פרשת “מקץ”
המטאור

“ויריצֻהו מן הבור”

קצב האירועים היה מדהים. בבוקר היה עדיין יוסף בבית-הסוהר – ובסוף אותו יום כבר הוכרז כמשנֶה למלך מצרים. באורח מפתיע הוא לא עבר את המסלול הרגיל של אנשי הציבור והשררה. הוא לא “טיפס” בסולם התפקידים: מפקיד זוטר לפקיד בכיר יותר; מתפקיד המעניק לו ניסיון, שבו הוא יכול להוכיח את כשרונותיו, לתפקיד אחראי ומכובד יותר וכד’. ללא “פריימריז” וללא כל “דילים” וקשרי משפחה.

הוא הגיע לפסגה כמטאור אמיתי: “ויריצֻהו מן הבור” (בראשית מ”א, י”ד). לא ניתנה לו שהות אפילו לאסוף את חפציו האישיים המועטים. פתרון חלום פרעה היה דחוף, כי המלך היה חסר מנוחה. כהרף עין הוא יצא מחשֵכה לאור גדול  וזכה לגיבוי מלא של פרעה: “אחרי הודיע אלֹקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך” (בראשית מ”א, ל”ט – מ’). ניתנה לו טבעת המלך, הוא הולבש בבגדי שש, ועל צווארו הושם רביד זהב.

אדם רגיל במעבר כה חד היה בוודאי מאבד את שפיות הדעת, הופך למגלומן ועוסק בהסתרת עברו ובהכחשתו – עבֶד, בית-סוהר, רכילות אשת פוטיפר וכו’. אך יוסף לא התבלבל מכל זה. מיד בפגישתו הראשונה עם פרעה הוא הציע את קווי הפעולה שלו. במצרים לא הכירו את אלוקי ישראל, כפי שאמר פרעה למשה ולאהרון: “מי ה’ אשר אשמע בקֹלו… לא ידעתי את ה'” (שמות ה’, ב’). אעפ”כ אמר יוסף: “בלעדָי  אלֹקים יענה את שלום פרעה” (בראשית מ”א, ט”ז). מיד הגיש למושל האדיר את “כרטיס הביקור” ההשקפתי שלו – “בלעדָי”, אני איני כלום, רק הקב”ה יענה.

גם אח”כ הבהיר יוסף כי הוא רואה את עצמו כ”צינור” וכשליח בלבד. הדבר מעיד על עוצמת בטחונו בה’. בטחונו לא התערער למרות השנים הארוכות בכלא והניתוק מבית אבא. רק בזכות בטחונו הוא היה מסוגל לעבור את הניסיון הקשה שלא לנקום ולהעניש את אחיו, כאשר הם נפלו בידיו. הוא לא ראה בהם אשמים, אלא אף הם שלוחים ו”צינורות” ביד ההשגחה. לא היה בלִבו עליהם, והוא נשאר אח אוהב ומסור.

אדם חזק באמונתו לא תולה בזולתו את קשייו ובעיותיו, לא מְפתח כלפיו רגשות כעס ושנאה. הוא יודע כי “מה’ מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ” (תהלים ל”ז, כ”ג).

שבת שלום
וחודש טוב,
הרב יוסף ברוק