לפני רגע זה היה פה… / ר.ס

הכרטיס שאבד…

יום ראשון בבוקר שני בניי היו עם חום ונשארו בבית- ואני איתם 🙂

אכלו, קיבלו אקמול, וכמו כל ילד רגיל- לא נשאר זכר לחום שהיה להם לפני שעה..

החלטתי להוציא אותם קצת להתאוורר ולנצל את הזמן לסידורים. אחד הדברים היה- לקנות לבעלי מתנה ליומולדת עם תמונה שלו ושל הילדים.

הגענו לחנות צילום, שהייתה עמוסה באנשים (לפני ראש-השנה), נתתי לאחת המוכרות את כרטיס המצלמה שלי בכדי שתכניס אותו למחשב ואוכל לבחור תמונה. המחשב, אליו היא חיברה את הכרטיס שלי, עבד עם תוכנה ישנה שלא הצלחתי להבין אותה. ביקשתי להעביר את כרטיס המצלמה שלי למחשב אחר.

המוכרת הוציאה את הכרטיס מהמחשב הראשון והתכוונה להעבירו למחשב אחר. אני בינתיים מנסה להרגיע את ילדיי שמשתוללים ומחכה שהתמונות שלי יופיעו במחשב השני. אך זה לא קורה.

כשהסתכלתי מה עושה המוכרת-היא הייתה עסוקה עם מישהי אחרת. ניגשתי אליה ושאלתי מה קורה איתי.. ושאני מחכה שתעביר לי את הכרטיס. תשובתה הייתה: "הכרטיס? הוא אצלך לא? אני החזרתי לך" מיד עניתי לה שלא קיבלתי ממנה את הכרטיס בחזרה, ובאותו רגע עוד לא הבנתי שהכרטיס נעלם. לצערי, אחרי מספר דקות שהיא לא מצאה אותו, התחלתי להילחץ.

ילדיי כבר הספיקו להעלות חום בחזרה, וסבלנותם פקעה. הושבתי את שניהם יחד בעגלה שלקחתי איתנו, ובינתיים ניסיתי למצוא את הכרטיס ביחד עם המוכרת אבל ללא הועיל. מנהלת החנות הגיעה וניסתה גם היא לפתור את התעלומה, והכרטיס- כאילו בלעה אותו האדמה! והרי לפני רגע הוא היה כאן…..!

התסכול היה גדול מאוד. הכרטיס היה מלא בתמונות מאירועים שונים וחשובים, בעלי ערך מאוד גדול בעבורנו.
מנהלת החנות לקחה את מספר הטלפון שלי בכדי לעדכן אותי אם יימצא הכרטיס.
בנוסף, היה לנו עוד קצה חוט קטן- שבמהלך החיפושים, המוכרת ראתה כרטיס אחר שכנראה מישהו אחר שכח בחנות- כך שחשבנו שאולי הוא לקח את הכרטיס שלנו בטעות.

יום למחרת, יום שני, נכנסתי לחנות ושאלתי אם מצאו משהו. המנהלת אמרה לי שנראה לה שמישהי שהייתה בחנות ובסוף לא עשתה הזמנה- היא זאת שהתבלבלה עם הכרטיס שלי. אמרה לי את שם משפחתה, ואני התחלתי להתקשר לכל אלה בבני-ברק שעונים לשם זה.
אכן הגעתי לאותה אישה, וכבר חשבתי שהגיעה הישועה, אך לא- הכרטיס שלה אצלה, כך שהיא לא לקחה את הכרטיס שלי.

בעלי החליט לקחת מהחנות את הכרטיס שנשאר שם (שמישהו אחר שכח) ולנסות לאתר את אותם אנשים. שלחנו את התמונות שלהם דרך מייל, לכמה שיותר אנשים, למקרה שמישהו יזהה אותם, אבל אף אחד לא החזיר תשובה חיובית.

יום שלישי בצהריים, אני יושבת מתוסכלת- גם אבד לי כרטיס מלא בתמונות חשובות, גם לא עשיתי לבעלי את המתנה, וגם בנוסף להכל- גיסתי מארגנת תמונות מכל האחים, למתנה גדולה עבור הוריי- ממש בזמן:)
כעסתי מאוד על המוכרת- שלא התנהגה באחראיות ושכעת לא כואב ולא חשוב לה מספיק על שאיבדתי את הכרטיס שלי, ואמרתי את זה לכל מי שפגשתי.

ואז עצרתי רגע, ועשיתי חשבון נפש (במיוחד בימים אלו לפני ראש השנה). פתאום התביישתי! איפה האמונה שלי? הרי זה ברור שזה מה', וזה ברור שהמוכרת הייתה רק שליחה ושזה לא היה תלוי בה. יש לי פה ניסיון, ונכון שזה לא קל, אבל הכל לטובה.
נזכרתי שביקשתי מה' שיסיר ממני איזשהו צער שהיה לי באותם ימים, ושבאמת הוא נענה לבקשתי, וכנראה שזה רק התחלף בצער הזה (שהיה הרבה פחות משמעותי).
דבר ראשון- ביקשתי סליחה מה' והודיתי לו על כך. דבר שני- אמרתי לכל מי שיכולתי, שאני ממש מתחרטת על איך שדנתי את המוכרת לכף חובה, ושהיא בעצם רק שליחה וכולנו יכולים לטעות, ומעבר לכך- אלו ימים מטורפים שם בחנות, והם בוודאי בלחץ ולכן אין להם זמן להתעסק בכרטיס שלי יותר מדי.
ודבר שלישי- לא הבנתי איך עד עכשיו ניסיתי רק בדרך הגשמית ולא הקדשתי לכך תפילה. עמדתי וקראתי "נשמת כל-חי" וביקשתי מה' שיעזור.

מאותו רגע, עזבתי את הנושא הזה והמשכתי הלאה. התארגנו לחג שנכנס ברביעי בערב.
בעלי קיבל מתנה אחרת, לא פחות טובה, והכל היה בסדר.

רביעי בבוקר- קיבלתי שלושה טלפונים כנראה אחד אחרי השני. הפלאפון שלי לא היה לידי ולכן לא שמעתי, ומכיוון שלא עניתי- השאירו לי הודעה קולית: "רחל, הכרטיס שלך נמצא. הוא מחכה לך כאן בחנות".
הסתבר שהמוכרת הכניסה את הכרטיס שלי למכונת שכפול במקום כרטיס של מישהי אחרת. ורק באותו יום הם התפנו להזמנות של השכפולים וגילו שהם רואים אותי בתמונות ומיד הבינו שהתבלבלו בכרטיסים.

מיותר לציין עד כמה שמחתי הייתה גדולה ומיד קראתי בקול "מזמור לתודה".
והיה לי ברור שקריאת "נשמת כל-חי" (ואולי גם התשובה שהשתדלתי לעשות), הם אלו שמצאו לי את הכרטיס.
ניגשתי לחנות, ביקשתי סליחה אם הגבתי קצת בכעס, קיבלו את סליחתי וחזרתי לביתי רגועה ושלווה.

שבח לבורא עולם!