על אישיותה המיוחדת/ ערכה הגב’ רחל סרודי
ידוע שהרבנית מתמסרת מאד לבאי הישיבה. הבחורים והזוגות כאחד- באירוחים, בייעוץ, ובעזרה ליולדות, ביקור חולים, השתתפות בשמחות האשיות כמו ימי הולדת, ימי נישואין וכד’… ועוד..
מה המניע של הרבנית לתת כל כך הרבה מעצמה, בעוד שעל כתפיה עול לא פשוט של ניהול חייה הפרטיים והמשפחתיים?
זה משתלב בסדר היום, זה לא משהו יוצא דופן בשביל אדם יהודי. המניע זה לעשות את התפקיד שלך בעולם. זה גם נחמד מאוד – שנקשרים, לומדים, רואים איך אח”כ הם מתפתחים משפחתית.
ה’ הביא את האדם כדי שייהנה, יתענג על ה’. כל הדברים האלה הם משמחים בסה”כ. לארח, לבקר יולדת- מה יותר משמח מזה? כל אחד היה עושה את זה.
הבחורים מהישיבה הם חלק מהבית, אז בשבת זה הזמן הנכון ביותר להזמין אותם. הם נותנים לנו לא פחות ממה שאנחנו נותנים להם- לראות איך הם הופכים מבחור עם קוקו לאברך רציני, יש בזה המון חיזוק באמונה, סיפוק, להרגיש שאתה שליח של ה’- זה חיזוק בתפקיד.
כל מי שהשתתפה בסדרת השיעורים של כוח הסיפור, הרגישה תועלת רבה. מה גרם לרבנית לתת לעניין ערך עליון כל כך, ומתי זה התחיל?
זה התחיל כשהילדים נולדו וראיתי בזה כלי עצום להעביר להם מסרים, בשביל להרגיש את הדופק, להיות בקשר איתם. קשר צריך לפתח, הוא לא נהיה סתם.
הזמן שלפני השינה זה הזמן המשובח ביותר- כולם רגועים, צמאים לשמוע. זה כלי עצום שצריך להשקיע בו- לאסוף סיפורים שמכוונים עפ”י מה שקורה בבית, לסנן מה נכון ומה לא נכון. בשבילי זה עיקרו של יום, זה מה שהיה בונה את הקשר. זה נשאר בתוך הנשמה של הילדים, היא סופגת וגדלה מזה.
זה כמו שזורעים ומשקים ומזבלים- לא רואים מיד מה יוצא מזה, וסוף-סוף כשזה יוצא אז לא מבחינים בשתיל הקטן. אך כשהוא גדל ומתפתח ומוציא בעצמו פירות, אז רואים אילו פירות יוצאים ממנו – ההשקעה/ההשקיה היא לטווח ארוך, זו תכנית חיסכון לטווח ארוך אבל אין כדאית ממנה!
יש בבית משפ’ ארנון אווירה מיוחדת של חום ושמחה. איך עושים את זה?
אנשים רגועים ושלמים עם עצמם נוצר מצב בביתם ובסביבתם של אוירה חמה ותומכת, וכך יכולים להעניק מעצמם לאחרים. יש בתים חמים יותר, יש פחות. אבל מה שחשוב זה להביע, לשתף את בני הבית לעשות דברים ”ביחד”, להרגיש דברים ”ביחד”, לדעת שההשקעה בבית זה העיקר וכאן עיקר השכר.
איך אתם מצליחים לשלב כל כך יפה בין ה”ריתחה” של בעלי התשובה שלא מתקררת אצלכם- לבין היציבות והאדיקות של החרדים מבית? מה שנקרא לאזן את האורות והכלים?
לכל בית יש את מורה הדרך שלו, שיודע לאזן. יודעים את התכלית, מה צריך לעשות, לא יותר מדי ולא פחות מדי. בנוסף לזה, צריך להיות מחוברים למורה דרך שייתן כל הזמן את האיזון, שיעזור בשיקול דעת, שידריך כל הזמן. בעל תשובה חייב להיות מחובר לאדם בעל ניסיון ממנו, משפחה מורת דרך או אדם מורה דרך שיאזן את ה”אורות”.
אבל איך לא התקררתם עם השנים והפכתם ל”למלומדה”?
הדברים האלה תלויים גם בבן אדם, בעבודה שלו. יש גם חרדים “רותחים” לא פחות מבעלי תשובה, ומלאים בשמחה וברתחה, וגם אצלם נשמר החם הזה. גם אחרי שחוזר בתשובה גמר להתלהב מההתחלה, עליו לצלול לעומק של עבודת ה’, ולמצוא בה את השמחה. לשמר את ה-FRESH, רעננות שואבים מהחיבור עם הקב”ה, הרצון האמתי בעבודת ה’.
ואיך ניתן לעשות זאת?
כל אחד מוצא את ההתפעלות בנתיב שלו, לדוג’, בספר מוסר כמו “עלי שור”, עליו להתעמק לשאוב ממנו את הכח וללבות את הדברים. אדם צריך להיות מרוצה במקומו הרוחני, שמח בחלקו. עלינו לשאוף כל העת להתעלות, אך חשוב להביט בסיפוק על העבודה שכן נעשתה על ידינו. (לא צריך להיות עם ה”לשון בחוץ כל הזמן”). וצריך להבין שגם השגרה מבורכת וזה היופי. לדוגמה אם פעם הצלחתי להתגבר או לברך מהלב – אז אני שמחה!
מה גרם לרבנית להשקיע כל כך בנושא הגמ”חים?
קרה שבלי כוונה נכשלנו במשהו ורצינו לכפר על זה, אז החלטנו לעשות משהו לתועלת הציבור. ההחלטה נפלה לאגד גמ”חים, אז התחלנו לרשום הכל במחברת עד שהעסק התרחב מאליו.
כל טלפון שמתקשרים זה לחטוף מצווה, זה משמח. צריך להיות סוחר טוב, לדעת במה להשקיע.
הרב שטיינמן אומר שזיכוי הרבים זה הדבר שאיתו אפשר הכי להרוויח, ולכן זה גם דבר שנותן הרבה מוטיבציה, כח ושמחה. ואם זה קשה לפעמים, צריך לחשוב לרגע, לאסוף כח ולהרוויח עבודת המידות- שאם ה’ זימן את זה, אז כנראה שאני צריך לעשות זאת.
יש תקופות שמאוד קשה לענות לטלפון, אז אנחנו משאירים את זה למזכירה הטלפונית ומשתדלים לחזור אח”כ. בגמ”ח יולדות, יש מקרים שקשה מאוד להשיג נשים שיבשלו- לדוגמא בערב פסח, אמר לי פעם הרב דיאמנט: “צריך לדעת מתי ללדת…”
ואיך מרגישים כשבכ”ז זה לא מצליח?
ב”ה רואים ניסים והמון סיעתא דישמיא וברוב המקרים, בסוף הכל מסתדר, חשוב לא להתייאש.
ספרי לנו על קושי מסוים, בקשר לניהול הגמחי”ם ואיך התמודדתם עימו?
היה מקרה שזוג מהישיבה בלי שום תמיכה, ילדו תאומים ולא ילדים ראשונים, וימים ספורים לאחר מכן- נחו בשלווה ליד דלת ביתנו שתי שקיות מלאות בבגדי תינוקות.
זה גם המקום לבקש מנשים שיודעות על משפחות שצריכות סיוע, וכן מי שיכול לתרום לגמ”ח עופות.
מה התפקיד הכי חשוב לאישה?
להיות עזר כנגדו, לעזור לבעל ללמוד תורה, לעשות את תפקידו. בשביל זה היא נולדה והותאמה לו בדיוק.
תני לנו טיפ לסבלנות לילדים.
תגובה של אמא זה תולדה של החיבור שלה לה’, צריך לחשוב לפני ההתפרצות, הילד הוא ילד- לא מתכוון לעשות מעשה לא טוב. האמא צריכה לעבוד על זה, להבין את המשמעות והחשיבות של הדברים.
חשוב מאוד לא להעיר מיד, אלא כשהכל יירגע, ורק אז-לשוחח עם הילד על הדברים. הרב טובולסקי, בסדרת ספריו על תיקון המידות כותב, שלא להגיב מיידית, אלא לסגור את הפה באופן פיזי ממש ולנשום עמוק.
זו עבודת המידות. להיות תמיד מחוברת לתכלית.
מה המצווה שאת הכי אוהבת?
לאפות חלות. זה הספריי עם הריח הכי נעים בבית, ריח של שבת. אין תחליף לזה. אני משתדלת לא לוותר. אם אין זמן להפרשת חלה אז לפחות לאפות מקילו אחד. זה נותן אווירה אחרת בשבת. זה גם משמח מאוד את האשה , זו אחת המצוות שנועדו אך ורק לאשה.
למה זה חשוב שניצור קהילה מאוחדת?
קהילה מאוחדת זה דבר שנותן המון המון כח. שיתוף, להתחלק בקשיים ולהבדיל בשמחות. זה נותן הרגשה שאנחנו לא לבד, שיש איתי עוד חברות שמבינות אותי, שעוברות איתי את אותו תהליך. זה גב מאוד חזק, לפעמים זה תחליף למשפחה שאין.
מה מרגיע את הרבנית?
אם אנו בתקופה לחוצה שבה צריכים קצת להירגע, אנחנו נוסעים לירושלים, לומדים מעט ומשוחחים. נותנים לעצמנו את השקט. פעם אחת אמרתי לבעלי: “אתה שומע את השקט?”
זה בד”כ אחרי חתונות של הילדים, או אחרי חגים. זהו סוג של צבירת כוחות.
על מה הרבנית לא מוותרת כדי להתרענן במהלך עבודות הבית והשגרה, ולשמור על גחלת רוחנית?
אני שומעת כל הזמן קלטות. מכל המינים והסוגים. תוך כדי עבודה, אני מנצלת את הזמן הזה. וודאי שלא על חשבון הבעל והבית.
חשוב תמיד להיות בקשר עם ה’, לדבר עם ה’ דיבור ישיר.
מה כדאי לעשות כדי ליצור קהילה מאוחדת?
להשקיע בפעילויות שכולן מגיעות אליהן. בכדי לחזק קשר צריך להשקיע, לסייע אחת לשנייה, לדאוג לשלומה השנייה.
מה יכול לתת כוח לאשת בן תורה לשלוח אותו לשעות ארוכות ללמוד, כשהיא נוטלת על עצמה מרצון את עול הבית?
ידיעת התכלית שלה, שזוהי שותפות איתו. וכן הידיעה ששכרה שלם בכל מצב ומובטח לה. שעות אלו הן שכר נקי שלה. ניתן לשמוע ולקרוא שיחות על שותפות האישה בלימוד התורה של הבעל וע”י כך להתחזק בהבנה שזה הדבר המחזיק את העולם.
האישה צריכה לשלוח את הבעל עם רצון פנימי שבוער מתוכה. ככל שרצונה כן יותר – הדבר משפיע על איכות תורתו. יש לאישה כוח עצום, אם היא תשלח אותו בשמחה ותקבל אותו בשמחה- ככה תראה התורה שלו. ואם להיפך- זה ישפיע חס ושלום.
מאידך, כמובן שיש תקופות, כמו אחרי לידה, שמובן שהבעל צריך לעזור יותר לאישה, זה התפקיד גם שלו. אך בדר”כ חשוב לזכור שהכל עומד על התורה.
נשמח לקבל עצה לנשות האברכים הצעירות, אילו טעויות נפוצות בקרב הזוגות הצעירים, וכן לנשות האברכים הוותיקות יותר, המטופלות בלע”ה בילדים, איזו עצה תתני כדי שתחזקנה מעמד בעומס היומיומי השוטף ובמקביל להיות עזר ותומכת ומעודדת?
*לא להחליט שאנחנו משנים אחד את השני, לפי איך שנראה לנו. זו טעות נפוצה שמנסים לשנות את בן הזוג ולא את עצמי.
*צריך מאוד להתחשב בהורים, אך להיזהר לא להיבלע בתוך המשפחתיות. לדוגמא, השבתות המשותפות, הטרחה המשותפת וההתארגנות ביחד לכבוד השבת – מאד מגבשות ותורמות לזוגיות ולבניית הקשרים.
*לפעמים אנחנו נוטים לראות דברים בקיצוניות, לדוגמא “אם הילד עכשיו לא מקשיב לי אז מחר הוא יהיה ברחוב (ח”ו). לא לחשוב בצורה של שחור או לבן, ועל ידי כך להיכנס לבהלה מיותרת. לא כדאי – זה מפיל לייאוש. צריך סבלנות, אורך רוח והמון תפילה. אף אדם לא דורך במקום, יש לאן להתקדם.
*לא מספיק מפרגנים אחד לשני. זה חשוב שתהיה עין טובה אחד כלפי השני.
*לתת את כולך לשני, בלי ניהול חשבונות.
*להיות בזוגיות ראש גדול, לא להיות קטנוני.
תודה רבה לרבנית על שיתוף הפעולה ועל התשובות הנפלאות והמחזקות!!!