פרשת מַטות-מסעֵי
השאלה שאינה נשאלת
"תיַסרֵךְ רעתֵךְ" (הפטרה)
התיאורים של נביא החורבן ירמיהו הם קשים ביותר. ביקורתו על בני דורו ודברי תוכחתו מקיפים את כל התחומים. חכמינו הצביעו על החטאים שגרמו לחורבן בית-המקדש הראשון: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. במגילת "איכה" מתאר ירמיהו הנביא את הסבל הנורא שהיה בעיר באותו זמן. הרעב הטריף את הדעת, עד שאמהות אכלו את בשר בניהן, לכן כתוב "טובים היו חללי חרב מחללי רעב" (איכה ד', ט'). גם מספר ההרוגים בירושלים היה מדהים: רק בגלל שפיכת דמו של זכריה הנביא (ע"י בני דורו) הרג נבוזראדן, שר צבא אשור, 80,000 איש!!! הוא החל בנכבדי העיר והכהנים עד פרחי כהונה ותינוקות של בית רבן.
כמו כן רבים התיאורים של חכמינו על חורבן בית-המקדש השני. בטרגדיה נוראה זו היו מליוני הרוגים!
גם בחורבן ביתר, לאחר חורבן הבית, היו מליוני הרוגים, עד שהרומאים עשו גדר מסביב לכרם מגופות של הרוגים!!! [משניתנה רשות לקוברם, תיקנו חכמים ברכה רביעית ב"ברכת המזון". כה גדולה הייתה השמחה על דבר אלמנטרי זה שאישרו הרומאים הנאורים…]. יש תיאורי זוועה נוספים על אכזריותם של הרומאים.
והנה מעולם לא שאל איש, היכן היה הבורא בחורבן. איך הוא נתן לדבר כזה לקרות? להביא מרחוק אויב שאין לו אינטרס ישיר בארץ ישראל, ולגלגל את העניינים עד כדי חרישת מקום בית-המקדש?!
כל השואלים היכן היה הבורא בשואה, ואיך הוא נתן לדברים כאלה להתרחש – משום מה חיים בשלום עם ההיסטוריה הרחוקה-יותר שלנו. מדוע?
התשובה היא פשוטה.
אם השאלה נובעת מרצון לבירור לוגי נטו, הבנת ההיגיון – יש בהחלט דרכים להתמודד ולהבין, עד כמה שמוח אנושי מסוגל בכלל להבין דברים שהתרחשו. אך אם השאלה נובעת ממניעים רגשיים – לא ניתן לנהל ויכוח פילוסופי-רעיוני גרידא. האם אפשר להבין את הררי הצער הכאב והיסורים שהיהודים חוו בכל יום ובכל שעה?
על כן מסיים הנביא ירמיהו את קינתו על העם והחורבן במילים: "אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור. למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאֹרך ימים" (איכה ה', י"ט – כ'). כלומר למרות הכול ברור לנו כי מלכותך נצחית, מבוססת על אמת וצדק, אך אנו מבקשים שתראה את צערֵנו ותרחם עלינו.
השי"ת יחיש גואל לציון במהרה בימינו אמן!
שבת שלום
הרב יוסף ברוק