פרשת כי-תצא
ללא משוא פנים

“זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:” 

(דברים כ”ה, י’-י”ז)

תורת הדיבור והלשון ביהדות רחבה ביותר. איסור הדיבור בגנות חברו – לשון הרע, מניעת רכילות, מדבר שקר תרחק, איסור קללה ועוד, מכילים מגוון הלכות ופרטים רבים. בניגוד לאיסור רכילות – “לא תלך רכיל בעמיך” (ויקרא י”ט, ט”ז), שמירת האמת – “מדבר [מדַבֵּר] שקר תרחק” (שמות כ”ג, ז’), אין איסור מפורש וישיר על דיבור לשון הרע. סיפור מעשה אהרן ומרים: “ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח וגו'” (יעויין שם בפסוקים), הביקורת שמתחו על משה אחיהם שלא בפניו, ותגובתו החריפה של הקב”ה – נזיפה ונגע צרעת במרים, הם בעצם הביטוי המעשי והיחיד לאיסור זה, וכלשון הרמב”ן בפירושו לתורה כי זו מצות עשה ממש.

והנה עיננו רואות עד כמה יש צורך בשימת לב והתבוננות כדי לא להכשל בעוון זה, כי הלשון קלה היא עד מאד להתגלגל, ולדאבון לב היא אפילו מקדימה את מחשבת האדם, וביותר עם התקדמות והתפתחות כלי התקשורת האפשרויות הן אדירות. כל מילה נשמעת מסוף העולם ועד סופו, וללא שמירה על תורת הלשון, הסבל וצער הנגרמים בעטיין של רכילות ומחלוקת הם אדירים. אמנם אם נקפיד על כך תאבד פרנסתם של מספר אנשים, אבל עולמנו והחברה כולה ללא ספק תצא נשכרת במישור הבין אישי והחברתי, נינוחה ורגועה יותר. סביר להניח כי הציבור יוותר על חלק מ”זכותו לדעת” כדי לזכות בעולם שליו ורגוע יותר.

מכאן שאם היה נכתב איסור בלבד ‘מדבר לשון הרע תרחק’, לא היתה מתקבלת תמונה ברורה ונחרצת. ואולי לכן נכתבה תזכורת זו של העונש שנטלה מרים על אף היותה אחות משה ואהרון, להראות את החומרה הרבה של האיסור.

כי אין חסינות וגם “קשרים” לא יצילו.

בימים אלו מקבלים הדברים משנה תוקף. הרוצה לשכנע את זולתו, יעשה זאת במעלותיו וצדקת דרכו, אך חלילה לא בהכפשה וביזיון הזולת.

“שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו”.

שבת שלום
הרב יוסף ברוק