פרשת "ניצבים" – ראש השנה
כוחנו באחדותנו
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשׁטְרֵיכֶם כּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל:"
(דברים כ"ט, ט')
בעוד מספר ימים, כאשר נעמוד ומחזור התפילה בידינו, נבחין כי חלקה הגדול של התפילה מדגיש שוב ושוב היות הקב"ה מלך העולם ומנהיגו. עובדה זו ככל שהיא מוכרחת והגיונית, עומדת בסתירה מוחלטת למראה העיניים ולמחשבה הפשוטה, שהרי העיניים רואות את הנשיא/ראש-הממשלה/המנכ"ל המנהל ומחליט, ואילו השכל כאמור אומר שיש מלך עליון מעליו, וכדי להפנים ידיעה זו יש לחזור עליה.
"אין מלך בלא עם" (פרקי דרבי אליעזר פרק ג' ), שכן אם אין לו על מי למלוך, איה מלכותו? אך כדי שהמלכות אכן תמשול ותשלוט, יש צורך באחדות העם. כולם יחד מקבלים את עולו של המלך. ואכן, המילה מלך בחילוף אותיות כֻּלם – הווה אומר, ככל שכולם מאוחדים בקבלת עול המלך, כך מלכותו אמיתית ויציבה.
ועל כן מכנס משה ביום מותו את כל העם ללא הבדלי מעמדות – עושר או ייחוס משפחתי. כווולם – ומכאן הפירוט – אחר שאמר "אתם נצבים היום כולכם", למה לפרט: "ראשיכם, שבטיכם, זקניכם…"? יודע משה את נפש עמו. לא רק הזקנים, לא רק חוטבי העצים ושואבי המים, אלא כולם כולם יחד עומדים ומקבלים מלכותו יתברך עליהם ועל זרעם.
ומכאן תיקנו חכמים בכל תפילות ראש השנה, לשון הכוללת את כולם. "ובכן תן פחדך וכו' על כל מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת, ויראוך כל המעשים, וישתחוו לפניך כל הברואים, ויעשו כולם אגודה אחת".
בשנה החולפת הרבו לצערנו לעסוק במפריד ובמבדיל, והרי אחים אנחנו, ועלינו לחפש את המאחד והמחבר. כאשר תשרור אחדות, המחיצות יפלו ויסורו צרות העין והכיתתיות בתוך העם פנימה, אזי תהא מלכותו שלימה בכל העולם.
"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".
שנה טובה מאוחדת ומבורכת, וימלא הקב"ה כל משאלות לבכם לטובה.