שיח שבים- משפחת הרץ

משפחת הרץ/ קטע מתוך פרק בספר “שיח שבים”

מה פירוש להסתובב לבד בשטח?

שולי: לבד. בתור המדריכה של האזור. לבד, פירוש עם קבוצה של אנשים שאני לא מכירה. היו אלו הימים של אחרי מלחמת ששת הימים. האנשים אז רק נפתחו אל המדבר הלא נודע. מן המפות שבידינו רק הכרנו את הוואדיות המרכזיים בסיני. אבל, את כל השאר סללנו לבד. על פי הנקודות הכחולות המופיעות על המפה הבנו שמצוי שם נאת מדבר. זאת אומרת, שכדאי להגיע לשם, שיפה שם. חיפשנו שבילים כיצד להגיע אל המקומות הללו. והחיפוש הזה לימד אותי לפקוח את העיניים, כדי להתמצא בשטח. ובעיקר – לחוש את השטח. היום, אני מבינה שתקופה נהדרת זו במדבר פיתחה בקרבי את כושר ההתבוננות. כושר זה התחדד אצלי מאד מאד. אני שמה לב שאני רואה לפעמים דברים שאחרים לא מבחינים בהם. כי ההקשבה שלי לטבע חידדה את המבט שלי. היום, אני חשה כל פרט בסביבה בה אני נמצאת. אני חושבת שהרבה אנשים נולדים עם התכונה הזאת. אבל, במסגרת בה גדלתי – כשאני נהנית יותר מן המגע עם הטבע, מאשר מן הלימודים מתוך ספרים – התחדדה תכונה זו מאוד.

המגע הבלתי אמצעי!

שולי: כן, המגע הבלתי אמצעי עם הטבע. במרחבי סיני הרגשתי שאני קולטת את עצמי. תחושה של אושר מילאה את כל ישותי. גם בבית הרגישו שבקטע הזה אני מאושרת.

מעניין מאוד! מה זה העניק לך? מה הרגשת כשאת עומדת במדבר לבד?

שולי: לא הייתי לבד.

הכוונה, לבד מנוטרלת מכל רעשי הציביליזציה.

שולי: למעשה אתה צודק. במידה מסוימת הייתי מאד לבד. כי אף אחד לא הרגיש את השטח, את המדבר, את ההרים, את המרחבים, כמוני. היינו חבורה של משוטטים, המשתלבת בנופים המדהימים. מה זה העניק לי? העניק! כפי שאמרתי, זכיתי ליכולת להתבונן! לראות את הדברים, לחוש אותם בתוכי, להתרגש. בקיצור, להפנים את הבראשיתיות של הבריאה. זו הרגשה שאתה לא מרגיש כאשר אתה מצוי בתוך הציביליזציה. אני לא יכולה להגיד שאז הרגשתי, את מה שאני מרגישה היום, את ה”מי ברא אלה”, כולל כל מה שמסתתר מאחורי כל העצמה האדירה הזאת. אבל, ברור שגם אז הרגשתי היטב שאני מצויה בתוך עצמה אדירה. תחושת העצמה הזאת גרמה לי לחוש עד כמה אני קטנה ומבוטלת.

אבל, מדוע התחושה שאת כה קטנה, העניקה לך אושר?

שולי: למה זה העניק לי אושר? זו באמת שאלה. פשוט הייתי מאושרת מהיופי הזה. מן היופי המדהים של הבריאה. בעצם הוא שהעניק לי את האושר הגדול. היה שם יופי מסוג מסוים שאני חושבת שרבים חוו אותו, ורבים נמשכו אליו. הסלעים האדירים האלה המתנשאים אל מול פני הים הכחול. התחושה של המרחבים האינסופיים שאין להם גבולות. ותחשוב רק על כל מה שנמצא בתוך ים סוף. זהו עולם קסום שאפשר בהחלט להתרגש ממנו וליהנות ממנו. בעולם חווייתי זה חייתי כמה שנים טובות.

קשרת את זה עם בורא העולם?

שולי: אני חושבת שכן.

הרגשת נוכחות?

שולי: הרגשתי את העצמה האדירה הנושבת מן הטבע. את ההרגשה שהבראשיתיות הזאת הייתה הרבה לפני שבאתי לעולם, והיא תישאר גם אחרי לעולם. תישאר כך – בראשיתית ונצחית. זאת תחושה שהתחדדה והלכה מאוד. תחושה שבעצם אנו בני חלוף. בתוך הנצחיות והבראשיתיות הזאת. בנוסף לתחושות אלו, מה שהביא אותי בהמשך הדרך לעלות על דרך התורה, היה כאשר הבנתי עד כמה הידע שלי ביהדות, שואף לאפס. והרגשת הבורות הזאת עוררה בי רצון עז לדעת עליה יותר.

נדמה לי שגם הידיעות שלך בזן בודהיזם שואפות לאפס. אז למה דווקא יהדות?

שולי: נכון, אבל ידעתי שאני יהודיה. והייתי מודעת לעובדה זו. אולי, התעורר בי הרצון הזה בגלל חינוך הילדים. עקב השאלות הרבות והמגוונות שעלו כתוצאה משאלת חינוך ילדים.

איזה חינוך ילדים? שלכם?

שולי: כן, חינוך הילדים שלנו. בעיקר, הייתה זו התחושה של הבורות שהדליקה בקרבי את השאיפה הזאת. אני יכולה להעיד על עצמי שאני בורה בתחומים רבים. אבל עובדה זו לא הציקה לי, כפי שחוסר הידע המוחלט שלי ביהדות הציק לי פתאום. הציק לי שאני, בתור אמא – אם בישראל – החייבת לחנך את ילדיה, אין לה כל מושג מה זה להיות יהודי. באותם הזמנים, כשרק התחלתי לחשוב על יהדות, ראיתי שאני מתבלבלת. כל כך מעט היה הידע שלי.

זה היה לפני המחשבות של נח בכיוון אל היהדות, או יחד איתו?

שולי: לא היו לו מחשבות בדומה לאלו שלי. נח גדל בבית שונה. בבית שידע יהדות מהי.

התכוונתי לשאול: האם הרצון לדעת ולהכיר את היהדות, היה קשור אצלך בתהליך שעבר עליו, או שזה היה תהליך נפשי עצמאי?

שולי: עד כמה שאני זוכרת, לא היה כל קשר.

נח: תראה, לא גדלתי בדיוק בבית שידעו בו יהדות. גדלתי בבית בו החשיבו מאוד את עולם הרוח. זה היה בית של מחשבה, של פילוסופיה, של רוחניות. בבית שלנו עסקו בבדיקת פילוסופיות וכתות אזוטריות שונות שלא קשורות כל כך ליהדות. הכרת היהדות באה לי מעט ממסורת בית אמא. ממנה ידעתי שקיים מושג כמו: “קידוש”, “בית-הכנסת” ועוד. אבל, לא הייתה לכך משמעות של יהדות, אלא של מסורת. שולי, לעומת זאת, גדלה בבית מנוכר לגמרי ליהדות. היא לא ידעה מה זה עולם רוחני.

למרות הטיולים במדבר?

שולי: זה משהו שבניתי לעצמי. לא קראתי עליו אף פעם, לא שמעתי עליו מעולם. זה משהו שחוויתי מתוך עצמי בצורה עמוקה ביותר. אני לא יודעת אם נח אי פעם חווה את הדברים כמוני.

נח: גם כחילוניים, דיברנו הרבה על משמעות החיים, על נשמה, ועל גוף וכדומה. כך, שבסך הכל, לא חזרנו בתשובה במובן הקלאסי של המילה. כי בעצם מאז שאנחנו מכירים את עצמנו, עסקנו בבניה עצמית. ושולי, אשתי, הגיעה לכך בדרכה ואני בדרכי. ואז – הקב”ה הפגיש בינינו.

שולי: נכון. נח היה עסוק בשאלות הרוחניות הללו. אני לא. הגענו, איפוא, מנקודות מוצא שונות לגמרי אל אותה אמת.

נח: אבל, בכל זאת, תמיד חיפשנו יחד דרך כיצד לשפר את עצמנו. כשהתחתנו היינו קוראים יחד תהילים. את זוכרת?

תהילים? בתור חילונים?!

שולי: כן, עסקנו הרבה בנושאים רוחניים. ראינו בכך דבר חשוב. היינו בחוגים שעסקו בעניינים רוחניים. זאת, בעקבות החינוך שהוא קיבל בבית.

נח: המגע הראשון שלה עם היהדות, היה חבר שחזר בתשובה, והרצאה שהיא שמעה על יהדות.

שולי: לאחר מכן, הלכתי גם ללמוד בצורה מסודרת.

נח: תבין. זה לא בגלל שהיא חיפשה יהדות. היא למדה בסמינר “אורנים”, בחוג לאמנות. היא למדה אריגה, פיסול, קרמיקה וכדו’. כשעברנו לגור למכמורת היא חיפשה מסגרת להמשך הלימודים הללו. אולם, לא היתה בסביבה פקולטה לאמנות. במקום זה הציעו לה חוג למחשבת ישראל.

שולי: נכון, אבל יחד עם זה חיפשתי לדעת יותר על יהדות. לא העליתי בדעתי למצוא יהדות כמו זו שמצאתי בפועל. רציתי בסך הכל להוסיף מעט ידע בסיסי. להבין קצת יותר. אני זוכרת שאמרתי לעצמי שאם ינסו לעשות לי בחוג ליהדות שטיפת מח, אדע מה לעשות. אתה מבין? ידעתי שיהדות ושטיפת מח הם מושגים זהים. לא אשכח את הפעם הראשונה שלי בחוג. בחרתי לשבת על כסא הכי קרוב לדלת. אם יופיע לפנינו מרצה דתי שיתחיל לשטוף לי את המח, אני פשוט קמה ומסתלקת. והנה, אחרי ההרצאה הראשונה, ראיתי שאני אמנם קמה אבל תופסת לי מקום טוב יותר בתוך האולם. נדמה לי שזה היה שיעור יפה בספר ה”כוזרי”.

ומה הייתה התוצאה?

שולי: קודם כל, זה התאים לחיפוש שלנו אחר תשתית פילוסופית לבסס עליה את החיים שלנו. באתי הביתה עם המחברת בה רשמתי את עיקרי ההרצאה במטרה להעביר לנח את כל מה שקלטתי. והנה, כל חידוש שאני התפעלתי ממנו גרר מפי את התגובה הבאה: “מה! את זה לא ידעת?! זה חדש בשבילך!?” כך זה התחיל. עבורי – הכל היה חדש. בעוד נח, בעצם, ידע את כל הדברים האלה. כי את הבסיס הוא קיבל בבית הוריו.

נח: הכוונה, לבסיס הרוחני.

שולי: לטרמינולוגיה הרוחנית.

ובכל אופן, מתי נדלק הניצוץ?

שולי: אז נדלקו הניצוצות.

הכוונה היא כך: אתה הולך בכיוון רוחני שהוא במפורש היהדות, אלא בכיוון של תוספת ידע בלבד. ידע בתורות, ותיאורית רוחניות הממלאות את חלל העולם, והנה פתאום… מגיעים דווקא ליהדות. איך זה?

שולי: זהו בדיוק! פתאום אתה מבין שאצלך בבית נמצא האוצר. ברגע שהתחלתי ללמוד, הבנתי שהאוצר, אותו אני מחפשת כל כך, נמצא בבית שלי. משום כך, השלב ההגיוני הבא היה תוספת לימוד. לא פעם בשבוע, כי אם יותר. כך נוצר הקשר. פגשנו חבר, ועוד אחד ועוד אחד.

הרץ נח ושולי- יליד 1947, עפולה. בא”ל (מיל) חיל האויר, טייס קרבי. מהנדס אלקטרוניקה. נשוי לשולי+8.
שולי מדריכה בחברה להגנת הטבע.
חזר בתשובה בשנת 1983