ה’ רוצה את הלב שלך

ה’ רוצה את הלב שלך/ גב’ וואזן

כולנו מחכות לישועות, מצפות לניסים… כולנו רוצות לזכות בילדים צדיקים, בריאות, שפע, הצלחה, ס”ד… כולנו כמהות שיאיר לנו המזל, ובלשון יהודית יותר: שיאר ה’ פניו אלינו. כשה’ מאיר פנים- הכל מסתדר! אומרים ע”ד המשל, כשאת רוצה להוציא כסף מאבא- את תחכי לזמן טוב, כשהוא שמח… כשהוא מאיר פנים. כשמחכים להארת פנים מה’- צריך לחשוב, מהיכן מגיע האור? מגיעה הישועה? מנקודת התלות.

הרמב”ן אומר שתפילת היתום נענית מיד, למה? כי אין אב לסמוך עליו. התפילה הראשונה שלו היא בתלות גמורה על ה’.

חנה הנביאה לא נפקדה בילדים. היא ציפתה מאלקנה שיתפלל בעדה. כך זמן רב. אך כשהגיע הרגע שאמר לה “הלא אנוכי טוב לך מ-10 בנים”, היא הבינה שהוא כבר התייאש מכל סיכוי שיהיו לה ילדים. ואז היא עלתה לשילה והתפללה באמת! אז היא התפללה עם תלות. אף אחד לא יכול, גם לא בעלי. רק אתה! אז היא נפקדה.

גם אצל אסתר רואים זאת. רואים את כל המהלך מוביל לכך שהעם יתפלל מכל ליבו. ולא יגידו אחות לנו בבית המלך. כשקראה בתפילתה והתבטאה על אחשוורוש במילה “כלב” הדברים הסתבכו. ואז הפכה את הכינוי לאריה. שלא תהיה הרגשה שהיא יכולה עליו. הצילני מפי אריה… עכשיו התלות מוחלטת- הגיעה הישועה.

הכהן הגדול ביום הכיפורים בקוה”ק. מתפלל תפילה קצרה כי כולם מחכים לו בחוץ. אבל על מה מתפלל שם? רבש”ע אל תשמע תפילתם של עוברי דרכים בעניין הגשם. אלה שיצאו בלי מטריה ומתחננים לה’ שרק עד שיגיעו הביתה- שיפסיק. למה צריכים שהכה”ג יתפלל ע”ז כ”כ, הרי מנגד יש עשרות אלפי חקלאים שמתפללים לגשם… וכאן טמון הסוד. אותו מסכן בלי מטריה מתפלל מכל הלב. בתלות גמורה. (מתוך שיחתו של הרב רוזנבלום שליט”א על פרשת “ויצא”)

אומרים שבקריעת ים סוף נפתחו המים רק כשהגיעו המים לאף- הגיעו מים עד נפש!!! יש וורט שאומר שרק כשלומדים “להוריד את האף” ומבינים מי כאן באמת מנהל את העניינים- אז מגיעה הישועה. אז נקרע הים.

כך בכל דבר בחיים- אין אף לא אחד מולי. כל אדם שמדבר איתי, מתווכח, מבייש, מנהל משא ומתן… וכל דבר אחר… צריך לגשת לעניין בהבנה שזה לא הוא. זה ד’ כאן עומד מולי. ואליו אני מדברת. אז פתאום נדלק האור. ומגיעה הישועה.

ידוע ש”רחמנא בליבא בעי”- ד’ רוצה את הלב! ד’ רוצה את הדיבור הישיר איתו, את התלות הגמורה בו. את נקודת השבר הזו שמרגישים שזהו! אף אחד אחר לא יכול לעזור לי! ד’ חפץ בפנייה האישית, בהישענות,  בהתרפקות…

בסיפורים על ההשגחות הפרטיות שלפנינו רואים את המכנה המשותף הזה: התלות, הפנייה הישירה אליו. במילים שלך. מתוך הלב. להשליך עצמך עליו. כמו בן אוהב.