדרי המרגשת והמרטיטה, עבור לפיוטי תפילת ערבית, ומתחננים: “לברית הבט ואל תפן ליצר”. למחרת תפילת השחר, ותיאור חי של עבודת המקדש בירושלים עד תפילת נעילה, שבה הצבע הלבן של בגדינו מתאים למעין תחושת התעלות מלאכית.

ואז לאחר התפילות והבקשות מכריזים כולם – מי בגרון ניחר, ומי בדמעת עינו: “לשנה הבאה בירושלים הבנויה”. השמיעו זאת יהודים כל הדורות בתפוצות, בגטאות וברובעי היהודים, ממרתפי תפילה חשאיים וסודיים, מעבר לגדרות תיל מחושמלות, ובינות קרח העד בסיביר. אנו מתפללים כי בשנה הבאה נזכה להיות בירושלים כשהיא בנויה, שבה אל גדולתה כימי קדם. אותנו אפשר לכלוא, לרמוס ולהשפיל, אך רוחנו איתנה, ועינינו מביטות מעבר לאופק הצר, ורואות את ירושלים בנויה בתפארתה.

גם בזמננו אנו משמיעים תחינה – קריאה זו. אין דעתנו על בתים רבי קומות, מלונות פאר ויצירות ארכיטקטורה כאלו ואחרות. אנו מצפים לבניינה הרוחני השלם, כהנים בעבודתם ובית מקדש על תילו. לכך אנו עורגים ונכספים, במהרה בימינו.

גמר חתימה טובה לכל בית ישראל !
שבת שלום!
הרב יוסף ברוק