ברכתו של צדיק

ברכתו של צדיק/ גב' בת-שבע בן זיו

בננו הבכור, דוד, נולד עם תופעה רפואית הנקראת 'אינסומניה', דהיינו הפרעת שינה. עד שנולד בה"ש היו חיינו נורמאליים לחלוטין, כמו של כל אדם אשר ער בשעות היום וישן בלילה (באופן שיגרתי כ- 7 שעות שינה מסודרות).

מהיום שנולד דוד (שנקרה ע"ש דוד המלך) השתנו חיינו מן הקצה אל הקצה לבלתי הכר. התינוק הזה לא היה ישן כמעט בכלל! בהתחלה הסבירו לנו שככה זה אצל תינוקות, עד שמסתדרת להם השינה לוקח זמן, התרגלות לשגרה וכו', זה טבעי וככה אצל כולם ואין מה להתרגש. אולם, זמן מה לאחר כמה חודשים, שבהם לא היו לנו יום ולילה, (היינו מחלקים את הלילה למשמרות, וביום היינו "גמורים"). הבנו שהמצב שלנו ושל בננו הינו מצב מיוחד, ונאלצנו להתרגל למציאות חיים חדשה שבה "לילה לבן" היה דבר שבשגרה.

כך חלפו להם החודשים שהפכו לשנים, עד שהגיע הפעוט לגיל שנתיים וחצי. החלטנו שאי אפשר יותר להמשיך כך, היה כמעט בלתי אפשרי לתפקד, ולא הוא ולא אנחנו צריכים להמשיך להתמודד עם הבעיה ופנינו לקבל עזרה מקצועית במרפאת שינה בבי"ח איכילוב המנוהלת ע"י דוקטור מומחית גדולה בתחום. לאחר חקירה מרובה, בדיקות שונות ומשונות וניסיון להבין את התופעה בילד בריא לחלוטין ב"ה, הוחלט (ע"י הרופאים במעבדה) שאין להם מושג וחצי מושג, מה הסיבות לדבר. (הרופאה אמרה שבכזה מקרה מעולם לא נתקלה), וכמובן, התחילו לעשות עליו סידרת ניסיונות של חומרים משרי שינה, ע"מ שיוכל לישון בלילות, וגם אנחנו, סוף סוף, נוכל לחזור לחיים נורמאליים.

ואכן, אחרי מס' ניסויים, נמצא חומר מרדים (מלאטונין) שגרם לו להירדם מהר, אך השפעתו ארכה רק כ- 3-4 שעות, ולכן היה צורך לשלב טיפול בחומר אחר, שגרם לו להישאר יישן יותר מ- 3,4 שעות. ולראשונה בחייו הצליח לישון לילה שלם (עד בערך 5:00). כך התחילה תקופה חדשה בחיינו, אשר בעזרת חומרים מסוימים, (ולא זולים כלל), זכינו אף אנו לכמה לילות של שינה. כמובן שפעם בכמה לילות טובים באו לילות "לבנים", להזכיר לנו שהבעיה בעצם לא נפטרה (החומרים אמנם עבדו, אבל לא תמיד!).

וכך שוב, חלפו להם החודשים, מידי פעם נאלצנו להעלות את מינון החומרים, הואיל ובאופן טבעי הילד גדל ב"ה. עד שהילד היה מתרגל למינון החדש היו לילות חסרי שינה, (וכאמור, לפעמים החומרים כמעט לא עבדו).

לקראת גיל 5, רמת המינון בתרופות מבחינה רפואית הגיעה לשיאה, כלומר, מעבר לכך הייתה סכנה של מינון ייתר. היינו אובדי עצות, הילד המשיך לגדול, התרופות כבר לא היו אפקטיביות, ושוב חזרה שגרת חוסר השינה.

כאשר שאלנו את הרופאים במהלך כל זמן הטיפול, מה יהיה עם בננו, מתי תחלוף תופעה זו אם בכלל, כ-ו-ל-ם אמרו שהמדע טרם גילה את שורש הבעיה, והמחקר בתחום מתקדם לאט, הם היו מתחמקים בתירוצים שונים ששאלנו לגבי העתיד, (מה שתסכל אותנו עוד יותר עקב המחשבה שכנראה נגזר עליו ועלינו לחיות כך כל החיים).

יום אחד רצה השם וראינו מודעה שנפתחה בתל השומר מרפאת שינה חדשה וגדולה, המתכוונת לבדוק כל כיוון אפשרי של הפרעות שינה. החלטנו לפנות לשם, ולנסות לאתר את שורש הבעיה. קיבלנו אישור חריג מקופת החולים, ביצענו בדיקת שינה לילה שלם כמקובל במרפאת השינה בתל השומר וקיבלנו תשובה שהכל תקין… רופא השינה ייעץ לנו לפנות לפסיכולוג שינה. קבענו פגישה פרטית, בהרגשה שזה הדבר האחרון שנשאר לנסות. לא היו לנו הרבה ציפיות כי כבר ניסינו באיכילוב לשנות דפוסי התנהגות (לפני הטיפול התרופתי) לתקופה, וזה לא עזר.

כשבוע לפני שהגענו לפגישת יעוץ שינה ע"י פסיכולוג, חשבנו שאולי כדאי הפעם לנסות לקבל עצה מאדם גדול וכמובן את ברכתו לדרך החדשה (כמובן שתפילות וברכות מרבנים ליוו אותנו כל השנים), והלכתי לשטוח את הבעיה בפני הגאון ר' חיים קנייבסקי. הגר"ח שקרא את מכתבי, אמר מיד כשראה את שמות ההורים (אורן וטל) "אלו שמות משונים" ושיש להחליפם מיד ואח"כ הכל יסתדר עם הילד בע"ה. לומר את האמת, יצאתי עם הרגשה לא טובה, חשתי שלא הדגשתי מספיק שהבעיה עם הילד ולא איתנו. מצד שני, לומר שהגר"ח לא הבין – זה קשה! ומ"מ, הרב אמר, וכך עשינו והשמות שונו לאלתר (אהרון ובת שבע).

לאחר מכן נפגשנו עם הפסיכולוג המטפל בתל השומר, שנתן לנו הנחיות פשוטות (כמו לדחות את זמן המקלחת ממש לפני השינה וכיו"ב ). מיותר לציין שיצאנו מאוד סקפטיים מהפגישה. וכי מה זה יועיל? הלא עם חומרים חזקים אינו נרדם, וכי מקלחת לפני השינה תועיל? ללילה שלם? תמוה!

חזרנו מעט מיואשים, אבל בתור הורים שכבר ניסו הכל וכוחותיהם כמעט כלו, ניסינו גם את זאת ובצענו בדייקנות אחר הוראות הפסיכולוג.

להפתעתנו הרבה, ה"פטנט" עבד כבר מהלילה הראשון. אמנם הילד עדיין קיבל כמות נאה של חומרים מרדימים (6.5 מיליגרם פרופיטן), אבל ב"ה, ישן כל הלילה! אמרנו לעצמנו "נו, מקרה חריג". אבל כאשר הלילה השני ואח"כ השלישי והרביעי הגיעו, והילד ישן כל הלילה, התחלנו לקבל תקוות חדשות שאולי יש אור בקצה המנהרה.

הפסיכולוג, שהיה בהלם שהתכנית עבדה (ועוד כ"כ מהר) הציע (לאחר יעוץ רפואי) להתחיל בד בבד להוריד את מינון התרופה, כל שבוע מיליגרם אחד. וכך עשינו, שבוע אחר שבוע, נדהמים ולא מאמינים למראה עיננו, 5 מיליגרם, ואח"כ 4, ואח"כ 3. איך זה יתכן, עם כ"כ מעט חומר…ישן כל הלילה? הרי כבר כמעט 5 שנים אנו לא ישנים לילה שלם אלא אם כן "ממלאים" את הילד בחומרים. ואח"כ 2 מיליגרם…מיליגרם אחד…וממש ממש בראש השנה תשע"ה שעה השם לתפילותינו- הטיפול התרופתי הופסק! והבעיה נעלמה כליל כלא הייתה. המומים ונדהמים מגודל ההטבה של הקב"ה, שסו"ס בננו, שבתשרי ימלאו לו 5 שנים הפך לילד שישן בלילה וער ביום.

לנו זה ברור שעצתו וברכתו של הצדיק שגזר שכך יהיה, היא שהועילה ופתחה בעבור הילד את שערי רחמיו של הקב"ה. אמנם, כיוון שהקב"ה מנהל את העולם בדרך הטבע, היה צריך שנעשה השתדלות, וגם נותנים פתח לטועה לטעות ולומר שוודאי שהפסיכולוג הועיל ופתר את הבעיה מניסיונו הרב. אבל אנו יודעים מי הרופא האמתי, אשר השם הטוב ברחמיו עלינו, גלגל זכות ע"י הצדיק להושיענו מצרתנו, ועל כך אנו מודים לו לעד.