תפילה קטנה לאבא/ גב' אוריאן כהן
אשתף אתכן בסיפור שלכאורה לא עוצר נשימה וגם לא משהו מעל הטבע, אך זה סיפור שרובכן ,אני חושבת, כבר חוויתן. כל אחת בגרסה שלה.
הרב דיאמנט שיחי' אמר פעם בשיחה שלו, שלא חכמה לבקש מה' רק את הדברים הגדולים כמו פרנסה, שידוך, בריאות וכו'. החכמה היא גם בדברים "הקטנים", ביומיום .
המקרה קרה בתקופה מאד לא קלה, כשבעלי היה תקופה די ארוכה בבית חולים ואני הייתי לבד פה בבני-ברק. אמנם לא נכון לומר שהייתי לבד, כי ב"ה נתיבות עולם היא משפחה שכל כך עוטפת ודואגת, שבאמת לא הרגשתי אף פעם לבד.
כמעט כל שבוע טלפון מהרב ברוק היקר, שלמרות שעל ראשו כל כך הרבה טרדות, עדיין זכר, טלפן, שאל וכל כך דאג. אך עם הדאגה, השרה הרגשה שהכל עוד יהיה בסדר.
הרב דיאמנט היקר, טלפן כל הזמן ובעיקר לא הפסיק להתפלל, הרגשתי את התפילות של הרב והרבנית, וידעתי שהתפילות שלהן עם שאר התפילות של כל רבני/ות ואברכי/ות נתיבות עולם פועלות חזק בשמיים והכל עוד יהיה בסדר.[ ב"ה התפילות הכריעו ובעלי ב"ה כיום בבית וכמעט בריא לחלוטין]
בכל אופן, אני עבדתי ליד גרנד הול, ונפתחה חנות ירקות ממש ממול , עם מבצעים חסרי תקדים.
למרות העובדה שהחנות רחוקה מאד מביתי, רציתי לחסוך קצת ולקנות שם את מעט הירקות הדרושים לי ולנסוע באוטובוס.
כנראה מרוב התלהבות לא שמתי לב שאני קונה וקונה , לאחר הקנייה, נוכחתי לגלות שהשקיות כבדות, ממש כבדות. בקושי רב עברתי לכיוון הנגדי של הכביש וחשבתי לעצמי "מה אני עושה עכשיו??? תחנת האוטובוס כל כך רחוקה ואין סיכוי שאני נסחבת עם השקיות הללו בידיים".
הרגשה ממש לא נעימה הייתה לי, רציתי לחסוך כסף ובסוף אני אצטרך לשלם למונית, כמה אבסורד ! לאחר דקה התעשתי, ואמרתי לעצמי שלבורא עולם לא קשה להמציא לי טרמפ, חשבתי שאולי חבר שלנו שתמיד עזר לנו בתקופה ההיא, פתאום יצוץ ויופיע.
עברו חמש, עשר דקות ואני כבר התחלתי להתייאש ואמרתי להשם: " אני רציתי לחסוך כסף, טעיתי והפרזתי מידי אבל לך זה ממש לא קשה להמציא לי טרמפ, אז בבקשה השם אני רוצה טרמפ!"
בכל אופן התניתי תנאי שאם עוברות עוד חמש דקות, המונית הראשונה שתעבור, אני עולה עליה.
לאחר 2 דקות, נעצרת מכונית, זוג מבוגר, לא מאנ"ש, שואל אותי האם אני מכירה את עזרה למרפא ואיך אפשר להגיע לשם. התחלתי להסביר וראיתי שהם לא ממש מבינים, פתאום עלתה במוחי הברקה!
"אני גרה קרוב מאד לשם, אתם רוצים שאני אבוא אתכם ואראה לכם בדיוק היכן זה נמצא?"
אני חייבת לומר שממש אורו עיניהם, נכנסתי למכונית ואמרתי לעצמי שאני ארד בעזרה למרפא איתם ומשם 2 דקות רגלי, ממש לא נורא. הגענו לעזרה למרפא, לא הייתה חנייה פנויה, הם שאלו אותי איפה הם יכולים לחנות, משמיים שמו לי את הדברים בפה ואמרתי להם, "בואו לחנייה שלנו, בעלי כרגע לא חונה שם ויש חנייה פנויה". השמחה שלהם הייתה גדולה ואילו אני עוד ניסיתי לעכל את גודל ההשגחה. הם חנו ואמרו תודה רבה.
עמדתי בחנייה מול ביתי, מרגישה איך הלב שלי נמצא ממש בגרון, כל כולי מלאת הודיה והרבה אהבה לאבא שבשמיים שכל כך אוהב ורק רוצה שנבקש ממנו ממש כמו בת לאבא ואפילו ננדנד וגם על הדברים הכי קטנים. כי אבא שלנו בשבילנו גם בדברים הקטנים, ובינינו, מה זה בשבילו טרמפ ספיישל עד הבית?