פרשת "שופטים"
תכניות וביצוע
"וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ
וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר
מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם"
כל מועמד מכיר את התחושה הזאת. תקופת ה"בטרם" – כאשר הוא מכשיר את עצמו לעלות לתפקיד – רצופה תכניות וכוונות טובות לשפר, לייעל, לחדש ולשנות. כל כולו שקוע ברעיונות, בקבוצות דיון וסיעור, במחשבות כיצד ימלא בשלֵמות את תפקידו – והכול למען התפקיד שבדרך. ומה קורה אח"כ???…
התורה מצווה על המלך: "והיה כשִבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את מִשְנֵה התורה הזאת" (דברים י"ז, י"ח). שואל בעל ה"כתב סופר": מדוע נכתב כאן "כשִבתו" ולא "בשִבתו"? הרי רק כאשר הוא נעשה מלך, אז הוא מחוייב במצווה זו.
והוא עונה: כל מלך מלא בכוונות טובות, כנאמר לעיל. הוא מתכנן להיטיב עם העם, להפעיל תכניות חומש ועשור וכו'. אח"כ, כאשר הוא נמצא כבר על כס המלכות, יש לפתע דברים נעימים ומפנקים אחרים: קבלות פנים, נסיעות ומסעות בחו"ל, קוקטלים ועוד. לאט-לאט כל תשומת הלב שלו מופנית אל מאווייו האנוכיים.
התורה קוראת כאן למלך ואומרת לו: זכור את תקופת טרום המלכות, כשִבתך על כסא המלכות. הישאר תמיד באותן שאיפות ורעיונות מוצדקים, ועשה הכול כדי להגשימן.
כל המקבל תפקיד, כגון נשיאת אשה (חתן וכלה דומים למלך ולמלכה) – ראוי שישנן מֶסֶר זה לאושרו כל ימיו.