פרשת תצווה – פורים
לקח לדורות
"וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי:"
המידע שמסרה אסתר אודות כוונת בגתן ותרש להתנקש בחיי המלך היה מושלם: זהותם, צורת ההתנקשות, וכמובן את הדרך לבדוק זאת, והוסיפה לכך גם את שם ה"מודיע" – מרדכי. המידע נבדק, נמצא אמין ואמיתי ואף הביא לכשלון ההתנקשות בחיי המלך ולהוצאתם להורג של מתכנני ניסיון הנפל.
חכמים למדו מכאן כלל חשוב : "האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" (פרקי אבות).
שואל המהר"ל: אמת הדבר כי כאן אכן הדברים בולטים וחד משמעיים, אך מנין לנו שזה כלל בכל מקום 'האומר דבר וכו", אולי כאן יצא כך, אבל להפוך זאת לכלל ברזל, להיות ההצלה האלוקית באה דוקא דרך אדם כזה?
משיב המהר"ל : נכון כי אין לנו ראיה ממקומות נוספים, אך הרעיון המונח ביסודם של דברים הוא מוכרח. אמת כי רווח והצלה היה אמור להגיע ליהודים, וכי לא יטוש ה' את עמו, אך בכל פעם כאשר הצלה אלוקית עומדת להתרחש, היא צריכה "לעבור" דרך אדם כלשהו שהוא מעין צינור לרצון הקב"ה. ואם נמשיך את משל הצינור, הרי שכאשר יש צורך בהשקיה, תמיד יבקשו צינור ללא דליפות וחורים, שהמים יעברו דרכו במלואם ובשלימות ליעדם. והנמשל, כאשר התערבות אלוקית מתרחשת, היא עוברת דרך אדם, אך אם הוא "דולף" – הוי אומר שמייחס לעצמו את ההצלה, ההצלחה, הרעיון הנכון בזמן הנכון וכו' – לא זה רצון ה', כי המטרה שהדבר יגרום לקדש שמו בעולם, וכאשר האדם מייחס לחכמתו ותבונתו את ההצלה, הרי הוא גורם שהקב"ה לא יעזור ויגן עתה על עמו. אך אם הוא זוקף הכל לזכות הבורא – הכל הכל, תשלח הישועה משמים על ידו.
המבחן למצבו של אדם האם "הצינור" נקי הוא כמובן בראש ובראשונה כיצד הוא מתנהג במקרה שהוא יכול לייחס לעצמו הצלחה, אך הוא תולה אותה במקור האמיתי – בשם אומרו. על ידי זה הוא מראה שהוא ראוי שתבוא לעולם גאולה על ידו כיון שהוא "צינור תקין".
והנה, לו אסתר היתה מעבירה למלך את המידע החשוב אודות בגתן ותרש, ללא הפרט שהמקור לכך הוא מרדכי, ודאי היתה זוכה מהמלך להערכה וקירבה מיוחדת – הרי הצילה את חייו. אך אסתר בהגינותה יחסה את הדברים בשם מרדכי, ומכאן נתגלגל הנס. ולכן האירו חז"ל כי העומד במבחן יושר זה ראוי הוא שתבוא ישועה על ידו.
שבת שלום
פורים שמח
הרב יוסף ברוק