פרשת "כי-תצא"
זכויות סוציאליות בתורה

"ביומו תתן שכרו"
"כי תבֹא בכרם רֵעך  ואכלת ענבים כנפשך שָׂבעך"

התנאים הסוציאליים המופיעים בפרשה מעוררים התפעלות. כבר אז, לפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה, היו מצוות ששמרו על העובד החלש מפני ניצול ועושק. אין לשכוח כי בתקופה ההיא היו הדברים זרים לחלוטין. היחס לעובד ולשכיר היה משפיל, מתנשא וחסר כל רגש התחשבות. לעומתם יחסה של התורה מכבד, מעריך והוגן.

*      *      *

אי הלנת שכר – זהו אחד מההישגים של הזכויות הסוציאליות המוכרות לנו היום. מצווה זו מופיעה בפרשה: "לא תעשֹׁק שָׂכיר עני ואביון מאחיך או מגֵּרך… ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש  כי עני הוא  ואליו הוא נֹשֵׂא את נפשו" (דברים כ"ד, י"ד).

יש כאן דאגה כספית כנה ואף הבנה לנפשו של העובד. הוא מסַכן את נפשו כדי להביא טרף למשפחתו. ההערכה המובעת כאן אינה מתירה לזלזל בו, גם אם הוא עני ואביון, ושכרו מינימלי. את שכרו הדל יש לתת לו מיידית, ככתוב בגמרא: שכיר יום גובה כל הלילה. כלומר הנשכר לעבודה בת יום אחד – יש לשלם לו את שכרו בתום עבודתו עוד באותו הלילה. שכיר שבת גובה כל השבת – משלמים לו בתום השבוע. וכך לגבי שכיר חודש. גם כיום זוהי דרישה קשה מהמעביד  והישג גדול לעובד.

*      *      *

פועל העוסק בחקלאות – מותר לו לאכול מפרי העץ או מפרי האדמה בשטח שבו הוא עובד, כנאמר: "כי תבֹא בכרם רֵעך  ואכלת ענבים כנפשך שָׂבעך  ואֶל כליך לא תתן" (דברים כ"ג, כ"ה). אסור לעובד לקחת שַׂקי פירות הביתה, אך מותר לו לאכול מהענבים שהוא בוצר. התורה מקנה לו את זכות האכילה על חשבון בעל הבית.

ההתחשבות בעובד אינה רק כלפי בני אדם, אלא אף כלפי בעלי-חיים: "לא תחסֹם שור בדישו" (דברים כ"ה, ד'). כאשר בעל-החיים דש את התבואה, הוא מתאווה לאכול אותה. אסור לשים מחסום לפיו ולמנוע ממנו את האכילה.

על כל אלו ועוד נאמר: "דרכיה דרכי נֹעם  וכל נתיבֹתֶיהָ שלום" (משלי ג', י"ז).

שבת שלום,
הרב יוסף ברוק