פרשת "שופטים"
הדרך לשלום
"כי תקרב אל עיר להלחם עליה
וקראת אליה לשלום"
מצווה מיוחדת מצויה בפרשה זו – קריאת שלום לאויב: "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום" (דברים כ', י'). לפני פרוץ מלחמה שאתה הוא היוזם שלה (=מלחמת רשות, עפ"י ההגדרה ההלכתית), עליך לקרוא לשלום, ליצור תנאים שיאפשרו להימנע ממלחמה.
מכאן לומדים חכמינו כי אם נצטווינו כך לגבי אויבים, על אחת כמה וכמה בינינו. יש לחפש אחר כל דרך המביאה לשלום בין אדם לחבירו. גדול השלום עד כדי כך שניתן אפילו לשנות (לשקר) כדי להשיג שלום, על אף שהשקר עצמו שנוא לפני הקב"ה.
מספרת התורה (בראשית נ', ט"ז – י"ז) כי כאשר נפטר יעקב אבינו, באו האחים אל יוסף וסיפרו לו כי יעקב ציווה לפני מותו, שֶישא לפשעם ולחטאתם, אף שדבר זה לא היה. התורה כתבה זאת ללמדנו עד כמה יקר וחשוב השלום, שמותר אפילו לשנות כדי להגיע למצב של שלום ואהבה בין אדם לחברו.
וכן אמרו חכמים: כשביקש הקב"ה לברך את ישראל, לא מצא כלי שהוא מחזיק כל הברכות לברכן בו אלא השלום, שנאמר: "ה' עֹז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (תהלים כ"ט, י"א).
השלום משמעותו שלֵמות והשלמה – קודם כל של האדם עם עצמו, שידע את הטוב והרע, האסור והמותר, האמת והשקר. כשהאדם בשלום עם נפשו, יקל עליו למצוא שלום עם חברו, שהרי איש השלם עם עצמו אינו פוגע בזולתו. ממילא כאשר ירבה השלום בין בני האדם, ירבה שלומם עם בוראם, ככתוב: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו".
בעת מלחמה, כפי שעברנו, יש צורך לחזק ביתר שאת את בקשת השלום – שאיפה לשלֵמות בתוכנו פנימה, שתביא לשלום גם עם אויבינו, ככתוב: "ה' יברך את עמו בשלום".