פרשת וירא
תפקיד של אֵם
"וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם:"
(בראשית כ"א, ט"ו)
הגר וישמעאל גורשו מבית אברהם.
הסכנה של "מצחק" העלול לפגוע ביצחק חייבה לשלחם.
כאשר כלו המים, וישמעאל נתון בסכנת מות מתאר הפסוק: "ותשלך את הילד תחת אחד השיחים. ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד" (בראשית כ"א, ט"ו-ט"ז).
הפסוק אינו מזכיר את תפילת ישמעאל, אך היא נשמעה כנאמר "כי שמע אלוקים אל קול הנער". בכיה של הגר לא הגן על בנה, שכןלא היה זה בכי – תחינה על חייו, אלא בקשת נוחיות שלה.
והרי אנו תמהים – אם המצב כל כך חמור, והמוות מרחף על בנך, אדרבה, תפקידך כאם להיות לידו, לחזק ולעודד אותו. אולי ברגע הבא יעבור הֶלֶך אשר יוכל להושיט עזרה. אולי, אולי, תבוא ישועה מהיכן שתבוא. אבל ודאי לא לנטוש אותו בשעתו הקשה – והפסוק מזכיר "כי אמרה אל אראה במות הילד". אין אלו רחמים. זו אנוכיות בביטויה הקשה ביותר. ולכן, גם תפילתה לא נענתה, כי מקורה היה טובת עצמה ולא טובת הנער.
* * *
לאחרונה עולים קולות מעין אלה, כאשר בני משפחה קרובים של אדם חולה, אשר התעייפו מהטיפול הקשה והממושך בחולה, שוקלים או חלילה מבצעים "המתת חסד". אין עיוות גדול מזה, שכן זה רצח מתוך איגואיזם ועטיפת המילים לא יכולה לשנות זאת.
עם ישראל שכל מהותו חסד והטבה, רחוק מהלך מחשבה זה, אפילו אם הוא מקובל בתרבות המערב, כי קדושת החיים בכל מצב. רק נותן החיים יכול ליטול אותם.