לא רוצים לישון/ א. רוזנווסר

ילדים לא אוהבים לישון, במיוחד בשעה מוקדמת. הסיבות לכך הן מגוונות, ולכן חשובה תגובת ההורים. אצל מרבית הילדים הסיבה היא טבעית ומובנת במיוחד כאשר החדר חשוך, לילה, ובחושך אין אבא ואמא, העולם “נעלם” והדמיון הפורה של הילד מוליך אותו למחוזות מפחידים. השיטה הטובה ביותר היא ללא ספק – להרגיע, ללטף, לספר סיפור ואולי לשיר שיר ערש לילדים הקטנים ולקרוא אתם קריאת שמע. אומרת אמא של יוסי: לא פעם אני שוכבת לנוח מעט אחרי שהילדים נרדמו. השעה עדיין מוקדמת ועבודה רבה לפני, אך אני מוכרחה לתפוס מעט מנוחה עם תום הקרב הגדול, שבוודאי מוכר לכולנו. עוצמת עיניים מותשות ומנסה להעביר אל מול עיני את המערכה בביתנו.

מה בסך הכל רציתי? שהם ילכו לישון בזמן כדי שיקומו למחרת רעננים ובזמן. בפועל זה ריטואל קבוע שחוזר על עצמו כמעט מידי ערב. מתברר שארוכה הדרך לתנומת הילדים. כל אמא מכירה את תמונת המצב הזה: “יוסי לך לישון”. “אבל אמא אני צמא”. “אתה צמא, והרי רק לפני עשר דקות שתית כוס חלב”. “נכון”, אומר יוסי, “אבל אני שוב צמא”. ואם החמוד מבקש, אני מביאה להוד מעלתו כוס מים. הוא שותה, אני הולכת להחזיר את הכוס למטבח. יוסי מוריד מארון המשחקים את הלגו ושוקע בבניית טירת פאר.

“אמרתי לשכב לישון יוסי” והוא לא מהסס ועונה: “למה שושי ורחל אינן שוכבות לישון עכשיו?” “שושי ורחלי גדולות ממך, יוסי. כשאתה תהיה בגילן גם אתה תלך לישון בשעה מאוחרת יותר”. בלי הרבה חשק הוא אוסף את הלגו. הוא מבקש לכסות אותו, אך אחרי 5 דקות הוא נזכר שהוא צריך לומר משהו לאבא, ואחר כך הוא מוכרח לספר  לי משהו מעניין מאד שקרה לו במגרש המשחקים אחר הצהרים, ואת “מפסידה” חלק מהלילה, אותו קבעת לסידורים שונים.

גם כאשר הילד כבר נרדם, קורה לא פעם שהוא מתעורר באמצע הלילה ודורש לשתות. אין ספק שזהו הרגל לא רצוי מכל בחינה, וחשוב שלא להרגילו לשתות באמצע השינה, שכן אם הוא יתרגל לכך יהיה לו קשה להיגמל מכך.

חשוב מאד למצוא את הדרך המתאימה, ומכל מקום חשוב מאד לעמוד על כך ולא לוותר. ויתור גורר ויתור, ומאידך עמידה על שלכם תביא לכך, שבסופו של דבר הילד ייכנס למשטר של שינה בזמן, אם כי הדבר ידרוש מההורים זמן, סבלנות וסובלנות.

ישנם ילדים שאינם ששים לישון, ודוחים את השינה באמתלות שונות. לא פעם שומעים את האם מסבירה: “כנראה שהילד אינו זקוק לשעות שינה רבות, בשל האופי הסוער שלו”. לדברי דר’ ספוק אין לזלזל בשינה של הילד, והסברה שהילד מסתפק בשל טבעו בשעות שינה מועטות אינה נכונה. חשוב לעשות הכל כדי שהילד יישן את מכסת השעות המתאימה לו – אווירה רגועה, מניעת לחץ ומתחים, שיר ערש, ליטוף ונשיקת לילה טוב, הימנעות מספורים עצובים ומפחידים וקריאת שמע ביחד עם הילד. כל אלה יהוו גורם מסייע לשינה רגועה יותר וארוכה. יכול להיות שזה לא יצליח היום ומחר, אך שווה להצטייד, כאמור, בסבלנות רבה.

בעיה לא פחות קשה הם נדודי השינה של הילדים או אפילו התינוקות, אשר מתעוררים בלילה פעם אחר פעם, בוכים, נרדמים ושוב מתעוררים. הסבל הוא בהחלט כפול – סבל לתינוק וסבל להורים ששנתם מופרעת.

דר’ אשכנזי, מומחה לחקר השינה מסביר: “אחד השלבים בשינה מכונה ‘שנת החלום’. זהו מצב של ריצוד עיניים, התעוררות המוח, הלב ומערכת העצבים. במצב זה השינה קלה יותר, והילד מתעורר בקלות מרחשים בסביבתו באמצע החלום”. לדבריו תינוק ישן שנת חלום בחדשי חייו הראשונים לא כל התינוקות אמנם –אך האחוז הוא גבוה: 51% לעומת אחוז שנת החלום אצל מבוגרים שאינו עולה על 20%-25% בלבד. הילד בשנתו הראשונה נכנס מיד עם הירדמו לשנת החלום, להבדיל מהמבוגר הישן 90 דקות בטרם יעבור לשנת החלום. כפי הנראה, זקוק הילד המתמודד עם העולם להרבה שנת חלום. יתכן שכך מתכונן המוח לחיים הממשיים, וכך עוברים הילדים הישנים מצבים של חרדה, סיוטים ואפילו חלומות זוועה. כל זה קורה להם בשלב ריצוד העיניים. הילד מתיישב לפעמים על המיטה. מצב זה יכול להתרחש עד גיל 15. עיניו אדומות ופתוחות לעתים מביעות פחד. בבוקר כששואלים את הילד מה הפחיד אותו, הוא יכול לספר על אירועים קשים שקרו לו כמובן בחלום…

לא פעם קורה שהילד נתון בחרדה עמוקה, אך הוא אינו ערני והכל נראה כמתוך שינה. ישנם הורים הנוטים להעיר את הילד כדי להוציאו ממצב זה. דר’ אשכנזי אינו ממליץ להעירו, אלא להשכיבו במיטה שימשיך לישון. “מה שמעניין הוא”, אומר דר’ אשכנזי, “שיהיו הורים שימצאו כי שנת הלילה המופרעת ומלאת החרדות היא קשה ביותר. הילד שהתעורר מתוך סיוט חושש מפני השינה, שמא יחזור הסיוט ומכאן שאין להעירו”.

בכל גיל מתעוררים ילדים משנתם, אפילו ילדים בשנתם הראשונה. יש המתעוררים בבכי. מצד שני ישנם תינוקות (שמתחשבים כנראה בהוריהם) המתעוררים מהשינה אך שוכבים שקטים. ישנם ילדים המתעוררים, מתיישבים, מטיילים מעט בחדר, ובמקרים קיצוניים אף מנסים לצאת החוצה. אלו ילדים סהרוריים. במקרה זה רצוי להוציא את המפתח מהדלת הראשית. כל אדם, ילד או מבוגר, חולם לעתים שהוא טס, מרחף, מצוי בקצהו של גג גבוה, עובר על פני גשרים. כל הפעילות הזאת נעשית, כמובן, במיטה תוך כדי שינה.

“זה קורה”, מסביר דר’ אשכנזי, “בשל מנגנון נפלא שבגוף האדם. מערכת השרירים רפויה בזמן החלום, ואינה קשורה למתרחש במוח. כך מעכבת מערכת השרירים את פעולת הקימה מהמיטה, וצריך להודות על כך לבורא עולם, שכן  רק הודות לכך ההורים לא מוצאים את ילדיהם החולמים ישנים בבוקר על המדרכות, והם ממשיכים לישון ולחלום. אך כאשר המנגנון הנזכר פגוע באופן כלשהו, מסוגל הילד החולם לשבת, לקום תוך כדי שינה. בדרך כלל אין הדבר מעיד על פגיעה נפשית, אך יש לשמור על הילד המהלך בשנתו לבל יינזק.

ישנם ילדים בגילאי 1-3 שמתקשים להירדם, ואף מתעוררים בלילה. ילדים אלה סובלים  מחרדת הנטישה. הם חוששים שהם ייעזבו על ידי הוריהם, ולכן הם נצמדים למוצץ, לדובון, לאצבע או לחפצים מוכרים ובטוחים. ילדים בגילאי 4-6 פוחדים להירדם. הם פוחדים מהחושך, מחיות שאולי סיפרו להם בסיפור. הם פוחדים מחלום בלהות שחלמו ופוחדים שחלום זה ישוב אליהם.

הפסיכולוגית דר’ מרקוביץ טוענת שכאשר הילד שרוי בחושך, נראה לו כאילו נעלם העולם כולו ועמו, כמובן גם הוריו. אין פלא שהוא חרד. לכן כדאי ורצוי להשאיר אור זעיר, המעניק תחושת בטחון לילד. האור גם מסייע לגרש את החיות או הדמויות המפחידות שהילד מדמיין בחושך. תגובה מזלזלת כמו “אל תדבר שטויות”, תשיג תוצאה הפוכה. אם מבקשים להרגיע את הילד, יש לשתף עמו פעולה. צריך פשוט לקחת מקל או מטאטא ו”לגרש” את החיות.

הפחד מפני השינה, מכל הסיבות או בשל הרצון הטבעי להיות עם ההורים, מביא לא אחת את הילד אל מיטת ההורים, האב או האם. לא תמיד שומעים ההורים את טיפוף רגליו הקטנטנות של הילד, המשתחל לו להנאתו אל מיטת אחד ההורים, וישן בחסות החום והביטחון.

אנשי חינוך, פסיכולוגים ורופאי ילדים שוללים תופעה זו מכל וכל. לדעתם השלמת ההורה בחלוקת מיטתו עם הילד אינה נכונה – הן מבחינת ההתפתחות והן מבחינת החינוך לעצמאות. מה לעשות? דר’ ספוק מציע להחזיר את  ילד למיטתו מיד, ולדחות את ההסברים להזדמנות אחרת. אמרו לילד כי לכל אחד יש מיטה, ועליו לישון במיטתו הוא. מובן שאין להשאיר את הילד לבדו במיטתו, כי אז ימצא את הדרך בחזרה למיטת ההורה. יש לשבת לידו, לספר לו סיפור מרגיע, ללטפו ולהרדימו ולחזור לישון. קל אולי להמליץ על כך, קשה יותר לבצע, אך אין ברירה. אם ההורים מחליטים שמקומו של הילד במיטתו, עליהם להיות עקביים וחזקים, והעיקר לא לוותר. כניעה אחת או שתיים והחינוך לשינה במיטתו ילך לאיבוד. רק אם ההורים חזקים דיים, כדאי להמשיך במשימה עד הסוף ללא מעידה.

כדאי להורים לעשות זאת בשילוב הסבר מתאים לילד הקטן, ליטוף וחיבוק ואפילו מילות חיבה כמו: “אנו אוהבים אותך מאד, אך יותר נעים גם לנו וגם לך שתישן במיטתך, ואנו שומרים עליך מהחדר שלנו”. חלק מההורים בוודאי מרים גבה, הרי כאשר הילד מגיע למיטתנו אנו עייפים, ולעתים אף לא חשים בילד המתכרבל לידינו, אז אם החלטתם לתת לו לישון במיטתכם, זו ההחלטה שלכם, אך אם אתם עומדים על כל שהילד צריך לישון במיטתו, ואתם מחליטים לגמול אותו משינה במיטתכם, יש ללכת עם זה עד הסוף. הילד יבכה, יתחנן, אבל אין לוותר כי בסך הכל זה גם לטובתו.