פרשת "ניצבים" – ראש השנה
שיחת סיכום
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשׁטְרֵיכֶם כּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל"
ביומו האחרון עלי אדמות מכנס משה רבינו את העם, וכורת עמם ועם הדורות העתידים ברית נצחית עם בורא העולם. הוא מבטיחם כל טוב אם יעמדו בברית, ומודיעם את העונש הקשה אם יפרו אותה. החוזה מקנה זכויות רבות, אך מטיל גם חובות, ומפרט את העונש הצפוי למפיריו.
מששמעו ישראל את חומרת הדברים המוזכרים בפרשה הקודמת "הוריקו פניהם", כלומר איבדו את מצב רוחם. חזר וניחם אותם: ראו למרות כל שעברתם והכעסתם לקב"ה הנה הנכם קיימים, וכך גם בעתיד, אף אם תחטאו לפניו ותמרו את רצונו, יש דרך לשוב ולתקן לחזור להיות בניו אהוביו ואוהביו. עשה אתה מצדך "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו", "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים" וגו'.
תהליך הדדי זה תחילה אני לדודי ואח"כ ודודי לי, הוא המאפיין את סיומה של השנה. בכל עסק יש צורך לעשות מאזן ו"ספירת מלאי" היכן עומדים , מהיכן התחלנו בשנה זו, לאן צפינו להגיע, ולאן בפועל הגענו.
חשבון נפש זה אשר היחיד עושה לעצמו, מוטל אף על הציבור כולו – האם החלשים והנזקקים נעזרו ע"י החברה כראוי? האם כבודם ומעמדם נשמרו כראוי? האם הדור הצעיר מקבל את החינוך הטוב ביותר? האם מוטמעים בו בשנות לימודיו ערכים? הקשר לארצנו? היחס לחבר לזולת? זהותו היהודית ואחריותו וערבותו לקיום היהודי? האם עשינו כל שביכולתנו לשמור על בטחון העם היהודי בארץ ובעולם?
בימי הדין והרחמים נקבל על עצמנו להשתפר ולהיטיב דרכנו כדי שנהיה ראויים להיות אור לגויים – "ישראל אשר בך אתפאר"