פרשת קרח
כוחה של אשה
"ויקח קֹרח… ודתן ואבירם… ואוֹן בן פלת…
ואנשים מבני ישראל חמִשים ומאתים נשיאי עֵדה…
ויִקָּהלו על משה ועל אהרן"
חכמים העריכו מאוד את השפעתה של האישה על בעלה. במספר מקומות מובאת דעתם כי בכוחה של האישה לבנות את בעלה וילדיה, את הבית כולו. אך בכוחה גם לעשות ההפך – להרוס ולהחריב.
על הפסוק "חַכמוֹת נשים בנתה ביתהּ ואִוֶּלת בידיה תהרסנו" (משלי י"ד, א') מביאים חכמים דוגמאות משתי נשים: האחת שבנתה את ביתה, והשניה שהחריבה.
* * *
משהחל המרד נגד משה, וקורח ואנשיו החלו להצית את אש המחלוקת, חבַר אליהם גם און בן פלת משבט ראובן. הוא מוזכר מיד בתחילת הפרשה, אך אח"כ אין שומעים עליו מאומה. רק קורח, דתן ואבירם המשיכו את התהליך.
לאן הלך און בן פלת? על שאלה זו עונה המדרש: און בן פלת – אשתו הצילה אותו. משבא הביתה וסיפר לה על העומד להתרחש, אמרה לו אשתו: מילא קורח יש לו סיבה למרוד, כי הוא חושב להיות המנהיג; אבל אתה הרי בכל מקרה תישאר מאחור (ב"חמישיה השנייה"…), אז מה אכפת לך מכל העניין??? אתה לא תרוויח מאומה מכל זה! למה לך לקחת סיכון וללכת נגד משה???
התקבלו הדברים על לִבו, אך הייתה לו בעיה: הוא כבר בתוך העניין, אז איך יוצאים מזה? אמרה לו אשתו: הנח לי, ואסדר לך הכול. והיא אכן הצילה אותו מהעונש הגדול. [וראה במדרש רבה על חכמתה גם בחלק זה]. זוהי החכמה בנשים, שבנתה את בעלה והצילה את ביתה.
* * *
אך יש גם מקרה הפוך: "ואִוֶּלת בידיה תהרסנו" – זוהי אישתו של קורח. משחזר קורח לביתו לאחר שנתמנו הלוויים לעבודתם, הייתה אשתו "בשוֹק" כי הם נצטוו לגלח את כל שערם (ובוודאי קורח היה נשוא פנים, בעל זקן מכובד וכו'). משה ציווה על כל הלוויים – עשרים ושניים אלף – לעבור אותו תהליך כדי לקבל את המנוי כעובדי המשכן וכשבטו של הקב"ה. אז החלה למעשה כל הפרשה. בעומק לִבה חשה כאילו נעשה לבעלה עוול, ולכן ליבתה את אש המחלוקת על משה.
מסופר שאהרון הניף את עשרים ושניים אלף הלוויים (ועוד קצת) ביום אחד. היש נס גלוי גדול מזה? האם דבר כזה ייתכן? מדוע לא לראות בנס הזה את חזות הכול, ואת הזקן והשערות שיחזרו לצמוח לשים בפרופורציה הנכונה???
ללמדך כי האישה היא עיקר הבית, ובידה המפתח לבנותו או חלילה…
על כן שיבחו חכמים את הנשים, שהן הבונות את בית ישראל.
שבת שלום,
ראש הישיבה, הרב יוסף ברוק