10 שאלות על מדע ודת/ פרופסור דורון אורבך
המחלקה לכמיה
אוניברסיטת בר-אילן
הקדמה
בשיחותיי עם תלמידי בעניינים שמעבר (ומעל) לפעילות המחקרית באלקטרוכימיה ומדע חומרים ולהרצאות בכימיה פיזיקלית, עולות לא פעם שאלות נוקבות בנושאי מדע ודת. אספתי עשר שאלות (מיני רבות) שנראות לי משמעותיות, כאלה שכל יהודי משכיל אמור לשאול את עצמו ולהתמודד עימן. סידרתי אותן כדלהלן, שכן לעניות דעתי, זה הוא הסדר נכון לשאלות הללו ולתשובות עליהן.
השאלות:
- מה הוא מדע אמיתי, מה כוחו ומה מגבלותיו?
- מה בעצם אומר המדע המודרני, מה המסרים האמיתיים שלו?
- האם התקדמות המדע משמעותה גם הרחבת הדעת של המדענים או אולי להפך, צמצומה?
- מה ייחודה של היהדות על שאר הדתות (היש לה ייחוד…)?
- האם לעם ישראל יש אכן מסרים אלוקיים או שכל תורתו מקורה בהגיגיהם של בני האדם? (תורה משמיים???…)
- למי אנחנו קוראים בדרך כלל חז"ל (חכמי ישראל זכרם לברכה) ? מי נכלל בקטגוריה הזו?
- מה בעצם כתוב בתלמודים ואיזו אינפורמציה היה לחז"ל מנדט להעביר?
- איך להבין דברים בוטים וקשים הכתובים במקורותינו בשם חז"ל?
- איך להבין אי התאמות בולטות כביכול בין השקפת עולמם של חז"ל ובין המציאות הידועה לנו היום (על פי המדע), על רקע הטענות שלחז"ל היה תפקיד חשוב בהעברת מסרים אלוקיים?
- אם אין אכן התאמה כביכול בין דברי חז"ל ובין אמיתות מדעיות מוכחות, אז איך אפשר לקבל את דבריהם בנושאים ההלכתיים?
התשובות:
התשובות מובאות בקיצור. כל נושא המועלה בהמשך, רצוי שידון בהרחבה בפורומים אחרים. חשוב לציין שלכל טענה המועלית בתשובות דלהלן, יש סימוכין רבים ממקורות תורניים ומדעיים.
תשובה לשאלה ראשונה.
- מדע הוא תחום עשייה חשוב ביותר של המין האנושי שבו אנשים מסורים, חרוצים וחכמים מתחקים במדויק אחרי חוקי הטבע היסודיים, מגלים ומתארים אותם, מסבירים על פיהם את כל התופעות הנצפות ונמדדות במציאות הפיסית ומנצלים את הידע הזה לפיתוח טכנולוגי.
המדע שייך להווה בלבד, כולל את התחומים מתמטיקה, פיסיקה, כימיה, ביולוגיה והנדסה.
המדע אפשרי כי כל חוקי הטבע ללא יוצא מן הכלל מתנהלים בדייקנות מדהימה על פי מתמטיקה שמוח האדם יודע להמציא. יש לציין שברוב המקרים המתמטיקה המתארת את חוקי הטבע פותחה זמן רב לפני שנתגלו אותם חוקים (הפועלים על פיה).
המדע שייך למדידה. תצפיות אמינות הניתנות לתיאור כמותי (מדידה) מאפשרות לנסח חוקים. חוק תקף רק אם הוא מתאר את כל התופעות הרלבנטיות השייכות לו. אם יש תופעה חריגה אפילו אחת, סימן שהחוק הנ"ל הוא קירוב לחוק מוכלל יותר. (דוגמא: המכאניקה הקלאסית בפיסיקה הפועלת היטב ע"פ חוקי ניוטון והחשבון האינפיניטסימאלי, מהווה קרוב למהירויות נמוכות של תורת היחסיות וכן קרוב למכאניקת הקוונטים).
למדע אין מנדט לענות על השאלה למה? כי כל חוקי הטבע הם שרירותיים ואין מאחוריהם שום סיבה הגיונית.
לעומת זאת, בעזרת המתמטיקה, המדע עונה בדייקנות מדהימה על השאלה איך? עבור רוב רובן של התופעות הצפות במציאות הפיסיקלית.
למדע אין מנדט להתייחס לתופעות רוחניות שכן הן לא מדידות.
המדע האמיתי הוא אם כן מה שאנחנו מכנים מדעים מדויקים. כל השאר(מה שמכנים מדעי האדם) הוא בחזקת מידע, מאחר והאדם פועל ונפעל על פי בחירה חופשית. לכן, בכל עניין הקשור להתנהגות אנושית בעבר ובהווה, יש אלמנט מאד משמעותי של אי וודאות.
כמו כן, חקר העבר כולו הוא ספקולטיבי מטבעו. לא ניתן לפעול בצורה מדעית אמיתית כאשר אין אפשרות למדוד. סברות שאינן ניתנות להוכחה ולהפרכה (ע"י מדידות עובדתיות) אינן תיאוריות מדעיות.
תשובה לשאלה שנייה
- המדע המודרני מגלה לנו יקום אין סופי שבו מונחים גרמי שמים במספרים בלתי נתפסים הנעים בחלל בשיווי משקל עדין ביותר, עולם תלוי על בלימה. למרות קיומו של כוח כבידה עולמי, מערכות הכוכבים השונות לאין מספר אינן קורסות זו לתוך זו, עקב התנועות הסיבוביות העקביות של גרמי השמיים המאפשרות מצב של שיווי משקל תמידי.
המדע המודרני מגלה לנו שקיימים ביקום 4 כוחות יסודיים שההבדלים ביניהם מבחינת עוצמה לעומת טווח השפעה הם קריטיים למציאות ההוויה הפיסיקאלית. למשל, הכוח הגרעיני החזק מתגבר בקלות על הדחייה החשמלית בין הפרוטונים בגרעיני האטומים ולכן גרעיני האטומים יציבים. אולם טווח הפעולה שלו קצר מספיק כדי למנוע קריסה של כל החלקיקים האלמנטאריים זה לתוך זה ובכך מאפשר קיום של אטומים נבדלים ע"י הדחייה החשמלית של ענני האלקטרונים שלהם.
המדע המודרני מגלה לנו שקיום חיים מחייב תנאים מאוד ייחודיים. לנוזל החיים, מים, יש תכונות המבדילות אותו מכל החומרים האחרים. מים קיימים ביקום בכמויות עצומות, כאדים וכקרח (גז ומוצק). ספק אם יש עוד מקומות מחוץ לכדור הארץ בהם יש מים נוזליים ההכרחיים לקיום חיים.
תופעת החיים מתאפשרת בזכות קרינת השמש המאפשרת פוטוסינתזה – יצירת חומרים מורכבים (אבני הבניין של החיים) ממולקולות פשוטות, תהליך שכשלעצמו אינו ספונטני ע"פ חוקי הטבע (החוק השני של התרמודינאמיקה).
גודלו של כדור הארץ מאפשר החזקת אטמוספרה גזית קבועה ויציבה. מחזור המים בטבע הוא מדהים בעקביותו למרות שמים לא נמצאים בשיווי משקל תרמו דינמי בשום מקום ע"פ כדור הארץ.
אנו מוגנים מפני הרכיבים ההרסניים של קרינת השמש ע"י חגורות אלקטרומגנטיות הנמצאות מעל האטמוספרה.
אנו מוגנים מגרמי שמיים הרסניים הנמצאים במערכת השמש שלנו ע"י כמה חגורות הגנה. כוכב הלכת הענקי צדק והירח הם מרכיבים חשובים במערכת הגנה זו.
לגרעין כדור הארץ החם (עקב פעילות גרעינית?) יש תפקיד חשוב בשמירה על טמפרטורות המאפשרות חיים על פני האדמה.
אין ספק שהגילוי המופלא המרשים והמרגש ביותר של המדע המודרני הוא הכימיה של החיים ותוצאותיה. כל שבריר עלה של עשב, עליו אנו עשויים לדרוך בלי תשומת לב, מהווה אוסף של מערכות משוכללות ביותר להנדסה כימית העובדות "0" ליקויים.
לרשות העלים עומדים מיקרו ריאקטורים הבנויים ממבנים חלבוניים המתאימים במדויק למולקולות איתן הם עובדים. אלפי חומרי טבע מורכבים מיוצרים בעלים בתהליכי שרשרת, במקביל וביעילות של 100%. הגורם הקריטי בפעולות הכימיות המתבצעות בעלי הצמחים הוא הבו-זמניות. הכימיה של החיים דורשת תזמון מדויק של כל התגובות הכימיות המורכבות הקורות במקביל ובטור.
ניתן לומר שטובי המוחות בעולם המדע במקצועות הכימיה, מדעי החיים והרפואה, שוקדים בעצם על חיקוי עלוב של הכימיה של החיים ותוצאותיה.
הנדסת הבניין המפוארת ביותר, לא מגיעה לקרסוליה של הנדסת הבנין של הקרסול (ברגל). מגדל האייפל המפורסם בפריז, כמו גם מבנים מסובכים נוספים, מיישמים למעשה את עקרונות הנדסת הבניין של עצמות הרגליים שלנו (בלשון המקצועית: מבני מסבכים).
הנדסת המחשבים המשוכללת ביותר שנמציא, היא חיקוי עלוב להנדסת המוח שבה המיתוג הוא ע"י אלמנטים גמישים: ממבראנות זעירות במבנה ננומטרי שהפרשי הריכוזים של תמיסות הנוזלים ביניהם יוצרים הבדלי פוטנציאלים. המצלמה הדיגיטלית המשוכללת ביותר היא חיקוי עלוב להנדסה האופטו-אלקטרונית (פעולה רציפה) של העין. השרירים ואספקת האנרגיה שלהם וכן המפרקים הם שעור מאלף בהנדסת מכונות.
הצצה לתוך חיידק בודד, באמצעות המיקרוסקופיה המשוכללת המצויה בידנו כיום, מגלה עולם הנדסי מופלא הכולל מערכות ננו-מטריות ומיקרומטריות מתוכננות לפרטי פרטים העובדות בתאום ומאפשרות הנדסה כימית מדויקת ויעילה, אספקת אנרגיה אמינה, תנועתיות ותקשורת.
ומעל לכל – הצופן הגנטי: מערכות אכסון האינפורמציה. תכניות הבניה של עולם החי והצומח הנעולות בכספות (שרשראות DNA העשויות כרוכסן הנפתח ונסגר לפי הצורך וארוזות בצורה קומפקטית להפליא בכרומוזומים) ומתורגמות בדייקנות מפליאה בתזמון הנכון לחלבונים ושאר המקרו-מולקולות המרכיבים את התאים היוצרים יחד את התבניות ההנדסיות הנדרשות בחיקוי מושלם לתבנית האם.
התבוננות אובייקטיבית בנבכי הטבע והכרות עם הכימיה של החיים ותוצאותיה, אמורות להביא אותנו להתפעל אין קץ. בעצם, המדע המודרני הוא הכלי החשוב ביותר של האנושות להתפעל ממציאות החיים וההרמוניה המופלאה בטבע.
לאפשרות שקומבינציה של אדמה, אוויר, מים, קרינת שמש והרבה זמן מביאה בהכרח להתפתחות חיים ספונטנית, יש הסתברות אפסית. למעשה, הבנת הכימיה של החיים על סמך הניסיון היומיומי של הכימאים, דרך התנהלותן של תגובות כימיות מכל הסוגים, מביאה בהכרח למסקנה שדומם לא יכול להפוך לצומח או חי במקרה, בתהליך ספונטני.
תיאוריית האבולוציה של דרווין היא אוסף של ספקולציות בלתי ניתנות להוכחה. היא לא יותר מאשר אמונה פנאטית ביכולתן של תאונות גנטיות מקריות להתמיין ע"י לחץ סביבתי (מה שקוראים 'חוקי ברירה') וליצור במקרה מערכות הנדסיות מורכבות.
האפשרות שתאונות גנטיות סדרתיות גם לאורך זמן ממושך תיצורנה מערכות מורכבות כמו עין, סבירה בערך כמו האפשרות שמערבל שלתוכו נזרקים רכיבים פלסטיים, מתכתיים, זכוכיתיים וכו', יכול ליצר מצלמה דיגיטלית (אם נותנים לו מספיק זמן להסתובב).
לתיאוריה של דרווין אין אף הוכחה אמיתית. כל התופעות הנצפות באשר ליחסי גומלין בין תורשה לסביבה הינם לא יותר מאשר כוונון עדין הכרחי הנובע מכך שלכל תכונה ותכונה של יצור צומח או חי, יש מרחב תמרון גנטי. מרחב תמרון גנטי זה מאפשר התאמה מוגבלת ביותר לשינויים סביבתיים. אבל יותר חשוב, הוא הוא המאפשר את המגוון המופלא בעולם החי והצומח, כמו גם את העובדה שלכל יצור ויצור (מאותו מין) יש יחוד משלו.
אולם, למרחב תמרון גנטי זה אין יכולת להוסיף אינפורמציה וליצור תכונות חדשות.
את תיאוריות האבולוציה דוחפות מאפיות מדעיות במסגרת המלחמה בין הליברליזם והשמרנים בעולם הנוצרי.
למעשה, הכוח המניע האמיתי לכך שתיאורית דרווין כבשה את הדעת העולמית הוא הרצון של נוצרים אינטלקטואלים ואינטליגנטים רבים להשתחרר מהדת השקרית המושלת בהם באמצעות הכנסיות הנוצריות למיניהן. דרווין לא היה איש מדע, הוא היה הוגה דעות וספקולנט (מבריק). התיאוריה שלו אינה מדעית! גדולי המדענים במשך הדורות הבינו אכן שתגליות המדע המודרני דווקא משקפות תכנון תבוני ושאדרבא, אי אפשר להבין את העולם ללא כוח עליון, דווקא על סמך הכרותינו עם הבריאה דרך המדע המודרני. הרשימה ארוכה וכוללת את גלילאו, קופרניקוס, ניוטון, פסטר, אינשטיין, שרדינגר, פלנק.
שלושת האחרונים הם אבות הפיסיקה המודרנית.
תשובה לשאלה שלישית
- חשוב לציין שהתקדמות המדע המודרני איננה מביאה בהכרח להרחבת הדעת של המדענים. אדרבא, התקדמות המדע המודרני מאפשרת ומחייבת חקירה לעומק, עקב התפתחותם המדהימה של הציוד המדעי ויכולות המחשוב בעשורים האחרונים. לכל תחום מדעי ישנם עשרות תת תחומים הדורשים מקצוענות וירידה לפרטים. הידע האנושי נמצא בהתפוצצות רבתי, הוא מכפיל עצמו תוך שנים ספורות. המחשוב, מערכות המידע והפרסום, נגישות מידית למאגרי ידע, הציוד המדידה המתוחכם הגדילו את עומס העבודה של אנשי המדעים המדויקים ואת התחרות לרמה של מרוץ מטורף.
הקריירה המדעית משולה למסע רפטינג בתוך קניון כשהמדען נלחם בכל כוחו לעמוד באתגרי הזרם הסוחף. וודאי שאין לרב המדענים הפעילים לא זמן ולא סיכוי לעצור, לטפס על קירות הקניון ולהסתכל מסביב.
דווקא בדורות הקודמים הייתה למדענים בפיסיקה ובכימיה, תפיסת עולם רחבה ויכולת אינטגרציה טובות בהרבה מאלו של המדענים כיום.
במדעים מדויקים עדיין סופה של האמת לצאת לאור, שכן המדידות קובעות. הנחות שאינן עולות בקנה אחד עם המציאות סופן להתגלות ולהתבטל מן העולם, בפרט אם הן סנסציוניות ומהפכניות.
לעומת זאת, בכל חקר העבר, כמו גם בנושאים רבים הקשורים למה שקוראים 'מדעי האדם' תיתכנה השתלטותן של תפיסות עולם מסוימות על הדעת האנושית, שכן היכן שאין אפשרויות למדידות מדויקות, אין אפשרות גם להפרכה של ספקולציות (גם אם אין להן רגליים).
לסיכום, האמונה העיוורת של אנשי מדע רבים, בייחוד במדעי החיים (ביולוגיה) בתיאורית האבולוציה של דרווין איננה נובעת מהרחבת הדעת או התפקחות מדעית קודמת, אלא מחוסר זמן ויכולת (ואף מוטיבציה) להיכנס לפרטי הפרטים.
לחלק גדול מהמדענים בתחום מדעי החיים הכשרה מוגבלת מדי בכימיה המביאה להבנה שטחית מדי של התחכום בכימיה של החיים. בהקשר הזה, כדאי מאוד לקרוא את שני הספרים הנפלאים של Michael Denton על תיאורית האבולוציה (1985) ועל היעוד בטבע (1995).
תשובה לשאלה רביעית
- עם ישראל טוען טענות חצופות ומרחיקות לכת:
- ראשית! עם ישראל חווה התגלות המונית בו זמנית של האלוקים למיליוני אנשים (3 מיליוני גברים נשים וילדים). מדובר באירועי יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, מסעות עם ישראל במדבר סיני ובסוף המסע, כבוש ארץ ישראל הניסי מיד הכנענים החזקים.
- האלוקים נתן לעם ישראל תורה ייחודית – הוראות יצרן, ודרש ממנו להוביל את האנושות לקראת תיקונה המלא והשלם
- התורה נועדה אך ורק לעם ישראל המקורי וצאצאיו. שאר העמים לא מחויבים לתורת ישראל. אולם בתוך תורת ישראל יש גם תורה לשאר העמים והם מחויבים לה. לתורה זו קוראים 7 מצוות בני נח.
יחד עם זאת, השייכות לעם ישראל איננה על בסיס גזעי או תורשתי בלבד. בני עמים אחרים יכולים להסתפח אל עם ישראל ולהיות חלק מהברית הישראלית וזאת ע"י תהליך מובנה, מורכב ומחייב הנקרא: גיור כהלכה.
- שאנו אומרים "תורת ישראל", "התורה", למה אנו מתכוונים?
המסמך הנבואי החשוב ביותר הוא חמישה חומשי תורה שהועברו לעם ישראל ונחתמו ע"י משה רבינו, לפני כ-3280 שנה.
התורה כוללת כמות עצומה של אינפורמציה, כולל תוכנית בריאת העולם, עתידו ותפקודו,תקציר תולדות המין האנושי עד מות משה רבנו ואת תקציר כל המצוות שעל עם ישראל לשמור.
אינפורמציה זו נמצאת בתורה בארבעה רבדים – פשט, רמז, דרש וסוד.
חלק לא מבוטל מן האינפורמציה רמוז או מוצפן. אפשר בהחלט לטעון שחמישה חומשי תורה מהווים ספר תקצירים מתוחכם שחלק קטן בלבד מהאינפורמציה הצפונה בו גלוי.
במקביל לתורה הכתובה המתומצתת, הועברה לעם ישראל התורה בכללותה, בעל פה. התורה בעל פה כוללת את מלא האינפורמציה בנושאי היסטוריה, טבע, העולם המוחשי והעולמות הרוחניים, בריאת העולם, הכללים על פי הם מנהיג האלוקים את העולם הגשמי ותולדות בני האדם ומוצאיהם וכן הדרכה מפורטת כיצד שומרים מצוות ואיך צריך ליישם את שמירת המצוות לכל מצב, לכל מציאות ולכל התפתחות (מתוך ידיעה שהעולם אכן מתפתח ומשתנה, עקב חופש הבחירה והיצירה של בני האדם). כך שעיקר התורה הוא בעצם מה שאנו קוראים "התורה שבעל פה".
היא כוללת את כל האסמכתאות לתורה, כך שברור שכל כולה עם כל הקיפה העצום, אחוזה בתורה הכתובה.
התורה שבע"פ הייתה אמורה להילמד בע"פ בלבד בכל דור ודור, ולהיות מועברת בע"פ מדור לדור.
התורה שבע"פ נכתבה בחלקים אך ורק עקב יציאת עם ישראל לגלות, כדי לשמור עליה. נכתבה המשנה ונחתמה לפני 1800 שנה, לאחר מכן נכתבו ונחתמו התלמודים, ירושלמי לפני כ-1650 שנה ובבלי לפני כ-1500 שנה.
במקביל נכתבו ספרי מדרשי תנאים על התורה. על בסיס התלמודים, המשיכה התורה שבע"פ להיכתב ע"י חכמי ישראל לדורותיהם והיא ממשיכה להיכתב עד עצם היום הזה.
עם השנים נכתב גם החלק הסודי שבתוכה, פנימיות התורה, החל בספר הזוהר, ספר "עץ החיים" של ר' חיים וויטל, תלמיד האר"י, ובעקבותיו ספרות ענפה הנקראת: סוד, קבלה, פנימיות התורה, ע"י אנשים מוסמכים שקבלו רשות וסמכות לכתוב את הדברים לבל ילכו לאיבוד.
יש לציין שחלק 'הסוד' הכתוב נשאר למעשה סודי. ניתן להבין אותו באמת רק כשלומדים עם אנשים מוסמכים. לא ניתן להיות אוטו-דידקטי באשר לרב ספרי התורה שבע"פ. ללא מסורת לימוד, ללא עזרה של מורים מוסמכים (שקבלו מהדורות הקודמים) לא ניתן באמת להבין את רב ספרות התורה.
בתורת ישראל מובנות כמה וכמה הבטחות.
היא מהווה ברית וחוזה לכל דבר בין עם ישראל לאלוקים: אם עם ישראל ישמור את התורה הרי תובטח לו ישיבה בשלום בארץ ישראל, ישיבה שיש עימה שפע, ביטחון ושלום אמת עם כל העמים על בסיס הבנת העמים את תפקודו הייחודי של עם ישראל (לטובתם!!!). אם עם ישראל יבגוד בברית ויכשל בשמירת התורה הוא יסבול קשות: הארץ תקיא אותו מתוכה והוא יצא לגלויות ארוכות, מרירות וארוכות.
אף על פי כן, הברית עם עם ישראל היא נצחית. חזרתו של עם ישראל לשמירת הברית הזו (ברית התורה) תחזיר לו את זכויותיו כעם סגולה היושב לבטח בארצו, ארץ ישראל. כידוע, עם ישראל הפר את הברית ובגד בתורה כמה פעמים.
התוצאה לא איחרה לבוא. עם ישראל יצא פעמיים לגלות, היציאה לגלויות לוותה בחורבנות נוראיים כפי שהובטח בתורה. וכן, הגלויות לא היו מסעות טיולים בחו"ל אלא מסכת נוראה של סבל, ממש כפי שהובטח בתורה (עיין פרשות בחוקתי, תבוא, ניצבים, וילך, האזינו). עם ישראל חזר לארצו בפעם השלישית והקים מדינה חילונית שמשמעותה בגידה בתורה ובברית. התוצאה די ברורה, אדמת הארץ רועדת מתחת לרגלינו, מאז תחילת המפעל הציוני לפני יותר ממאה שנה לא היה לנו יום אחד של מנוחה. לא היה יום בודד שבו לא נרדפו כאן יהודים על חייהם. להביא לכאן מיליוני יהודים שיחללו שבת בפרהסיא מהווה חוסר אחריות משווע: כמו ישוב המוני אנשים על פסגת הר געש פעיל!
הציונות החילונית סברה שהיא מצילה את עם ישראל מהאנטישמיות הנוצרית. ובכן – האנטישמיות הנוצרית חיה וקיימת גם במדינות ששכחו איך נראה יהודי. לעומת זאת, הציונות הצליחה ליצר אנטישמיות מוסלמית גורפת (מאינדונזיה ועד מאוריטניה) שאיננה פחות מסוכנת מזו הנוצרית.
- ה. הטענה החמישית של עם ישראל היא שבמשך אלף שנה, מאז תחילת הנבואה הרשמית לעם ישראל (משה רבינו), היה ליווי צמוד לעם ישראל ע"י אלפי נביאים – אנשי מופת שזכו להתגלויות אלוקיות. למשל, כשעם ישראל יצא לגלות בבל הוא ידע היטב מדוע נגזרה עליו גלות זו, בזכות הליווי הצמוד של נביאים כישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ואחרים.
הנבואה פסקה לפני כ-2400 שנה עם פטירתו של אחרון הנביאים – מלאכי.
- ו. טענה שישית של עם ישראל – בשלהי תקופת הנבואה היה לעם ישראל מוסד רוחני עליון שנקרא "אנשי הכנסת הגדולה" שכלל את אחרוני הנביאים (חגי, זכריה ומלאכי) שהיו לו הכלים לדעת מתי פסקה הנבואה ואילו ספרים שהיו לעם ישראל נכתבו כולם בהשראה נבואית. נמצאו 24 ספרים כאלה ונאגדו במה שאנו קוראים היום תנ"ך. אנשי הכנסת הגדולה הגיהו את הספרים ודאגו שלעם ישראל תהיה מהדורה אחידה ומוסמכת של התנ"ך
- ז. טענה שביעית – מאז תום הנבואה לא חדל קשר כלשהו בין אלוקים לעם ישראל.
תורת ישראל הועברה מדור לדור ע"י ענקי עולם, גאונים אינטלקטואלים ואנשי מופת רוחניים ומוסריים.
ניתן למתוח מעין קווי מתח גבוה בין מתן תורה ועד ימינו אנו, לאורך היסטוריה של למעלה מ-3300 שנה, מתן תורה לכלל ישראל – אנשי הכנסת הגדולה – תנאים – אמוראים – סבוראים – ראשונים ואחרונים (ראו את הפסקה הפותחת את מסכת אבות, סוף סדר נזיקין במשנה).
פועל יוצא של שרשרת העברה זו של התורה היא – שהתורה נשארה תורת חיים בכל דור ודור.
התורה נתנה לא רק לעם ישראל של לפני 3300 שנה אלא לכל הדורות ויש לה את כל הכלים להתאים את עצמה לכל שינוי והתפתחות.
הרי טענתנו היא שמקור התורה הוא באלוקים הכול יכול. האלוקים ידע מראש שהמין האנושי לא אמור לדרוך במקום אלא להתפתח. ולכן לא פלא שהתורה מכילה לכתחילה את כל הכלים והכללים כך שבכל דור ודור יוכלו בני ישראל לחיות על פי התורה ללא שום התפשרות וצורך לוותר על קדמה אנושית אמיתית. חיי התורה אינם סותרים או מפריעים לשום קדמה אנושית, חברתית, מדעית וטכנולוגית. פועל יוצא מהאמור לעיל הוא שיהודי שומר תורה ומצוות, העוסק בלימוד תורה שיטתי,נמצא מחובר באופן ישיר למעמד הר סיני ויש לו כלים לעשות היום בצורה מושלמת את רצון האלוקים (למרות שהוא הועבר באופן רשמי לעם ישראל לפני למעלה מ-3320 שנה).
עד כאן טענותיה היסודיות של היהדות.
להלן נסקרות בקצרה עמדותיהם ומצבן של דתות אחרות לעומת היהדות.
דתות המזרח אינן שייכות כלל לדיוננו שכן הן אינן מונותיאיסטיות, הן אינן מדברות בשם בורא עולם, הן לא מתיימרות להתבסס על תופעות התגלות של אלוקים כל יכול, בורא עולם יחידי לבני אדם.
הבשורה העיקרית של דתות המזרח היא שהאדם הוא חיבור בין גוף לנשמה ושהנשמה היא נצחית, נשארת, מתגלגלת לאחר שהגוף כלה.
הנצרות מסכימה עם 5 הטענות היסודיות של עם ישראל דלעיל, ללא שום עוררין.
הנצרות מקבלת את התנ"ך היהודי על 24 ספריו כספרי נבואה המבטאים התגלות אמיתית של האלוקים לעם ישראל, וכתובה כולה ברוח הקודש.
אולם, הנצרות טוענת שעם ישראל גמר את תפקידו לפני כ-2000 שנה עם הופעתו של ישוע מנצרת שהולידה ברית חדשה והפעם בין האלוקים וכל המין האנושי (דרך הכנסיה או הכנסיות הנוצריות כמובן…).
האסלאם לעומת זאת, לא מקבל את התנ"ך כאמת בלתי ניתנת לערעור ולחלוקה.
מוחמד, בספרו הידוע הקוראן, ערבב את התיעוד בתורה וסירס אותו.
טענתו הבסיסית של מוחמד היא שהוא הוא הנביא האחרון, המילה האחרונה של האלוקים לאנושות.
גם מוחמד ואיתו המוסלמים כולם, מסכימים שרעיון ההתגלות וחוויות ההתגלות הגדולות והמשמעותיות בתולדות המין האנושי באו מעם ישראל. עם ישראל הוא גם על פי האיסלם עדות והוכחה לתופעה החשובה ביותר בתולדות האנושות שהיא תופעת ההתגלות והנבואה.
לא כאן המקום להראות ששתי הדתות הללו, 'בנותיה' של היהדות, הן שקריות. חכמי ישראל לדורותיהם התמודדו היטב עם הנצרות והאסלאם. בכל הויכוחים רבים שחלקם מתועדים, בין חכמי ישראל וראשי הנצרות או האסלאם, הייתה ידם של הראשונים על העליונה. נכתבו גם ספרי יסוד בנושאים אלה.
למשל, רבי יהודה הלוי חיבר יצירה מונומנטאלית הנקראת 'ספר הכוזרי' שבה הוא מעמת את השקפת היהדות ואמיתותה, מול הנצרות, האסלאם והפילוסופיה היוונית המזוקקת (זו המאמינה בקיומו של כוח עליון אחד אבל רחוק). גם רבי משה בן מיימון התמודד באופן מרשים עם דתות ופילוסופיות שרווחו בימיו בספרו המפורסם "מורה נבוכים".
ספרים אלה ואחרים מוכיחים את עליונותה ואמיתותה של היהדות לעומת כל הדתות האחרות. לא אגזים אם אומר שיצירה כמו ספר הכוזרי מצביעה על כך שתורת ישראל היא בעצם האמת הרוחנית הממשית היחידה של המין האנושי (עיין שם).
תשובה לשאלה חמישית
- תורה משמיים??? האומנם?
יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה היו חוויות לאומיות למאות אלפי משפחות שמאז מעבירות את המאורעות הללו מדור לדור בצורה חוויתית.
ישנו רצף תרבותי, היסטורי, לשוני, בעם ישראל לדורותיו במשך אלפי שנים. עם ישראל יודע קרוא וכתוב משחר היווצרותו והוא מתאפיין בתרבות לימוד שבבסיסה ספרי התורה המועתקים אחד מהשני מדור לדור. לא ניתן היה בשום תקופה בתולדות עם ישראל לסובב למיליוני אנשים את הראש ולשתול במוחם את סיפור יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מתן תורה וחווית הנבואה. לטענות שסיפורי התנ"ך הם אגדות עם, כפי שטוענים אבירי ביקורת המקרא, אין שום בסיס עובדתי, היסטורי. יתרה מזאת, אנו יודעים שהתורה נחתמה לפני כ- 3280 שנה, עם מותו של משה רבינו, ערב כניסת עם ישראל לארץ ישראל. אולם גם ראשי הכופרים לא יכולים לטעון שהתורה נחתמה אחרי תרגום השבעים לפני כ-2200 שנה (המלך היווני-מצרי תלמי, הכריח אז שבעים מחכמי ישראל, לתרגם לו את חמשת חומשי התורה ליוונית). תרגום השבעים הפך את 5 חומשי תורה להיות נחלת הספריות המלכותיות ברחבי העולם.
כך שמאז תרגום תרגום השבעים לא ניתן היה לשתול שום מילה ואפילו אות נוספת בתורה.
בפרשות בחוקתי (ויקרא פרק כ"ו ואילך) ופרשות תבוא, ניצבים, ויילך, האזינו (דברים פרק כ"ח ואילך) עם ישראל מוזהר שאם יבגוד בברית עם האלוקים, ארץ ישראל תבעט בו לכל הרוחות והוא יצא לגלויות קשות ומרות.
בתורה ישנם תסריטים שנכתבו מאות שנים רבות לפי שהם קרו במציאות (עקב בחירות רעות של עם ישראל). אני ממליץ לקרוא בעיון רב את הפרשות הללו שכתובות בעברית פשוטה יחסית, שגם ילד יכול להבין.
כך שרק מי שיש לו שליטה מוחלטת בטבע ובהיסטוריה, יכול לתאר תסריטים כאלה, מאות שנים לפני שהן קרו באמת ובהקשר המדויק להתרחשותם – בגידה של עם ישראל בברית שלו עם האלוקים.
ישנן עוד כמה הבטחות בתורה כמו- היכולת הכלכלית של עם ישראל החקלאי להתגבר על המחסור עקב שנות שמיטה ויובל (2 שנים צמודות ללא עבודת אדמה) וכמו ההבטחה שעליה המונית לבית המקדש בירושלים בשלשת הרגלים (פסח, שבועות, סוכות) שמשמעותה בין השאר, הפקרת ערי הגבול, לא תנוצל אף פעם ע"י אויבי עם ישראל להתנפל עליו. שום כותב אנושי של תורה כלשהיא, לא היה מעז להבטיח דברים כאלה, שאמורים להיבדק באפן תקופתי.
הטענות דלעיל הן רק על קצה המזלג. הכרות מלאה עם התורה על 4 רבדי האינפורמציה שהיא כוללת: פשט-רמז-דרש-סוד (פרדס) ועל מנגנוני ההעברה שלה מדור לדור יכולת להביא כל אדם רציונאלי, בעל שכל ישר, למסקנה שהמקור של התורה איננו בני אדם, אלא מי שיצר אותם ושולט בהם ובטבע הסובב אותם במרחב ובזמן.
תשובה לשאלה שישית
- למי אנחנו קוראים בדרך כלל חז"ל ? ומי נכלל בקטגוריה הזו?
תורת ישראל מועברת מדור לדור ע"י אנשים מוסמכים שזכו לתפקיד הזה ע"י מפעלי חיים שכללו לימוד אינטנסיבי כל חייהם ועבודה עצמית על המידות והאישיות. הכרות עם ראשית השרשרת הזו מובאת במסכת אבות (סוף סדר נזיקין במשנה) אנו יודעים מי היו הנביאים שכתבו את ספרי התנ"ך השונים.
לאחר שיבת ציון מגלות בבל, היה לעם ישראל מוסד רוחני עליון שנקרא "אנשי הכנסת הגדולה" שכלל את 3 הנביאים האחרונים, חגי, זכריה ומלאכי.
אנשי הכנסת הגדולה הם אלה שחתמו את התנ"ך על 24 ספרי, כספר הנבואה המוסמך של עם ישראל.
אנשי הכנסת הגדולה יצרו את התשתית ללימוד התורה כתרבות החיים הבסיסית של עם ישראל. לימוד התורה היה בעל פה על פי חוק. תלמידי וממשיכי הכנסת הגדולה היו התנאים.
תקופת התנאים נמשכה כל תקופת בית שני ועד כ-130 שנה אחרי חורבנו (כ-200 שנה לספירת הנוצרים).
תקופת התנאים נגמרה עם כתיבת המשנה ע"י רבי יהודה הנשיא. המשנה היא תקציר ההלכה וההשקפה היהודית. המשנה היא בעצם תקציר התורה שבעל פה. במקביל למשנה נכתבו מדרשי התנאים על התורה ועיקרי ספר הזוהר (אף הוא ספר מדרשי תנאים).
במצב רגיל של עם ישראל, כתיבת התורה שבע"פ היא איסור.
לרבי יהודה הנשיא היה היתר מיוחד לכתוב את המשנה ולרבי שמעון בר יוחאי היה היתר מיוחד לפרסם את הסוד שבתורה, עקב מצב החרום הלאומי ערב היציאה הסופית לגלות רומי. כשלרבי יהודה הנשיא היה ברור שעם ישראל עומד להתחבר למעשה לתסריטים הנוראים המתוארים בסוף ספר דברים ולצאת לגלות ארוכה ומייגעת, הוא הכין לעם ישראל צידה לדרך )את המשנה). כל התנאים החשובים מוזכרים במשנה. מדובר ביחידי סגולה שזכו להיקרא תנאים כתוצאה מיכולות רוחניות ושכליות גבוהות ביותר, ובעקבות עבודה עצמית נטולת פשרות. לאחר חתימת המשנה, היא הפכה להיות הבסיס ללימוד התורה בעם ישראל (יחד עם התנ"ך וספרי מדרשי התנאים).
ממשיכי התנאים נקראו אמוראים.
יהדות ארץ ישראל התפרקה והתפזרה ברובה (עקב הלחץ הרומאי ואחר כך הנוצרי) במהלך מאות השנים הראשונות לספירת הנוצרים. לאחר כ-150 שנה מאז חתימת המשנה, רבי יוחנן, אחד מגדולי אמוראי ארץ ישראל, לקח אחריות וחתם את התלמוד הירושלמי שמהווה המשך לכתיבת התורה שבעל פה, באופן רחב יותר לעומת המשנה.
ליהדות בבל הייתה תקופה ארוכה יותר של יציבות שנמשכה כ-300 שנה לאחר חתימת המשנה (עד 500 שנה לערך לספירת הנוצרים).
רב-אשי ורבינא, מגדולי האמוראים, ראו שתקופת היציבות של יהדות בבל מגיעה לקיצה. הם לקחו אחריות וחתמו את התלמוד הבבלי.
שני התלמודים, הבבלי והירושלמי הם מסמכים מקבילים ודומים. התלמוד הירושלמי הוא קצרני, עקב מצב החרום שבו נכתב ונחתם. בניגוד לתלמוד הבבלי, הוא כולל דיון על כל המסכתות ה'חקלאיות' של סדר זרעים. התלמוד הבבלי לא כולל דיון במסכתות של סדר זרעים, למעט מסכת ברכות, אך הוא רחב ומקיף וכולל הרבה יותר חומר מהתלמוד הירושלמי. הוא מוגה היטב ומהווה את המסמך התורני היסודי של עם ישראל. בתלמוד הבבלי כתובים למעשה עיקרי התורה שבעל פה בהרחבה.
עם חתימת התלמוד הבבלי, הוא הפך לבסיס העיקרי והחשוב ביותר ללימוד התורה. התלמודים מראים בצורה שיטתית כיצד ההלכה היהודית המורכבת לפרטי פרטיה, נגזרת כולה מהתורה שבכתב.
בשני התלמודים מוזכרים תנאים ואמוראים. גם אלו שזכו להיכלל בתלמודים היו יחידי סגולה, ענקים אינטלקטואלים ורוחניים ללא עוררין.
המושג חז"ל כולל בעיקר את התנאים והאמוראים המוזכרים במשנה ובתלמודים (מה שאנו קוראים גמרא).
לימוד התורה נמשך ברצף ומאז חתימת התלמוד הבבלי ועד ימינו אנו עדים להעברת התורה מדור לדור תוך עמל בלתי פוסק, מאמץ אינטלקטואלי של מאות אלפי תלמידי חכמים לאורך הדורות. אף על פי כן, לתנאים ולאמוראים נשמר מעמד ייחודי. מיוחסת להם חשיבות עליונה בהעברת התורה. הם הם שהניחו בעצם את עם ישראל על מסלול לימוד התורה כתרבות החיים האמיתית והיסודית שלו. לכן, כל עימות בין תורת ישראל ומדע, תורת ישראל ופילוסופיה, תורת ישראל ודתות אחרות, חייב להיות קשור לדעות התנאים והאמוראים כפי שהן כתובות ומוסברות במשנה, בספרי מדרשי התנאים (כולל ספר הזוהר) ובתלמודים.
כל גדולי ישראל (הענקים!) שבאו אחרי האמוראים, מתבססים עליהם, מבטאים כלפיהם הערצה והערכה עצומות וממשיכים את דרכם האינטלקטואלית, הרוחנית וכמובן ההלכתית.
תשובה לשאלה שביעית
- מה בעצם כתוב בתלמודים?
שני התלמודים (ירושלמי ובבלי) כתובים כהקלטות של דברי חז"ל בדיוניהם על המשנה. דרך הלימוד של האמוראים הייתה על פי מסכות המשנה ופרקיהן. בתלמוד מובאים כסדר קטעים מהכתוב במשנה ועל כל קטע משנה מעלים האמוראים לדיון את כל הנושאים הרלוונטיים: עניינים לשוניים, משא ומתן הלכתי, בדיקה מדוקדקת של המשנה מול מקורות מקבילים (מספרות התנאים), דיונים פילוסופיים, היסטוריים, מוסריים ואף מדעיים לפי הצורך, הכול על פי הזיכרון, לימוד בע"פ בדרך אסוציאטיבית. כך שדיון שתחילתו בדיני סוכה למשל, יכול להסתעף לדיני שבת, דיני ממונות, דיונים בענייני רפואה ודברי השקפה מרחיקי לכת. הדברים כתובים בלשון חופשית, ללא מעצורים, כדיון פתוח ללא צנזורה ולכאורה ללא עריכה והגהה משמעותיים.
נראה שכוונת כותבי התלמודים הייתה להעביר את דברי האמוראים כמות שהם, ללא סינון, בלי לעשות חשבון לכל מיני קוראים פוטנציאליים שעשויים להיפגע מדברי האמוראים כגון – יהודים הרחוקים מדרך התורה (מה שקוראים עמי הארצות), גורמים שלטוניים יהודים ולא יהודים, נכרים עובדי אלילים והאוחזים בדת הנוצרית (התלמוד במסכת סנהדרין מביא דברים חמורים אודות האיש שעל שמו נקראת הנצרות וחבר תלמידיו/מרעיו).
למרות האופן הפתוח והחופשי לכאורה שבו מובאים דברי האמוראים בתלמודים, מקובל עלינו שכל מילה הכתובה בהם מדודה וחשובה.
התלמודים הם הבסיס העיקרי והחשוב ביותר ללימוד התורה ונכתבו עליהם אלפי ספרים בדורות שלאחר חתימתם, עד ימינו אלה.
לכל מי שלומד אותם ברור שמדובר במסמך מתוחכם ביותר הכולל רובדי אינפורמציה רבים.
ניתן לחלק את דברי האמוראים מבחינה תוכנית לשנים: משא ומתן הלכתי הדן באופן שמירת המצוות כפי שמשתקף במשנה (כנקודת מוצא) וכל מה שאינו משא ומתן הלכתי. יש לציין שבמקרים רבים המשא ומתן ההלכתי אינו נגמר בהכרעה אלא משאיר את הפסיקה לשיקול דעת נוסף (מעבר לדיון בתלמוד).
החלק שאינו משא ומתן הלכתי כולל דיוקים ללשוניים, באורים נרחבים ותוספות אינפורמציה למסופר בכל התנ"ך על 24 ספריו, פרקי היסטוריה, השקפה מוסרית, הסברים לדרכי הנהגת האלוקים ודיונים במציאות הפיסית: רפואה, טבע, בעלי חיים והתנהגותם, אסטרונומיה וגיאוגרפיה.
מסרים רבים מובאים במשלים וסיפורים שחלקם נראים במבט ראשון כתלושים מהמציאות ואלו נקראים אגדתא.
גם דיונים רבים העוסקים במציאות הטבעית: רפואה, אסטרונומיה, גיאוגרפיה, נראים לפעמים בלתי מתאימים למציאות המוכרת לנו.
נשאלת השאלה איזו אינפורמציה היה לחז"ל מנדט להעביר?
מקובל עלינו שכל דברי חז"ל אמת. גם לדברי חז"ל הסותרים לכאורה את המציאות המוכרת לנו, יש משמעות חשובה. מקובל עלינו שלא כל דברי חז"ל נהירים לנו. חלקם כוללים אינפורמציה מוצפנת שתתגלה במלוא חשיבותה כשתתחדש על עם ישראל הנבואה (זו אחת מהתוצאות החשובות ביותר של הגאולה לה אנו מייחלים ומתפללים). מקובל עלינו שישנה שמירה מאלוקים שחז"ל לא יתבזו ולא יתכן שדברו דברי הבל. לכן, מקובל עלינו שאי הבנת דברי חז"ל אין תוצאתה חס וחלילה ביטולם או זלזול בהם.
השאלה היא היכן לשים את הגבול מבחינת התייחסותנו אנו לדברי חז"ל, בין דברים שחייבים להיות יסוד תפיסתנו את המציאות ודברים שאין להבינם כפשוטם (עד כדי הצורך להתעלם מהם עד לחידוש הנבואה בישראל).
ברור שלחז"ל הייתה מחויבות להעביר לנו באמינות מקסימאלית שלא ניתנת לפשרה את המסרים ההלכתיים וכיצד הם נגזרים מהתורה שבכתב (יש לציין שגם בשאר ספרי התנ"ך, מובאים מסרים הלכתיים אותם יש להבין ולהעביר). חז"ל לא חוסכים שום מאמץ בבדיקת אמינות, מהימנות ועקביות המקורות למסרים ההלכתיים שכולם נלמדו עד כתיבת התלמודים, בע"פ, מהזיכרון. אל המשא והמתן ההלכתי, פרשנות התנ"ך, דברי המוסר וההשקפה יש להתייחס כאמת תורנית ללא עוררין.
בהמשך נידונים דברי חז"ל להם לא ניתן להתייחס כפשוטם (ולפעמים אסור להתייחס כפשוטם). אין לגזור ח"ו גזירה שווה בין מאמרים "בעיתיים" של חז"ל שלא מובנים לנו לאור המציאות המוכרת לנו, ובין המשא והמתן ההלכתי בתלמודים.
אלפי הספרים שהתחברו במרוצת השנים על התלמודים, מסבירים לפרטי פרטים את רובם של דברי חז"ל שבתלמודים ומשאירים בעצם איים בודדים בלבד של אי הבנה (עדיין), אי הבנה שתתברר אי"ה עם חידוש הנבואה.
תשובה לשאלה שמינית
- איך להבין דברים בוטים וקשים הכתובים בתלמודים?
ישנם מאמרי חז"ל שבהם לשונם בוטה וחדה, הן בלגלוג על חבריהם, זלזול לכאורה בנשים, דברים קשים ביותר על נכרים (לא יהודים).
למשל, ניתן לכאורה להבין שאין לחוס על ממונם ואפילו על חייהם של "כנענים". שייך לכאורה להשוות בין נשים ובעלי חיים שכן בנשימה אחת מורים לנו חז"ל שאל לו לגבר לפסוע בין שתי נשים ובין שני בעלי חיים אלו או אחרים.
כהקדמה להבנת המאמרים הקשים הללו יש "לעשות סדר" ולתאר את השקפת עולמם של חז"ל כלפי חבריהם מוריהם ותלמידיהם, כלפי נשים ומעמדן בעם ישראל למשפחותיו וכלפי לא יהודים, כפי שברור לכל מי שאכן למד היטב את התלמודים.
מציבור של מאות אלפי ואולי מיליוני בני ישראל שחיו בבבל ובארץ ישראל בזמן חיבור התלמודים, מתוכם עשרות אלפים אולי יותר של לומדי תורה, רק יחידי סגולה זכו ששמם יוזכר בתלמודים כאמוראים.
ידוע לכל שלאמוראים היו מידות תרומיות ויכולות אינטלקטואליות מדהימות (התורה נלמדה בע"פ).
מתלמידי חכמים נדרשת בראש ובראשונה התנהגות של דוגמא אישית בכל עניין ועניין. כשהיו תלמידי חכמים שלא נהגו כבוד זה בזה, הרי הם נידונו לכליה כמו 24 אלף תלמידי רבי עקיבא שנפטרו בפתאומיות בין פסח לשבועות ועליהם אנו אבלים בימי ספירת העומר.
ברור שהאמוראים למדו היטב את השיעור הכאוב הזה. לאף אחד ממיליוני היהודים לומדי התלמודים במהלך הדורות לא היה ספק בכך שהאמוראים העריכו היטב איש את חברו והיוו דוגמא אישית בכלל הידוע "ואהבת לרעך כמוך". אם ח"ו לא היו האמוראים מסוגלים לתת דוגמא אישית בדינים שבין אדם לחברו, שמם לא היה מופיע בתלמודים כאבותיה הרוחניים של האומה הישראלית.
באשר למעמד האישה ביהדות התמונה מורכבת וכוללת כמה עובדות יסוד:
- נשים וגברים מהווים אוכלוסיות שונות מבחינת יכולותיהם ותפקידם. יחד עם זאת לא ניתן להכליל בפשטות את השונות שכן מדובר בהתפלגות רחבה של יכולות בתוך כל אחת מהאוכלוסיות. לפי חז"ל לנשים ניתנה בינה יתרה, להבין דבר מתוך דבר. לעומת זאת, נשים בממוצע רגשניות יותר מגברים.
- אי אפשר להתעלם מהגופניות השונה בתכלית. ההיריון, הלידה וההנקה מכתיבים שוני מהותי בתפקידים בחברה האנושית. התפקידים הנ"ל מעניקים לנשים מערכת קואורדינאטות פנימית מבחינת אחריות וקביעות. לכן פתרה התורה את הנשים מכל המצוות שהזמן גרמן. לא בגלל מגבלותיהן אלא אדרבא, עקב יתרונותיהן.
- מהות הנישואים ביהדות הוא חיובים של הבעל כלפי אשתו בכל האספקטים: פרנסה, בריאות, כסות וקישוט וסיפוק גופני. יחסי אישות ביהדות הם פריבילגיה של האישה.
התורה מתייחסת למיניות גברית העומדת בפני עצמה (כלומר שאינה מופנית לצורך קיום המין האנושי ולצורך הקשר הייחודי עם האישה ) בזלזול מופגן. לעומת זאת, כאשר מיניות הגבר מתייחסת לאשתו ורגשותיה (ורק אז!) הרי הוא מקיים מצווה (מצוות עונה).
- השקפת התורה ודאי בזה לפמיניזם. הגישה הפמיניסטית מתעלמת מהשוני המהותי בין המינים, מתעלמת מהצורך הבסיסי של האישה בחוויית האימהות, דוחפת נשים לתחרות לא הוגנת מול גברים ומאלצת נשים להשתעבד לקריירות סוחטות על חשבון סיפוקים בסיסיים של האישה בהבאת ילדים לעולם ובגידולם.
- התורה נתנה לגברים עליונות שלטונית מתוך השקפת עולם שכבודה של בת מלך פנימה. אולם עליונות שלטונית זו אינה הרמטית. היו לנו נביאות ומלכות שזכו לתהילת עולמים. אולם את עקר המלחמה החיצונית והעשייה החיצונית מייעדת תורת ישראל לגברים בעוד שהנשים הן הבסיס האמיתי של הקיום. לכן פסילת נשים לעדות לא נובעת בגלל נחיתות אלא מתוך הרצון להרחיק את הנשים באופן פורמאלי מתפקידים ומעמדים שיש בהם חשיפה ציבורית.
יחד עם זאת, אין מניעה ומגבלה לקריירה נשית. הנשים ודאי אינן פחות מוכשרות מגברים בממוצע, בשום יכולת שכלית או גופנית (למעט פעולות הדורשות כוח פיסי רב)
- כשחכמי ישראל קובעים ש"אדם המלמד תורה לביתו כאילו לימדה תפלות" וש"נשים דעתן קלה" הם אינם מבטאים בשום פנים ואופן, טענות על נחיתות שכלית של נשים כלפי גברים.
מאחורי הדברים האלה עומדת מציאות אמיתית לפיה בממוצע אין כישוריהם השכליים של גברים ונשים שווים. מבחינה שכלית, לגברים בממוצע יש יכולות אנליטיות יותר טובות וסיכוי טוב יותר לפעול בקור רוח במצבי לחץ בעוד שלנשים בממוצע יש כושר התבוננות עמוק יותר ותפיסת מציאות ריאלית יותר מזו של גברים.
כותב דברים אלה מאמין שכל אלו שזכו להקים בתים נאמנים ויציבים ולבנות ידידות אמת בתוכם, יודעים היטב על המגבלות והיתרונות המשלימים זה את זה של גברים ונשים וחווים יום יום את אמיתות דברי חז"ל בענייני אישות.
במציאות שבה חיו עד לזמנים המודרניים, לא היה שייך שנשים תעסוקנה בלימודים עיוניים מכל סוג שהוא שכן עול הבית החיוני קדם.
המהפכה הטכנולוגית של הזמנים המודרניים שחררה את הנשים מרב עול הבית ואכן בהתאם, פורח חינוך הבנות בעם ישראל. ככל שעול הבית פוחת (עקב הקידמה הטכנולוגית ולא עקב מיעוט בעשייה הביתית-גידול ילדים) כן מתפתח חינוך הבנות וההיצע עבורן מבחינת לימוד עיוני והטכנולוגי בחברה היהודית השורשית. ועדיין, עומדת בעינה טענת חז"ל באשר ללימוד התורה לנשים קרי – לימוד התלמוד, שהוא עבורן בזבוז זמן. נשים המתעקשות לעסוק בפלפול התלמודי במקום לעסוק בענפי תורה אחרים המתאימים להן יותר, פשוט מכלות את זמנן לריק.
הנושא הנ"ל צריך באור נוסף.
תורת ישראל כוללת ענפים רבים: ידיעת התנ"ך, הגות, השקפה, הלכה, הבנת דרך השם בהנהגת עולמו וגם פלפול, מה שקוראים שקלא וטריא.
בדרך הפלפול מתבררת ההלכה ודרכי שמירת המצוות לפרטי פרטיהן. כשחכמי ישראל קובעים "מי שמלמד את ביתו תורה כאילו מלמדה תפלות" הם מתכוונים לפלפול.
על כל נער ואיש מישראל מוטל עול לימוד התורה בקביעות. הפלפול התלמודי הוא מרכיב עיקרי בחובת לימוד התורה של הגברים. לעומת זאת, עבור רוב הנשים, התעסקות בשקלא וטריא התלמודיים מהווה בזבוז זמן בעוד שלמוד ענפים אחרים של התורה כמו ידיעת התנ"ך, הגות, השקפה ואפילו הלכה, חשוב להן מאוד ואף אמור להוות עבורן חוויה אינטלקטואלית מעשירה ומהנה.
עבור גבר בישראל לימוד התורה הוא חובה יום יומית ולפעמים עול לא קל. עבור בת ואישה בישראל לימוד התורה הוא זכות מהנה.
הנושא האחרון הנידון בפרק זה הוא יחסם של חכמי ישראל ללא יהודים. בניגוד לדתות רבות בעולם, היהדות איננה דת מיסיונרית. היא מיועדת ליהודים בלבד. תורת ישראל כוללת דרישות התנהגותיות והשקפתיות ברורות ללא יהודים, הנקראות שבע מצוות בני נח, שעיקרן אמונה באלוקים, איסור רציחה, ניאוף, גזל וגנבה,והכרה בתפקידו הייחודי של עם ישראל בעולם (בתנאי שהוא ממלא אותו ע"י חיי תורה מלאים).
היהדות מבוססת על התגלויות האלוקים לנביאי ישראל בעוד שכול הדתות האחרות בלי יוצא מן הכלל הן שיקריות שהרי יש בעולם רק דת אמת אחת.
חז"ל לא מסתירים את זלזולם בכל דת אחרת זולת היהדות שכן הם אנשי אמת.
יש הבדל גדול בין מצב שבו עם ישראל חי בארצו ויד היהודים תקפה ובין מצב שבו עם ישראל נמצא בגלויות, נשלט ע"י אומות אחרות.
להלן כמה עקרונות התנהגות כלפי האומות:
- א. לנכרים החיים בארץ ישראל תחת שלטון ישראל כשהם מקיימים את 7 מצות בני נח, יש מעמד של "גר תושב". זכויותיהם לא נופלות מאלה של יהודים.
- ב. לנכרים ממוצא כנעני, צאצאי העממים שחיו בא"י לפני כיבושה ע"י בני ישראל יש מעמד נחות וניתן לקחתם לעבדים. מעמדם כעבד כנעני מחייב אותם לשמור מצוות כנשים. אולם, שחרורם מעבדות הופך אותן ליהודים לכל דבר.
- ג. היהדות איננה על בסיס גזעי. כל נכרי יכול להסתפח אל מחנה ישראל ולהפוך ליהודי שווה זכויות ע"י תהליך גיור. תהליך הגיור כולל לימוד מדוקדק של תורת ישראל וקבלת חיוב מלא אמיתי ותמידי לשמירת תורה ומצוות.
לא שייך לספח למחנה ישראל נכרי שאיננו מוכן לשמור את כל מצוות התורה. - ד. לנכרים עובדי אלילים מעמד נחות ביותר. כל הדברים הבוטים שנאמרו בשם חז"ל על נכרים כגון – אין צורך להתאמץ להצילם או את ממונם ופרטי התנהגות המסתעפים מכך, רלוונטיים אך ורק לנכרים כאלה.
- ה. במציאות של גלות, כשיד הנכרים תקפה יש חיוב הלכתי לנהוג בדרכי שלום ולהתרחק מכל מצב שבו תהיה לנכרים תרעומת על התנהגות יהודים כלפיהם.
על היהודים בגלות להתייחס בנאמנות מלאה לארץ בה הם חיים ולהתפלל לשלומה. - ו. יש להדגיש שהעליונות של היהודים על הנכרים (עם סגולה) מבוססת אך ורק על שמירה קפדנית של תורה ומצוות ע"י היהודים ותלויה בכך. כשעם ישראל שומר היטב את בריתו עם האלוקים, הרי עצם קיומו הוא ברכה לכל המין האנושי והדברים אמורים להיות ניכרים היטב לכל הגויים. לעומת זאת, כשעם ישראל זלזל בברית, הוא הביא על עצמו את עונש הגלות ואת נחיתותו כלפי עמים שולטים. לעם ישראל במצב של גלות יש הוראות הנהגה שונות לחלוטין (כלפי הנכרים) לעומת מצב שבו עם ישראל יושב בארץ ישראל בזכות.
- ז. יש להדגיש שכל הדברים הבוטים שאמרו חז"ל על נכרים, מתייחסים לעובדי אלילים, אנשים חסרי תרבות, חסרי מוסר וחסרי חוקי הנהגה מוסכמים ומסודרים. מכל מקום, כשיד הגויים תקיפה (עם ישראל בגלויותיו) ההנהגה הקובעת היא ללכת בדרכי שלום ולא לעשות שום מעשה העלול להכעיס גויים כלפי יהודים.
ניתן לומר לסיכום שחז"ל הרשו לעצמם להתבטא בצורה בוטה, כדי להעביר מסרים ברורים וחדים. עם כל הכבוד ההדדי שרכשו איש לחברו, טעות היא טעות. חובה להעמיד כל אחד ואחד על טעותו אם הוא רק מוכן לשמוע. כשצריך להעמיד מאן דהו על טעותו (בפרת כשמדובר בטעות הלכתית העלולה להכשיל רבים) צריך לעשות זאת בלי גינוני טכס ובצורה חד משמעית. זה הוא המסר החשוב ביותר שרצו חז"ל להעביר, כשדברו בלשון בוטה (כמופיע בכמה מקומות בתלמודים).
תשובה לשאלה תשיעית
- בעניין מאמרי חז"ל תמוהים שלא מתיישבים לכאורה עם המציאות המוכרת לנו כיום: צריך לברר מה מקורות הידע שהיו לחז"ל.
ידוע המאמר על התורה "הפוך בה והפוך בה דכולי בה". חכמי ישראל לדורותיהם מאמינים שהתורה שעם ישראל קבל בסיני כוללת את תכנית הבריאה כולה, ובעצם ידע אין סופי.
השאלה היא איזה מפתחות ניתנו בידי חכמי ישראל לדורותיהם כדי לדלות מידע מהתורה. למשל, ישנן שתי 'חבילות ידע' חשובות הנקראות "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה".
ספור "מעשה בראשית" מוטמן במלואו בתורה ובחלק מסיפרי התנ"ך. במשך הדורות עסקו בו רק יחידי סגולה בודדים. ניתן לומר שמזה דורות רבים אין בידנו מפתחות לחבילת ידע זו ולכן כל עניין מעשה בראשית חסום לפנינו. בכל הקשור לבריאה, פרשת בראשית הקצרנית מגלה טפח ומכסה טפחיים. אין לנו גישה למידע האלוקי באשר לסיפור המפורט של בריאתו והכנתו של העולם הממשי לחיי האדם. אין לנו שום ידיעה לגבי הזמן האמיתי (ע"פ קצב התהליכים שאנו חווים כעת) של הבריאה. (במאמר מוסגר אין לנו שום מחלוקת עם גורם כלשהו באשר לגיל העולם שכן אין לנו שום מושג כמה זמן בימים ובשנים שאנו מונים עתה, לקחה הבריאה. המניין שלנו בשנים ה-תשס"ט = 5769 שנים, מתייחס לתולדות המין האנושי המוכר לנו בלבד).
לעומת זאת, באשר ל"מעשה המרכבה": תאור דרכי הנהגת האלוקים את עולמותיו, יש לנו ידע עצום. למעשה, מה שלומדים בקבלה, אותו חלק בתורה הנקרא 'סוד' או 'פנימיות התורה' שנפתח בפנינו, עוסק בדרך שבה מנהיג האלוקים את העולם. הספר הפשוט והחשוב ביותר המסכם זאת נקרא "דרך השם", נכתב ע"י ר' משה חיים לוצטו (רמח"ל) לפני כ-250 שנה. לרמח"ל יש סדרה של ספרים שכולם יצאו לאור במהדורות מאירות עיניים, שפורשים את דרכי ההשתלשלות וההנהגה של האלוקים בעולמותיו. יש לציין שמהלך הגילוי של החלק הזה בתורה היה מרתק, החל ברבי שמעון בר יוחאי, מיסד ספר המדרשים הנקרא "זהר" לפני כ-1850 שנה, דרך האר"י (ר' יצחק לוריא) ותלמידו ר' חיים ויטל לפני כ-400 שנה (מחבר ספר עץ החיים) ומאוחר יותר הרמח"ל, הבעל שם טוב ורבים אחרים.
האלוקים הציב אכן בפני עם ישראל דרישות רבות ואורח חיים תובעני ומאתגר. האלוקים גם שלח את עם ישראל להיסטוריה קשה ומייגעת של אלפי שנים.
יש לציין שהקושי נובע כולו מבחירות רעות של עם ישראל ובגידתו בברית עם האלוקים אבל הכול מתחיל מעצם החיוב לחיות על פי תורת ישראל.
האלוקים היה הוגן עם עם ישראל וצייד אותו בעזרי ניווט רבים.
ליהודי יש כלים אמיתיים שקבל מהאלוקים להתמודד עם אתגרי החיים בכל עוצמתם ולפעמים נוראותם.
מומלץ לקרוא בהקשר הזה ספרי יסוד כמו "דרך השם" לרמח"ל, "נפש החיים" לרב חיים מוולוז'ין, "חובת הלבבות" לרבינו בחיי וספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי (יש כמובן ספרים רבים נוספים שלא כאן הוא המקום להזכירם). כולם פורשים בצורה מרשימה את הידע שיש לעם ישראל דרך התורה, בכל הקשור להנהגות האלוקים את עולמותיו.
באופן תיאורטי, בהחלט אפשרי שתלמידי חכמים יוכלו להבין עובדות יסוד בכל תחומי החיים כולל תחומים מדעיים עמוקים מהתורה בלבד, בלי לעשות שום מחקר ותצפיות, אם יש להם את המפתחות המתאימים (סודות התורה, ידיעת הקודים והצופנים השונים) לדליית האינפורמציה ממנה.
במהלך הדורות הוכיחו תלמידי חכמים רבים ידע מדהים על העולם, ללא מחקר ותצפיות ורק מתוך עיסוק בתורה.
המשנה, התלמודים, מדרשי חז"ל וספרים מאוחרים יותר שנכתבו בעקבות התלמודים והמדרשים וספרי פרשנות התנ"ך מלאים בדוגמאות. אלבומים מפוארים שיצאו לאחרונה ע"י הרב זמיר כהן והרב עדי כהן מכילים דוגמאות מרשימות.
כמו כן, מומלץ לקרוא את הספר "המדע והאל" של הפיסיקאי ד"ר ג'רלד שרדר המראה כיצד פרשנות התורה של רש"י והרמב"ן רומזת על רב התובנות החשובות באסטרופיסיקה ובחקר תולדות היקום וכדור הארץ שהגיעו אלינו מהמדע המודרני.
לכל מי שלומד באופן שיטתי את התלמודים ומדרשי חז"ל ברור מעל ומעבר לכל ספק שחז"ל דלו מהתורה ידע מרשים ביותר על העולם בכל תחומי החיים ללא שום צורך במחקר ובתצפיות מדעיות.
אולם במקביל, יש בתלמודים ובמדרשי חז"ל לא מעט מאמרים תמוהים ביותר שלא מתיישבים בשום אופן עם המציאות המוכרת לנו היום.
דוגמא בולטת היא הדיונים האסטרונומיים המופיעים במסכת פסחים, החל מהמשנה בדף צ"ג עמ' ב' וכל דף צ"ד. מובאים שם חישובים תמוהים באשר למרחק בין כדור הארץ לשמש וכן תיאורים תמוהים באשר למהלך השמש ועוד תיאור תמוה שלפיו כדור הארץ הוא שטוח ולכן כשהשמש מהלכת מתחתיו היא מחממת (בלילה) את מקורות המים שבאדמה.
מופיעים בכמה מקומות בתלמודים גוזמאות במספרים ובגדלים. מופיעים תיאורים תמוהים הקשורים לאנטומיה ולבעלי חיים (למשל עכבר שחציו בשר וחציו עפר). ברור שתפיסת העולם האסטרונומית שאומצה ע"י חכמי ישראל לדורותיהם הייתה תפיסת העולם הגיאו-צנטרית על פיה כדור הארץ עומד במקום וכל היקום חג מסביבו ע"פ הגיאומטריות המסובכות שתוארו ע"י פטולומיוס היוני-מצרי.
הדעות המשונות דלעיל מעוררות שאלה נוקבת: איך יתכן שחכמי ישראל שעומדים לרשותם מקורות ידע אלוקיים יכולים לטעות כך?.
הרי האלוקים הכול יכול והאין סופי, בורא עולם ומנהיגו, היה אמור להעביר לבכירי העם שקבל את תורתו את הידיעות הנכונות. מדוע נתן להם לשגות ולהביע דעות הסותרות כביכול את המציאות הפיסית הפשוטה.
אנו היהודים המחוברים לתורה ולומדים אותה בשיטתיות, מאמינים אכן שכל דברי חז"ל אמת ושלכל מילה ומילה שכתובה בתלמודים ובמדרשי חז"ל יש חשיבות עצומה. אנו מאמינים בלב שלם,שהאלוקים לא נתן שחכמי ישראל המעבירים את תורתו מדור לדור יתבזו.
צריך להבין מה הייתה חובתם של חז"ל להעביר. צריך להבין גם מה היו מקורות הידע שעמדו לרשותם של חז"ל. צריך לזכור שבזמנם של חז"ל לא היה מידע מדעי מוסמך בשום תחום, ולא הייתה תשתית מחקרית לתצפיות שיטתיות ולא היו כלים לניסוח חוקי הטבע המוכרים לנו היום.
מקורות הידע של חז"ל כללו לכן יכולת מוגבלת (איש איש ע"פ דרגתו) לדלות אינפורמציה מהתורה, ניסיון חיים והתבוננות אישיים (איש איש ע"פ מקום מגוריו ותולדות חייו) וכן דעות רווחות בזמנם (למשל דעות וחכמי אומות שעם ישראל היה קשור אליהם כמו המצרים, הבבלים, הפרסיים והיוונים).
מטרתם של חז"ל לא הייתה בשום פנים ואופן להעביר לנו מסרים מדעיים. הם מודים בכך שלא יכלו לעסוק במחקר מדעי שיטתי שכן העיסוק בתורה דרש תמיד (ועדיין דורש) הקדשת זמן מלאה. הם מודים בדברים רבים לחכמי אומות העולם. חז"ל מעולם לא התיימרו להציג עצמם כמדענים.
תפקידם של חז"ל היה להעביר לנו את כל תורת ישראל ולאפשר לנו לשמור בכל דור ודור ובכל מציאות משתנה את מצוות התורה.
לצרך העניין חז"ל השתמשו במשלים רבים. חלק מהמסרים של חז"ל מוצפנים, לחלק לא מבוטל ממסרי חז"ל המופיעים בחלק הנקרא "אגדתא" בתלמודים, אין לנו בעצם היום מפתחות להבנתם.
הגאולה השלמה אליה אנו מתפללים, כוללת את חידוש הנבואה.חידוש הנבואה כולל כמובן אינטגרציה של כל הידע האנושי ובאור כל המאמרים הסתומים בתנ"ך ובדברי חז"ל.
מאחר וחז"ל הכירו היטב במגבלותיהם ומעולם לא התיימרו להיות מדענים, חכמי ישראל לדורותיהם היו (ועדיין) פתוחים לבחון כל תיאוריה מדעית, כפי שמסביר הרמב"ם בצורה ברורה ורהוטה בספרו החשוב "מורה נבוכים".
הרמב"ם מתייחס לתפיסה האסטרונומית שהייתה מקובלת על בני דורו (התפיסה הגיאוצנטרית ומבנה ה"גלגלים"). הוא טוען שאכן אין תפיסה זו סותרת את הידע שהיה לחז"ל מהתורה (כי לא היו לחז"ל שום מפתחות ללמוד אסטרונומיה מהתורה למרות שידע אסטרונומי מקיף חבוי מן הסתם בתורה).
אולם, אומר הרמב"ם, חכמי ישראל לא נעולים על שום תיאוריה אסטרונומית. בכל עניין ועניין שבו אין לחכמי ישראל ידע ברור מהתורה, הרי כל תיאוריה צריכה להידון לגופה. אם היא מתארת טוב יותר את המציאות מקודמותיה ואיננה נסתרת ממידע כלשהו שיש לנו מהתורה, הרי יש לקבל אותה ולדחות את קודמותיה.
לכן, כשאנו נתקלים במאמרי חז"ל הסותרים את המציאות המדעית המקובלת היום, עלינו להתעלם מהסתירה שהרי חז"ל עצמם, לו היו מעומתים במאמרים אלו מול הידע המדעי, היו מודים לחכמי המדע, כפי שהודו בזמנו לחכמי אומות העולם בדברים אחרים.
יחד עם זאת, צריך לדעת שלכל מילה המופיעה בתלמודים ובמדרשי חז"ל יש משמעות וחשיבות.
צריך לנסות להבין את המסר שאותו רצו חז"ל להעביר באמצעות כל משל ומשל, גם אם משלים אלו או אחרים הם בעייתיים. מה שחשוב ואמיתי הם הנמשלים.
ר' משה חיים לוצטו (רמח"ל) מקדיש לנושא זה מאמרים במסגרת קובץ חשוב המופיע בספריו ונקרא "ילקוט ידיעות האמת".
במקביל, רבים ממאמרי חז"ל התמוהים מבוארים בספרי המהר"ל מפראג והמהרש"א (מחשובי ממפרשי התלמוד הבבלי).
שתי דוגמאות: בילקוט ידיעות האמת הרמח"ל מקדיש מאמר הנקרא " דברי רבותינו של השמש" ובו הוא מסביר את הנמשל בדברי התלמוד התמוהים במסכת פסחים שהוזכרו לעיל.
בתחילת מסכת בכורות (דף ח') מופיע תיאור תמוה ביותר של מהלך דמיוני, לכאורה שהיה לאחד התנאים, ר' יהושע בן חנניה, עם חכמי אתונה. עיון בהסברי המהרש"א והמהר"ל מפראג על מאמר זה מוכיח עד כמה התלמוד מתוחכם בהעברת מסריו. למעשה המאמר התמוה הנ"ל פירש בצורה התמציתית והאמיתית ביותר את כל ההבדלים היסודיים בין גישת היהדות והפילוסופיה היוונית לחיים (עיין שם).
לסיכום, מאמרי חז"ל המופיעים בתלמודים תחת הכותרת "אגדתא" לא אמורים להעביר מסרים מציאותיים/מדעיים אלא תורניים.
כל המאמרים ללא יוצא מן הכלל הם אמיתיים ונכונים מבחינת הנמשל.
המשל במקרים רבים עשוי להיות קשור למידע שאיננו רלוונטי היום (ע"פ תצפיות ותגליות המדע המודרני) אלא לאמונות ודעות שהיו רווחות בימי חז"ל.
חז"ל מעולם לא התיימרו להעביר מסרים מדעיים אולם חזקה עליהם שכל המסרים התורניים שהעבירו הם אמת לאמיתה.
תשובה לשאלה שלישית
- אם אין התאמה בין כל דברי חז"ל והמציאות הידועה לנו כיום, איך ניתן לקבל את מסקנותיהם ההלכתיות?
ובכן:
ההלכה היהודית לא נפסקת מהמשנה ומהתלמודים. חז"ל פרשו לנו את כל הפרספקטיבה הנדרשת לפסוק הלכה אך השאירו את הפסיקה הסופית לבתי ההוראה השונים בכל דור ודור. בעקבות התלמודים וכהמשך ישיר להם, התפתחה ספרות הלכה מדוקדקת שממשיכה בעצם להתפתח עד עצם היום הזה. נזכיר לדוגמא את ה"י"ד החזקה" ("משנה תורה") לרמב"ם, 4 הטורים לר' יעקב בן אשר, "השולחן ערוך" לר' יוסף קארו, המשנה הברורה לבעל ה"חפץ חיים" ועוד מאות ואולי אלפי ספרי הלכה.
ההלכה נפסקת ע"פ המציאות המידית והרלוונטית בכל דור ודור ולא ישירות מהמשנה והתלמודים.
יהודי שומר תורה ומצוות המחובר ללימודי תורה, יודע היטב ובביטחון מלא מה עליו לעשות בכל רגע ורגע כדי לעשות את רצון האלוקים ע"פ תורת החיים שנתן לנו.
בכל דור ודור, תקופה ותקופה, נפתרות בעיות הלכתיות רלוונטיות. עם ישראל מעמיד בכל דור ודור פוסקי הלכה מחוננים שמקדישים לכך את חייהם.
הבסיס לכל פסיקות ההלכה בכל דור ודור הם כמובן דברי חז"ל במשנה ובתלמודים. גם אם חלק מהמשלים בהם השתמשו אינם רלוונטיים היום לאור הכרותינו את המציאות דרך תצפיות מדעיות, הרי הנמשלים כולם היו נכונים ואמיתיים.