פרשת משפטים
איתנים כנגד הזרם
“לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת:”
(שמות כ”ג, ב’)
הם יכלו אל מול הסערות והזרמים.
בכל נדודי עמנו על פני ארצות תבל, היו תמיד מיעוט בקרב העם בתוכו התגוררו.
אמונות שונות פגשו. רק לעיתים רחוקות ניתן להם לקיים את אורח חייהם של קיום תורה ומצוות במנוחה. לרוב ניסו באמצעים שונים – בכפיה ובכוח או במתק לשון לשנות אותם, ולהעבירם על דתם, קבעו עבורם גטאות ותחומי מושב, ותמיד היתה הטענה: למה אתם מתבדלים? לכו אחר רוב התושבים, והרי “הרוב קובע”.
עד לפני כמאתיים שנה, היה העם דבק באלוקיו, וחייו התנהלו כעם לבדד ישכון. הרוב לא הכריע אותו. עת החלה הרפורמה באירופה, משניתן ליהודים שוויון זכויות ואפשרות לבטא את כישוריהם בכל תחומי המדע והחיים, החלה ההתרופפות הרוחנית שגרמה לאובדן תחושת האמת, והרוב גבר, החלה התבוללות וטמיעה.
העם חש אמת ברורה בדרכו. אמונתו במעמד הר סיני הקימה סכר איתן ויציב אל מול הגלים שאיימו בכל פעם מחדש להציף ולהטמיע את העם.
לדאבון לב, ככל שאמונה וידיעה זו מתמעטת ונחלשת בקרב בני עמנו, הרוב מצליח לסחוף ולהטמיע את המיעוט, גם אם לא התבוללות פיזית, ודאי שרוחנית-תורנית.
לדוגמא: בארה”ב, בה חיים קרוב לשלוש מאות מיליון תושבים, לעומת כחמישה מיליון יהודים, עומד אחוז ההתבוללות – שיטפון הרוב סוחף קרוב ל- 60% מבני עמנו!! ובמקומות אחרים המצב גרוע עוד יותר.
הבה נכיר טובה לגיבורי הרוח, אשר בתורתם ובחייהם מחזקים, מעבים ומגביהים את הסכר, מגינים על העם, ושומרים על רציפות הדורות.