פרשת ויצא
לחם לאכול ובגד ללבוש

"וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר  אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹקִים:"

(בראשית כ"ח, כ')

 כל העתיד לוטה בערפל

יעקב אבינו יוצא לחרן, ארץ זרה, כשהוא עני וחסר כל, ופניו מועדות אל לבן…

הוא שוטח תחינתו לפני הקב"ה, ומבקש על שמירה וחזרה בשלום לבית אביו, ומוסיף "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש".

בעל ה"כלי יקר" (1550-1615) עומד על התוספת "לחם לאכול ובגד ללבוש". מדוע לא הסתפק בבקשה 'ונתן לחם ובגד', הרי ברור שהלחם נועד לאכילה והבגד ללבישה? מדוע יש צורך בתוספת זו?

ומבאר בטוב טעם.

אחת הסכנות הרוחניות האורבות לאדם היא בקשת העושר. העשירות נתפסת אצל רבים כשיא ההצלחה, שיש לעשות למענה הכל. כדי להגיע לתואר הנכסף "עשיר", "מיליונר", "מיליארדר" וכו' מוכן אדם לעשות מאמצי על. אך מחיר כבד משולם בדרך, במישור הרוחני – בהשקעת הכוח והזמן בחומר, במישור המשפחתי – העדרויות רבות מהבית, הלחץ והמתח, הסיכונים ועוד ועוד. גבוה מאד מאד עד כי אמר החכם כי העושר אינו מביא אושר, ויש שאף שמור לבעליו לרעתו.

משהתעשר מתחיל ניסיון חדש. מה יעשה בעושרו? האם ירום לבבו, ויחשוב כי כוחו ותבונתו הביאו לו את העושר, אזי ירחק מהבורא. אם וכיצד לחלוק את הברכה עם אחרים.

גם המותרות ובקשת הנוחיות גורמות להשתעבד יותר ויותר לצרכי הגוף, אלו דברים שאינם מסתיימים, ותמיד דורשים עוד ועוד. רק גמרו לשפץ את ביתם, ומגיעה הצעה קורצת לקניית בית פרטי… כידוע אלו דברים שאין להם שיעור וגבול.

מבקש אבינו יעקב: אנא תן לי לחם כדי צורכי לאכילתי. איני מבקש עושר, בגד כדי ללבוש, ולא להרבות במותרות שאיני זקוק להם, אזי יקוים בי "ושבתי בשלום אל בית אבי".

            מי ייתן ונשכיל להפנים מסר חשוב זה, אזי יהיו חיינו רגועים ושלווים.

שבת שלום!
הרב יוסף ברוק