פרשת "וירא"
האדם הגדול בענקים

"וַיֹּאמַר ה' אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:"

 (בראשית י"ח, ג')

 נפעמים ומשתאים אנו לנוכח גדולתו של אברהם אבינו.

שלושת האורחים נגלים אליו בעת "הביקור חולים" שעורך אצלו בורא עולם.

הוא מבקש "אל נא תעבור מעל עבדך" – בלשוננו: סליחה, אבל יש כאן שיחה חשובה. שלושה אורחים באו בצל קורתי. אני עסוק עכשיו. נדבר מאוחר יותר…

היתכן? לא נתפס כלל! ורש"י – המדרש: מכאן שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה!!!

שאל מו"ר מרן הגרא"מ שך זצ"ל. (שיום פטירתו חל השבוע) :

אכן אנו יכולים ללמוד מאברהם אבינו. אבל כיצד הוא הכריע בדעתו כי כך עליו לעשות? הרי לאברהם אבינו לא היה ממי ללמוד, איך הוא יכול לומר כך לבורא כל העולם והיקום? הרי זה יכול להתפרש כזלזול, גסות רוח וכו' וכו', והרי מכך שהמתינה השכינה, משמע שצדק, וזו ההנהגה הנכונה.

ביאור הדברים – הקב"ה בורא האדם נפח בו "נשמת חיים". נשמה זו היא חלק אלו-ה, ובכל אדם, וביותר בן ישראל, יש באמצעותה קשר רוחני לבורא, והוא ציווה אותנו לעשות חסד ולהיטיב זה עם זה. יוצא אם כן כי אותם שלושת האורחים היו אף הם חלק מבוראם, והטבה להם זה עשיית רצונו בצורה המושלמת. גם בהיותו זקן, חולה כחום היום – חמסין קשה, לא נמנע מלעסוק בחסד.

נתאר לעצמנו, אדם המוזמן לפגישה עם האישיות הבכירה ביותר בתבל, בהסבם יחד רואה לפתע האורח כי בנו של ה… נתון בסכנה, הוא קופץ ממקומו, הופך את השולחן, רץ והציל את הילד. האם מישהו יבקר אותו ויאמר לו: זה לא ראוי, איפה הכבוד ? וכו'. הרי זה בדיוק מה שמצופה ממנו. המארח הדגול בוודאי יודה לו מקרב לב על הצלת בנו.

כך בדיוק רואה אברהם את אורחיו – צלם אלוקים שרוי בצער, כאילו "אומר לו" הקב"ה: אנא, טפל בהם קודם. הוא מאכיל ומשקה אותם, ושכינה ממתינה!!! אכן גדלות האדם במלוא תפארתה.

אם נשכיל להפנים זאת, ירבו בעמנו אהבה, אחווה, שלום ורעות שכל כך נחוצים בימים אלו.

מי יתן.

שבת שלום!
ראש הישיבה, הרב יוסף ברוק