פרשת "וירא"
ההפתעה

"מי מִלל לאברהם היניקה בנים שרה"

מפה לאוזן עברה השמועה. ההפתעה הייתה מוחלטת. היו שהתייחסו באִי אמון מוחלט: "זה פשוט לא ייתכן! אין בכלל אפשרות שזה נכון. לא היה אף תקדים בעולם לסיפור כזה". אחרים – אף שלא האמינו – משכו כתף ואמרו: "אצלם הכול יכול לקרות".

כך ניתן לתאר את הלך-הרוח בסביבתם של אברהם ושרה. לפתע, בגיל תשעים, לאחר שכול הנתונים הביולוגיים שוללים את האפשרות, נפקדה שרה אמנו. לאחר תשעה חודשי היריון נולד תינוק בריא ושלם, ורבים-רבים בוודאי "אכלו את הכובע". הרוחות עדיין לא נרגעו, וכבר החלו תאוריות שונות: "הכול מבוים. הם אספו תינוק מן השוק ואימצו אותו. מכאן כל החגיגה". כך אמרו הספקנים. "הרי זה לא ייתכן. ממש בלתי אפשרי".

ביום השמיני, יום הברית של התינוק המדובר ביותר, הופיעו כל נכבדי הארץ. הספקנים לקחו עמם את נשותיהם, שגם להן היו תינוקות. אברהם ניצל את ההזדמנות שבה נתכנסו יחדיו כל נכבדי הארץ, ואמר לשרה: "יש לנו הזדמנות פז להפריך אחת ולתמיד את כל השמועות והרינונים. הנה נמצאות כאן אמהות רבות עם תינוקות. הבה תיניקי את ילדיהן, וכך תהיה לנו הוכחה ניצחת, שהרי רק תהליך טבעי של לידה מוביל לפלא ההנקה".

אף שלשרה אמנו הצנועה היה קשה לקבל הדבר, הסכימה לדברי בעלה ועשתה כמבוקשו. על כך כתוב בפסוק: "מי מִלל לאברהם היניקה בנים שרה" (בראשית כ"א, ז'). וכי אילו בנים היניקה? הלא הייתה צריכה להיניק רק את יצחק בנה. מכאן רמז לדברי המדרש שתינוקות רבים היניקה ביום הברית.

אך עדיין יש להבין מדוע היה צורך בתהליך כה משונה? מדוע לא נולד יצחק כדרך כל הארץ, בגיל נורמלי של הוריו?

אחת התשובות של חכמינו היא שבכל אותן שנים ארוכות של ציפייה נשאו אברהם ושרה תפילות ובקשות אשר קירבו אותם אל הקב"ה יותר ויותר.

ללמדנו שאין להתייאש. בכל מצב על האדם לתלות בטחונו בקב"ה. אברהם אבינו מלמדנו כי בורא העולם אינו מוגבל. מאומה לא נבצר ממנו. ואין הוכחה טובה יותר מלידת יצחק.

שבת שלום,
הרב יוסף ברוק