קול ה’ במים
מחשבות אמונה בעקבות האסון בנחל צפית
אמונים אנו על הידיעה כי הבורא א-ל אמונה ואין עוול (דברים ל”ב ד’), וכי אין הקב”ה חשוד לעשות דין בלא לדונו כראוי. מכאן, כי כל השאלות והתהיות שלנו אמורות להיות מנקודת המוצא של ההבנה שלנו האנושית והמוגבלת.
אמנם הכאב גדול ובלתי נתפס – עשרה צעירים, בשנותיהם היפות, משפחות ומעגלי חברים וכו’, וכולם כואבים ואבלים, סערת רגשות מטלטלת.
וכבר אמר הנביא ישעיהו: “כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרככם ומחשבותי ממחשבותיכם” (ישעיהו נ”ה, ט’).
לאמר, אין אנו יכולים לעמוד ולהבין, ודאי לא להתלונן ולהטיח דברים. עלינו לכוף ראש בהכנעה.
* * *
תינוק קיבל כדור במתנה. אין גבול לשמחתו. שיחק בו, ולפתע התגלגל לכביש סואן. הילד רץ לכביש להביא את כדורו. כל הרואים נחרדו. אחד מהם אחז ביד הילד, ועצר את מרוצתו. הילד התנגד, צעק וכעס, אך הבוגר לא הרפה, ורק הידק את אחיזתו.
ברור שאסור לתת לו לעשות רצונו.
כך אומר הבורא לאיוב, לאחר הדיונים המקיפים לאורך כל שלושים ושבע פרקי הספר: איפה היית ביסדי ארץ? האם הנך מסוגל בכלל להבין? כל הבריאה, כל חלק, ולו הקטנטן ביותר, כולו חכמה מופלאה, שאינם מסוגל כלל להבין. תן לי קרדיט, סמוך עלי. גם בקשר אליך עדיין אני הצודק.
* * *
וכך עשה אהרן הכהן במות שני בניו נדב ואביהו בעיצומה של שמחת חנוכת המשכן “וידום אהרן” (ויקרא י’, ג’) קבל דין שמים בהכנעה.
אין אתנו נביא אשר יצביע בשל מי הסער, ואין זה מתפקידנו לעסוק בכך.
המוטל עלינו להתחזק איש איש באשר יודע את נגעי לבבו, וחיזוק זה יהיה לעילוי נשמתם.
* * *
ועוד מספר מילים.
כל אדם הבא לעולם, מקבל קצבת חיים.
אין איש יודע כמה שנים קיבל, וכיצד יעברו עליו, ומתי עליו להשיב את פיקדון הנשמה שניתנה בו.
אנו הנשארים כואבים ומצטערים, אך “המה סעו למנוחות ואותנו עזבו לאנחות”, כלשון החכם.
כל מי שניצל במקום, או משום שלא הגיע, איחר, או כל סיבה אחרת מכוונת מלמעלה, אלו שלדאון לב לא ניצלו, גם זה מכוון היה מלמעלה, קצבת חייהם תמה. (כמובן שחייבים תמיד להשתדל למנוע דברים כאלה. אך לאחר גזר הדין המבט שונה).
בתפילה כי לא ישמע שוד ושבר בארצנו.