פרשת ויקרא
הקרבת הנפש

"ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' "

פרשה זו מתארת את סוגי הקורבנות: קורבן ציבור, קורבן יחיד, קורבן חובה, קורבן נדבה וכו'. כבכל דבר גשמי בעולמנו גם כאן הגודל מבטא חשיבות. הקורבן הגדול ביותר הוא הפר הקרב לעולה. לעומתו הקורבן הפחוּת ביותר הוא המנחה. זהו קורבנם של דלֵּי העם, חסרי היכולת, אשר ביכולתם להביא מעט סולת ותו לא.

למרבה הפלא, למרות ערכה החומרי הנמוך של מנחת העני, רק בה נאמרה הלשון: "ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'" (ויקרא ב', א'). בכל קורבנות הנדבה לא נאמר "נפש", אלא רק במנחה. מי דרכו להתנדב מנחה? עני. אמר הקב"ה: מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו (מדרש).

ללמדנו שטהרת הלב והרצון הכן של האדם להתקרב לבורא הם הרצויים לפניו. מאחר שהמעט הזה אצל העני הוא מכל הלב – הרי זה חביב ביותר לפניו.

רעיון דומה מביעים חכמינו בקורבן עולה. בעוֹלת בָּקר נאמר "אשֵּה ריח ניחוח לה'" (ויקרא א', ט') ואף בעולת העוף נאמר כן. ללמדנו: "אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון את לִבו לשמים" (מנחות דף ק"י, עמ' א'). שוב המרכיב הקובע אינו הכמות (גודל הקורבן ושוויו), אלא האיכות, טהרת הלב, הרצון השלם לעשות את חפץ ה'. המנחה הנקמצת מעוּלה מקורבן הבקר.

אמנם לא הכול שווים ביכולתם הכספית. יש עשירים שעקב כך רם לִבם. אך האהוב והרצוי לפני בורא עולם הוא טוהר המחשבה והלב, גם אם המנחה היא דלה.

שבת שלום וחודש מבורך
הרב יוסף ברוק