פרשת כי-תשא
ניסיון או התנשאות

"וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרן וַיּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינו…"

לאחר תקופה של עלייה רוחנית קבועה החל ביציאתם ממצרים והכרתָם החושית כי ה' הוא האלוקים, כאשר הם יכולים כביכול "להצביע" ולומר "זה אלִי" (שמות ט"ו, ב') –  מגיע הניסיון: משה הודיע לעם כי הוא עולה להר סיני וחוזר כעבור 40 יום, אך את צורת מניין הימים לא הודיע להם. הוא לא אמר להם שיום העלייה אינו נחשב, והספירה תחל בערב של אותו יום [כל יום במקרא מתחיל בערב]. בני ישראל חישבו בטעות גם את יום העלייה וסברו שמשה צריך לבוא, אך למרבה האכזבה נוקפת שעה ועוד שעה ומשה אינו מגיע. "וירא העם כי בֹשֵש משה לרדת מן ההר" (שמות ל"ב, א'). "בֹשֵש" = באו שש, הגיעה השעה השישית שבה משה עלה להר, והוא עדיין לא ירד.

החשש גובר: מה יהיה? איך נתקיים במדבר ללא תנאים מינימליים? הרי בזכות משה היה לנו הכול: מָן, באר, שלָיו, ענני כבוד – וכעת הוא איננו! הייאוש והפאניקה גוברים, ואז לפתע מתקדרים השמים, השמש מסתתרת מאחורי מסך עננים עבה, העולם נראה קודר חשוך ואבל, ובמרום נראית דמות מיטה כשעליה שוכב משה רבינו, ומלאכים מלווים אותו למקום כלשהו [על-פי המדרש].

כעת כבר היו הכול בטוחים כי אין כל תקווה, ואז ממעמקים פורצת הגחלת הלוחשת של עבודה זרה, שכה היו שקועים בה אנשי הערֶב-רב שהצטרפו לעם ישראל ביציאתם ממצרים. כולם נקהלו על אהרון. חוּר שניסה לעמוד בפרץ – נהרג על-ידי ההמון. אהרון הבין שעליו להרוויח זמן. הוא היה בטוח שמשה יירד למחרת בשעה השישית, ועליו לדחות את העם עד לשעה זו. ראשית הוא ציווה על העם: "פָּרקו נזמי הזהב אשר באָזני נשיכם בניכם ובנֹתיכם   והביאו אלָי" (שמות ל"ב, ב'). תקוותו של אהרון הייתה שהוויתור על התכשיטים יארך זמן רב, יגרום לוויכוחים וכו' – אך השטן אינו מרפה, ובזריזות הביאו לאהרון את כל הזהב. שוב מתוך מטרה להרוויח זמן, הודיע אהרון שהוא בלבד יבנה את המזבח. לאחר מכן הוא דחה את הבנייה למחרת ("חג לה' מחר") כדי להגיע לשעה המיועדת לחזרת משה. למחרת העם לא קם כהרגלו, אלא השכים מוקדם בבוקר.

*        *        *

תוקף הניסיון כגודל מדרגתם. אך הנה משה ירד – והכול נגוז באחת: את העגל הוא כתת לעפר והשליך לנחל היורד מן ההר. הניסיון הנורא הזה התברר כדמיון בלבד. נכון, הניסיון היה קשה, קשה עד מאוד, ואכן רוב העם נכשל ואיבד את כל מעלותיו שהשיג במעמד הר סיני. הגמרא מספרת כי שני כתרים קיבלו בני ישראל על אמירתם "נעשה ונשמע" – ושניהם ניטלו מהם בגלל חטא זה. רק בני לוי נענו לקריאתו המפורשת של משה "מי לה' אלָי", עמדו בניסיון ולא חטאו בעבודה זרה "ויֵאספו אליו כל בני לוי" (שמות ל"ב, כ"ו). לכן זכו בני לוי להיות עובדי המשכן והמקדש במקום הבכורים.

*        *        *

חומר למחשבה: גם השוֹאה שעברה על עמנו הייתה ניסיון קשה ונורא, שאין אפשרות לתארו. אך יש לדעת, כי כשם שהיו רבים שנפלו וירדו מאמונתם בעקבותיה, באותה מידה ישנם כאלו אשר התעלו בשואה בכפל-כפליים. תמיד "זה לעֻמת זה עשה האלֹקים" (קהלת ז', י"ד), וכשם שאפשר לרדת וליפול, כך מאותו מצב ניתן להתנשא ולהתעלות ולהגיע לרום הפסגה.

שבת שלום,
הרב יוסף ברוק